בית לוי מא

זהו מחלוקת רש"י ותוס' יבמות (דף כ"ו) ושיטת רש"י דה"ה נתגרשה ועפ"י שיטתו יש לתרץ קושיית התוס' בנדה (דף ס"ו) על הא דאיתא שם הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושני' ושלישית מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש ותנשא לשני נתגרשה ונשאת לשני וראתה וכו' עד שתתגרש ותנשא לשלישי ופירש"י עד שתנשא לשלישי דבעינן תלתא זימני לאחזוקי כרשב"ג והתוס' הקשו דבחזקה גרוע כזו אף רבי מודה דבעינן תלתא זימני יעו"ש בתוס' והנה לפי שיטת רש"י כאן לא קשה דרש"י שפירש דאתי כרשב"ג לא מטעם רואה מחמת תשמיש פירש כן רק מטעם שנתגרשה. ולשיטתי' דאף בגירושין פליגי ואסורה להנשא לרבי בתרי זימני ולרשב"ג בתלתא וראי' לדברינו דאי מטעם רואה מחמת תשמיש הי' לו לרש"י לפרש כן ברישא משמשת פעם ראשונה ושני' ושלישית דלמה צריך שלשה פעמים דאתי כרשב"ג א"ו מדלא פירש כן מוכח דמטעם נתגרשה פירש כן

והנה שיטת הרשב"א בזה נראה להוכיח ע"ד הפלפול דס"ל כשיטת התוס' דבנתגרשה ליכא חשש. והוא דהנה הב"י סוף סי' מ"ד הביא דברי הרשב"א שכתב באחד שהוציא שטר חתום בעדים שקידש אשה אחת והאשה טוענת שהוא שטר מזוייף דנאמנת במגו דאי בעי אמרה גרשתני ועיין בשער המלך שהביא שיטת הראשונים דס"ל כן. ולכאורה תקשי הא אין זה מיגו דאי אמרה גרשתני נפסלה מן הכהונה משא"כ עכשיו שמכחשת הקידושין. ובע"כ צ"ל דמיירי באשה כזאת שבלאו הכי אסורה לכהן. ומעתה נחזי אנן איזה פסול כהונה יתכן להיות בה דאין לומר דהיתה זונה דאז אינה נאמנת לומר גרשתני והוא עפ"י המבואר באה"ע (סי' י"ז סעיף ב') וי"א דבזמן הזה דנפישי חוצפא ופריצותא אינה נאמנת לומר לבעלה גרשתני דהטעם הוא דנאמנת משום דאין אשה מעיזה פני' משא"כ עכשיו דנתרבה הפריצות. והנה כעת הוא הדין בכל הנשים אבל בזמן התלמוד אף דסתם אשה נאמנת עכ"ז מי שכבר הוחזקה לפרוצה וזונה אינה נאמנת וא"כ אי אפשר לאוקמי בזונה דא"כ אין לה מיגו דגרשתני ואי אפשר לאוקמי ג"כ בחלוצה דהא חלוצה אינה אסורה לכהן רק מדרבנן וגרושה אסורה מה"ת א"כ לא הוי מיגו. ואי אפשר לאוקמי גם כן בחללה דהא עכשיו שתאמר גרשתני יתוסף עלי' אסור גרושה ג"כ ולא ניחא לה שיתוסף עלי' איסורא תרי איסורי לגבי כהן ונפ"מ לקוברו בין רשעים גמורים (כיבמות דף ל"ב) ואין זה מיגו טוב. ובע"כ צ"ל דהיתה גרושה כבר מאיש אחר וא"כ אית לה שפיר מיגו טוב. ואי אמרת דאם נתגרשה שני פעמים אסורה תו להנשא כשיטת רש"י תקשי הא אין לה מיגו דאי אמרה גרשתני תהי' אסורה להנשא א"ו מוכח דבנתגרשה ליכא חשש וכשיטת התוס'

ויש להביא קצת ראיה להא דכתבנו דזונה אינה נאמנת לומר לבעלה גרשתני מהא דאיתא סוף נדרים האומרת טמאה אני לך אינה נאמנת כדי שלא תהא נותנת עיני' באחר והקשה הר"ן כיון דמד"ת אסורה לבעלה יוד (בית לוי) אם זינתה איך יכולים חכמים להפקיע אסור שבה בקום ועשה. ותירץ דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקועי לקידושין והוי כפנוי' שזינתה ומותרת לבעלה. ולכאורה יש להקשות הנה הרא"ש שם ביאר בטעמא דרב המנונא שאמר האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת וז"ל ועוד נ"ל טעם טוב דהילכתא כרב המנונא ואפילו למשנה אחרונה היא תובעת שיגרשנה בעלה וחיישינן שמא עיני' נתנה באחר ותנשא לו אחר שיגרשנה בעלה. אבל ודאי חזקה שלא תאמר אשה לבעלה גרשתני להפקיע עצמה בטענת שקר מתחת בעלה ולהיות באסור אשת איש כל ימי' עכ"ד. ולפ"ז תקשי אכתי מה הועילו חכמים בתקנתן שאמרו שאשה שאמרה טמאה אני אינה נאמנת הא כיון דבטענת גרשתני נאמנת מטעם שלא תהא באסור א"א כל ימי' בודאי לא משקרת א"כ הא יש לה עצה טובה כזו שמתחלה תאמר טמאה אני ובע"כ כדי להתירה לבעלה יצטרכו להפקיע הקידושין מינה ואח"כ תאמר גרשתני דאז לא תהי' באסור א"א כל ימי' כיון דהפקיעו הקידושין אך יש לדמות דהא דמפקינן הקדושין היינו אם זנתה אבל באמת היכא דלא זנתה לא הפקיעו הקידושין וא"כ תו ליכא למיחש לזה דאם משקרת בהא דאמרה אז לא הפקיעו הקידושין וא"כ אם תאמר גרשתני תשאר באיסור א"א כל ימיה

אך עדיין תקשי מהא דאיתא בב"ב (דף מ"ח) אמר רב הונא תליוה וזבין זביני' זבינא מתיב רב יהודא גט המעושה בישראל כשר ובעובדי כוכבים פסול. ובעובדי כוכבים חובטין אותו ואומרים עשה מה שישראל אומר לך. ואמאי התם נמי נימא אגב אונסי' גמר וגירש ומשני הא אתמר עלה אמר רב משרשיא דבר תורה אפילו בעובדי כוכבים כשר ומה טעם פסול כדי שלא תהא כל אחת ואחת הולכת ותולה עצמה ביד עובד כוכבים ומפקעת עצמה מיד בעלה. ופירש"י ותולה עצמה ביד עובד כוכבים להחניף לו ולזנות עמו עד שיכריח את בעלה לגרשה. ויש לדקדק אי חיישינן שמא תזנה עם העובד כוכבים א"כ מה הועילו שתקנו שגם ע"י עובדי כוכבים אינו מועיל הא עדיין יהי' לה עצה להפקיע עצמה מבעלה שתלך ותזנה עם העובד כוכבים בצנעא ותאמר באמת טמאה אני. ואז יהי' צריכים להפקיע הקידושין ואח"כ תאמר גרשתני ותהא נאמנת ואסור א"א לא יהי' עלי' כנ"ל, והנה מזה יש להוכיח כדברינו דהיכא דזנתה תו לא מהימנינן לה בטענת גרשתני. אך יש לדחות עיקר דברינו דהא טעם הרא"ש דהא דמהימנינן לה בזה שאמרה גרשתני היינו מטעם דלא חשדינן לה שתהא באסור א"א כל ימי' משא"כ היכא דאיכא למיחש שלא תהא באסור א"א כל ימי' תו לא מהימנינן לה בטענת גרשתני א"כ תו לא תקשי כנ"ל שתאמר טמאה אני וגרשתני דאז באמת לא תהא נאמנת אבל בזונה דעלמא יש לומר דנאמנת בטענת גרשתני

אך מ"מ תקשי מה הועילו שתקנו באמרה טמאה אני אינה נאמנת הא כיון שבע"כ מוכרחים אנו להפקיע הקידושין כדברי הר"ן. וא"כ צריכה קידושין אחרים מבעלה דאל"כ תהי' באסור זנות תחתיו והיא יש בידה שלא להתרצות להתקדש עוד הפעם. אך זה לא קשה