בית לוי מד

אע"פ שאין האשות מתקיים כיון שלכוונת אשות בא עלי' ולא לכוונת זנות לא עשאה זונה והראי' מממאנת עכ"ל הרי מפורש כדברינו ועיין במ"ל (פי"ז מה' א"ב ובס' ג"ו) שמסתפקין אם מחלקין ביאה אחת יעו"ש ולכאורה יש להוכיח מדברי רש"י יבמות הנ"ל שפירש אלא לאו בזנות ששניהם באו עלי' בזנות. ולדברי הט"ז דכר"ע קיי"ל כנ"ל ואם זנתה שני פעמים אסורה לכהן ואם מחלקין ביאה אחת א"כ הוי הולד חלל דכבר נעשית זונה ועיין בס' נ"ו ודו"ק ומדברי רש"י הללו יש לפשוט ג"כ ספיקותו שם בס' שושנת העמקים שמסתפק להרמב"ם ז"ל בקדשה אי לוקה בהעראה יעו"ש דאי אמרת דבקדשה לוקה בהעראה א"כ אשה זו נעשית זונה מזנות ראשון ומהעראה מהשני לר"ע דקיי"ל כוותי' וא"כ הולד שנולד הוי חלל ואיך עולה במשמר לעבוד יעו"ש בגמ' א"ו דבהעראה לא נעשית קדשה רק בגמר ביאה וא"כ הולד שנולד מביאה שני' לא הוי חלל כיון הלא נעשית קדשה רק אחר גמר ביאה

שם בט"ז ס"ק ב' הקשה על גרסת הרמב"ם דפילגשים הוא בקדושין בלא כתובה דהא קיי"ל כל הפוחת לבתולה פחות ממאתים ואלמנה ממנה ה"ז בעילתו בעילת זנות וא"כ הוי פלגש עליו באסור כיון שהוא עמה בקדושין ע"כ ולדעתי יש לומר דהנה עיקר האסור הוא הפוחת מכתובתה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה כדאיתא בגמ'. וזהו האסור אינו רק באשתו גמורה משא"כ פלגש העומדת לשמוש הבית ופעמים למשכב כמ"ש הרמב"ם והוי כמפרש בתחלה שיהא רשות לגרשה אימתי שירצה. דהוי כאלו הודיעה בתחלה שהוא נושא אותה לימים וכדאיתא באהע"ז סי' קי"ט והנה נראה להביא ראי' לזה מהא דאיתא בכתובות (דף ע"ב) אתמר קדשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה גט וכו' אמר אביי לא תימא טעמא דרב כיון שכנסה סתם אחולי אחליה אלא טעמא דרב לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ופירש"י אלא טעמא דרב לענין גט דקסבר וכו' ובעל לשם קדושין וכו' אבל לענין ממונא בתנאי' קאי שאם ימצא עליה נדרים תצא בלא כתובה וקשה אי חייש לזה שלא תהא בעילתו בעילת זנות א"כ מאי תיקן בזה שבעל לשם קדושין כיון דלגבי כתובה לא מחל לתנאיה וא"כ עדיין בעילתו בעילת זנות דאולי ימצא עלי' נדרים ותצא בלא כתובה א"ו דזה לא מקרי בעילת זנות כיון דמתנה עמה שאם תמצא עליה נדרים תצא בלא כתובה וכנ"ל ובזה יתורץ ג"כ קושיית התוס' שם ד"ה לא וקשה לרבינו יצחק יעו"ש

שם ברמ"א וכן מומר שנשא מומרת בנימוסיהן ונתגיירו אח"כ אין כאן חשש קדושין כלל ומותרת לצאת ממנו בלא גט אע"פ ששהה עמה כמה שנים אינו אלא כזנות בעלמא והוא מדברי הריב"ש והתה"ד. והנה הרמ"א הביא דין זה בלי שום חולק ויש לפקפק קצת מדברי הרשב"א הובא בהג"מ (פי"ח מה' א"ב) וז"ל נפלאתי בישראל שהוחלף הוא ואשתו וחזרו בהם איך היא מותרת לו דהא ודאי זונה היא וכו' ומסיק להיתר וכן בעלי תשובה אין ראוי לאסור דמסתמא לא היו עוברים על אסור דאורייתא כיון שחזרו בהן וכו' עכ"ל הרי חזינן דמשום סברא זאת כיון שחזרו בהם לא חיישינן שעברו על אסור דאורייתא סמכינן אפילו להקל באסור דאורייתא מכש"כ דיש לחוש לסברא זו לחומרא לשיטת הסוברים שהביא רמ"א דאם מיחד אליו אשה בלא קדושין נקראת קדשה ולוקה דזהו ג"כ קדשה האמורה בתורה וא"כ כיון דחזינן שחזרו בהם בודאי יש לחוש שלא עבר על אסור קדשה שהוא דאורייתא ובעל לשם קדושין לפני עידי ישראל או כיון דהדבר גלוי לפני כמה אנוסים הוי כמו עדים כמ"ש הב"ש כאן ולפ"ז מסתברא דיש לחוש לחומרא להצריכה גט ואף דיש לדחות דהכא לא שייך סברא זו דלאו כ"ע דינא גמירי ואינם יודעין שזהו קדשה האמור בתורה אכן מצאתי סברא זו במ"מ בפ"א ה"ד שכתב וז"ל ונראה סמך לדברי רבינו ממה שאמרו בהרבה מקומות חזקה אין אדם עושה וכו' ואם לא היתה הפנוי' שאינה מופקרת באסור תורה לא היו סומכין על חזקה זו דאיסורא דרבנן כולהו אינשי לא זהירי ביה וכו' עכ"ל הרי מבואר סברא זו שכתבנו

סעיף ב' אם הכניס אשה לחופה אינה מקודשת בכך וכו'. הרא"ש הביא ראי' דלא כרב הונא משום דרבא הקשה על דבריו אע"ג דשנינהו אביי הלכתא כרבא ועוד דשינויי דאביי לאו אליבא דהלכתא סלקי האי דקאמרינן מילתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני ליתא דהא קתני במתניתין במיתת היבם ואמרינן לקמן דאתיא לן בק"ו מא"א ואע"ג. דלא כתיבא בהדיא קתני לה במתניתין ובס' קרבן נתנאל שם הביא בשם הגאון רשכבה"ג ר' אברהם ברודא ישוב על קושית הרא"ש וז"ל דבספרי דריש ואיש אשר ארס אשה ולא לקחה משתעי בשומרת יבם דהיינו מי שמת אחיו ועדיין לא יבמה ילך וישוב לביתו שמא ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה ש"מ להדיא דיוצאת במיתת היבם אלא איכא למפרך אימא מאן אחר יבם שאח אחר יקח אבל לזרים אינה ניתרת במיתת היבם אלא דרב אשי לקמן (דף י"ג.) אמר דיבם לא מקרי אחר וא"כ אית לן למימר דהא דפריך תלמודא מיתת היבם מנ"ל וצריך למילף בק"ו מא"א היינו למ"ד דיבם מקרי אחר אבל רב הונא איכא למימר דס"ל דיבם לא מקרי אחר עכ"ד ודפח"ח אכן דבריו אינם מובנין לי דאיך שייך לומר דאיש אחר משתעי ביבם דהיינו דאח אחר יקח אותה כיון שעדיין לא יבמה וא"כ שוים אצלה האח האחר כמו הוא שניהם שוים ליבם אותה וא"כ איך שייך לומר פן ימות וכו' ואיש אחר יקחנה דמאי חזית טפי לגבי דידי' מאח האחר ואף שקידש אותה הא מאמר יבמין אינו אלא מדרבנן לכן נ"ל דאדרבה מספרי הזה יש להוכיח כדברי הרא"ש ואף רב הונא יסבור דיבם מקרי אחר אך הפלוגתא יהי' תלוי בזה ועל דרך דברי הגאון הנ"ל ויש לומר דרב הונא ס"ל דמיתת היבם נפקא לן מהא דדרש בספרי ואיש אחר יקחנה כנ"ל ואין לומר דמאן אחר יבם והוא לפי מה דאיתא ביבמות (דף כ"ד.) מצוה בגדול ליבם שנאמר והי' הבכור מכאן שמצוה בגדול ליבם וא"כ שפיר שייך לומר כגון שהאח הגדול יוצא למלחמה והמצוה מוטלת עליו ושייך