בית לוי מה

לומר פן איש אחר יקחנה היינו היבם הקטן ממנו ויתורץ מה שהקשיתי לעיל אך לכאורה א"א לומר כן דא"כ תיקשי למאי איצטריך והי' הבכור ללמוד ממנו שמצוה בגדול ליבם הא דבר זה ידעינן מהקרא דדריש ממנו בספרי. אם נימא מאן אחר יבם ותקשי כנ"ל מאי שייך הוא טפי לגבי דידה יותר מהאח ובע"כ צריך לומר דיש אחר דשייך טפי ומצד הסברא דאח הגדול שייך טפי וא"כ תיקשי למה לן והי' הבכור וא"כ בע"כ אי אפשר לפרש איש אחר ביבם וא"כ בע"כ איש אחר ממש וא"כ מוכח מזה מיתת היבם וזה הי' סברת רב הונא אכן עדיין יש לדחות זה דבאמת נימא דאיש אחר מיירי ביבם ולא תיקשי לן כנ"ל דא"כ ל"ל והי' הבכור כנ"ל דיש' לומר דאיצטריך להא דתני אביי קשישא ביבמות (דף כ"ד) ויליף לה מוהי' הבכור דאם לא רצה הגדול הולכין על כל האחין היינו אצל הגדול הגדול תחלה והנה זה לא ידעינן מקרא הנ"ל דמקרא דאיש אחר אי נימא דמשתעי ביבם ליכא להוכיח רק דיש אחר דשייך טפי לגבי יבום ומצד הסברא הוא הגדול משא"כ אם הגדול אינו רוצה אדרבה הסברא נותנת דכולם שוים אצלה וכמו דפריך הגמ' שם ואימא כי איכא בכור ליהדר אגדול וכן כתב הרב המגיד פ"ב מהל' יבום הי"ב דזהו מהיקש הסברא. ולכך איצטריך והי' הבכור ולעולם ביבם משתעי וליכא להוכיח מכאן דמיתת היבם מתרת לעלמא ולכך איצטריך למילף ק"ו מא"א אכן באמת הרמב"ם פסק דאם הגדול אינו רוצה כל האחים שוים ליבמה והוא הי' לו גרסא אחרת בגמ' וא"כ יש לומר דרב הונא יסבור כסברת הרמב"ם דכל האחים שוים אם הגדול אינו רוצה וא"כ ליכא לאוקמי ואיש אחר יקחנה ביבם דא"כ יהי' מוכח מכאן דמצוה בגדול ליבם וא"כ ל"ל והי' הבכור וליכא למימר דאיצטריך להא דאביי קשישא דבאמת לא ס"ל כן אבל לדידן דפסקינן להא דאביי קשישא וא"כ יש לומר דלעולם ואיש אחר משתעי ביבם ולא תקשי כנ"ל ל"ל והי' הבכור דאיצטריך להא דאביי קשישא וא"כ ליכא להוכיח מהספרי דמיתת היבם מתרת וצריך למילף בק"ו מא"א וא"כ ליתא לדרב הונא דהא נקט במתניתין גם מילתא דלא כתיבי בהדיא ולפ"ז אדרבה מוכח מהספרי דלא כרב הונא. אכן לפי גרסת הרמב"ם יש לתרץ דברי רב הונא כנ"ל וא"כ לכאורה יש להוכיח שיטת הרמב"ם גבי חופה דיכול לסבור כרב הונא דאליבי' דלא גרס הא דאביי קשישא יש לתרץ קושית הגמ' על רב הונא מילתא דלא כתיבי בהדיא לא קתני כנ"ל

סעיף ד' ואם עבר וקידש בביאה מכין אותו מכת מרדות וכו' וכן אם לא שדיך או שקידש בשוק מכין אותו וכו' וי"א שאין מכין אם קידש בכסף או בשטר אפילו בשוק ובלא שידוכין ולא ראיתי מימי שהכו מי שקידש בלא שידוכין מקור דין זה הוא מגמ' פ"ק דקדושין רב מנגיד על דמקדש בשוק ועל דמקדש בביאה ועל דמקדש בלא שידוכי ועל דמבטל גיטא ועל דמסר מודעה אגיטא ועל דמצער שלוחא דרבנן ועל דחלה עליו שמתא תלתין יומא ועל חתנא דדייר בי' חמוה נהרדעי אמרי בכלהו לא מנגיד רב אלא במקדש בביאה בלא שידוכי וא"ד אפילו בשידוכי והנה הרמב"ם ז"ל בכולהו הני פסק דלוקין לבר בחתנא דדר בי' חמוה. ועל דחלה עליו שמתא דרבנן תלתין יומין בהני תרתי לא הזכיר שלוקין ועיין במ"ל פ"ג מה' אשות שתמה עליו ולדעתי נראה ליישב דברי רבינו עפ"י מה שכתב האגור הביאו הב"י ריש יו"ד שכן המנהג שאין נשים שוחטות והב"י השיג עליו דלא ראינו אינו ראי' ועיין בש"ך ריש יור"ד דדעת האגור כמ"ש מהרי"ק דבמנהג דשכיח הוי לא ראינו ראי' ועיין שם בפמ"ג דבעינן תרתי שיהי' מנהג וגם שכיח והנה פשטות לשון הגמ' דרב מנגיד משמע דליכא חיוב ללקות על זה רק שהוא רשות וכ"כ המחבר בח"מ במאן דמצער שליחא דרבנן הי' רשות ביד ב"ד להלקותו מוכח דאף לרב ליכא חיוב רק רשות ולנהרדעי אליבא דרב ס"ל דאסור ללקות או דאיסורא ליכא אבל לא הוי מנהג ללקות וכיון שכן שהוא רשות הדבר תלוי במנהג וכיון שלא ראינו מי שלקה ע"ז אזלינן בתר מנהגא ולכך בכל הני דקחשיב רב דלא שכיחי מה שלא ראינו שלוקין עליהם אמרי' לא ראינו אינו ראי' משא"כ בחתן הדר בבית חמיו כיון דשכיח טובא ולא ראינו מימינו מי שמיחה בזה שפיר אזלינן בתר המנהג לכך פסק שפיר בכולהו שלוקין לבר מחתן ועל דחל עליו שמתא תלתין יומין וכו' הוא גם כן מטעם הנ"ל דכמה אלמא שכיחי דלא צייתי דינא והוי ג"כ שכיח ואזלינן בתר מנהגא משא"כ בכולהו דלא שכיחי לא ראינו אינו ראי' ויש לי להביא ראי' לדברינו דהטעם הוא משום מנהג מלשון הרמ"א כאן שכתב ולא ראיתי מימי שהכו מי שקידש בלא שידוכין הרי דתלה הדבר במנהג. ועפ"ז יש ליישב מה שהקשה המל"מ שם על הב"י ביור"ד סי' של"ד שביאר דעת הרמב"ם דס"ל כיון דספיקא הוא אי מנגיד רב אי לא אזלינן לקולא ותמה על זה דא"כ למה פסק הרמב"ם בכל הני לחומרא לבר מהני תרי שזכרנו אכן לפי דברינו יש לומר דגם דעת הב"י בדעת הרמב"ם הוא כן. ור"ל כיון דספיקא הוא אזלינן לקולא בתר המנהג ולכך בהני תרי דשכיחי ולא ראינו מי שלקה ע"ז אזלינן לקולא משא"כ בכל הני ויתורץ ג"כ מה שהקשה המקנה דאי הטעם דאזלינן לקולא הוי לן למפסק יותר לקולא דאף מקדש בביאה אינו לוקה רק אם הי' ג"כ בלא שידוכי כלישנא קמא דנהרדעי ולפי דברינו א"ש כיון דדבר זה לא שכיח לא אזלינן בתר מנהג והנה מה שכתב הרמ"א כאן וי"א שאין מכין וכו' י"ל דבימי הרמ"א גם הני הי' שכיחי כמו שאמר ולא ראיתי מימי. ולכך גם בהני אזלינן בתר מנהג והמחבר שכתב בהני דלוקין לשיטתי' אזיל דס"ל דגם מנהג דשכיח לא ראינו אינו ראיה כמו שפסק לגבי שחיטה לכך שפיר מי שירצה ללקות על זה הרשות בידו ומה שלא ראינו מי שלקה ע"ז אינו ראי'

סימן כז סעיף א' בב"ש ס"ק א' אם קידש אשה במחובר לקרקע הוי קידושין אע"ג דאם קידש בשטר מחובר לא הוי קידושין משום דמקשינן הוי' ליציאה מ"ה שטר מחובר פסול כמו גט מחובר אבל בכסף לא