בית לוי לט

יוחנן שזכתה שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות, והנה שמעתי מהגאון החסיד ר' מרדכי קלאצקי נ"י אב"ד דלידא. דכוונת הגמ' הוא דקשה כיון שנתגיירה הי' לה להקרא בשם ישראל ולא בשם שהי' לה בהיותה עובדת כוכבים וע"ז משני שזכתה. ועפ"י דברינו י"ל דר' יוחנן לשיטתי' אזיל דר"י דס"ל קיים פו"ר בבנים שנתגיירו אף שעדיין לא קיים הא דאין בן דוד בא כנ"ל ור"י בעצמו ס"ל בהיו לו בנים ומתו דלא קיים ובע"כ צ"ל דטעמא דר"י הוא כיון דחזינן דלבסוף נתגיירה מה"ס מתחלה נתנה לה נשמת ישראל לכך זכתה להתגייר וא"כ קיים בזה לכך א"ש הא דאמר שיצאה ממנה דוד וא"כ השם שלה שהי' לה בהיותה עובדת כוכבים ג"כ מורה על שהי' לה נשמה טהורה נשמת ישראל

סימן ג סעיף ט' זנתה עם כהן אחד ובתוך שלשה נשאת לכהן אחר הולד פסול לכהונה והח"מ הקשה על זה למה לא נאמר רוב בעילות אחר הבעל והוכיח כן מדברי רש"י שם שפירש אלא לאו בזנות שבאו עלי' שניהם בזנות והב"ש דחה דבריו יעו"ש. ומה שדייק מרש"י י"ל דלא כתב כן אלא לדעת המקשה. דקשה מנ"ל להקשות לשמואל דלמא שמואל מודה כשהי' באחד נישואין. אלא ע"כ הקשה בדרך מאי לאו דמתניתין מיירי ששניהם באו עלי' בזנות אבל לפי המסקנא קשה למה לא תירץ נשאת היינו נשאת ממש ותלינן בזה והוא כהן ומודה שמואל בזה וכו'. והא"מ ס"ק ט' כתב על זה וז"ל. והנה מ"ש ב"ש למה לא תירץ נשאת היינו נשאת ממש ותלינן בזה והוא כהן ומודה שמואל בזה והיינו לענין חשש כהונה וכו'. ולענ"ד דבריו תמוהים דא"כ היכא תני ועולה במשמרה של זה ובמשמר של זה והיכי עולה במשמר קמא כיון שהוא בזנות אינו מיוחס אחריו יעו"ש ביבמות דעולה בע"כ משום פגם משפחה ופירש"י משום שני משפחות שבושין עליו שיאמרו בנ"א פסול הוא לעבודה. ואי נימא דבזנות אינו כהן עכ"פ מדרבנן. אלא דתלינן שהוא משני שהוא דרך נישואין א"כ איך עולה במשמר קמא בע"כ כיון שהוא בזנות לקמא א"כ במשמר קמא ודאי אינו ראוי עכ"ל הא"מ. ואנכי לא זכיתי להבין דבריו מה שהקשה דא"כ איך עולה במשמר קמא הא אינו מיוחס אחריו לק"מ דהתורה לא הקפידה רק שהכהן יהי' לו יחס שיתייחס אחריו וכיון שזה מיוחס אחר השני שהי' בנשואין מותר לעבוד במשמר קמא כמו כהן כשר דעלמא שמותר לעבוד במשמר חבירו אף שאינו ממשפחתו כיון שמ"מ מיוחס אחר משפחה אחרת. והא דעולה במשמר קמא בע"כ משום פגם משפחה יתכן לומר כיון דכ"ע לאו דינא גמירא וסברי אף דלראשון הי' בזנות ולשני בנשואין ג"כ שדינן לי' בתר קמא וסברי שהוא ממשפחת קמא וכשלא יעבוד יאמרו פסול נמצא במשפחתו

סימן ה סעיף י"ד ומותר למכור לכותי בהמות ותרנגולים אע"ג דבודאי הכותי הקונה אותן יסרסן ויש אוסרין ומיהו אם אין הכותי הקונה מסרסן בעצמו רק נותן לכותי אחר לסרסן לכ"ע שרי. וז"ל הב"ש דאז הוי לפני דלפני ומותר ואפילו אם נתן לשלוחו אין שליחות לעובדי כוכבים שם בתה"ד ש"מ דאפילו עובד כוכבים לעובד כוכבים אין שליחות ולא כמשאת בנימין דפסק דעובד כוכבים לעובד כוכבים יש שליחות עכ"ל והא"מ הקשה עליו דמלשון תה"ד מבואר להיפך דז"ל תה"ד כותי הלוקח תרנגולים לסרסן שרי לישראל למכור וכו' תשובה וכו' יש להתיר אם הכותי הקונה אינו מסרסו בעצמו אלא מוסרו לעבדו וכו' ונידון דידן לפני דלפני הוא וכו' אעפ"י שמוסרו לשליח לסרסן אין שליח לד"ע. ואפשר וכו' גם לגבי כותי בכותי ונוכל לומר דכש"כ הוא דהא קיי"ל בעלמא אין שליחות לכותי עכ"ל מבואר דלא אתי עלה אלא משום דאין שליחות לדבר עבירה ולא מטעם דאין שליחות לכותי ומשמע מזה להיפך אי משום דאין שליחות לכותי בזה דכותי מכותי יש שליחות. וכדברי מ"ב אלא משום דאין שליח לד"ע. ודלא נימא דוקא בישראל לישראל אבל כותי לכותי יש שליח לד"ע לזה אמר דכש"כ הוא דהא קיי"ל בעלמא דאין שליחות לכותי והיינו מישראל וכיון וכו' ע"כ דברי הא"מ. והנה לפי מה שביאר הוא ז"ל כוונת התה"ד לא ניחא הכש"כ שאמר דאי נימא דכותי לכותי יש שליחות והא דאין שליחות לכותי היינו מישראל. וא"כ הוי דינו כמו ישראל דהא ישראל לעובד כוכבים ג"כ אינו נעשה שליח וישראל לישראל נעשה שליח ומאי כש"כ הוא דאין שליח לד"ע לגבי כותי יותר פשיטא לי' מישראל אכן לענ"ד שפיר כיון הבית שמואל בכוונת התה"ד. והוא דהנה כתב המחנה אפרים בה' שלוחין דאף דאין שליחות לכותי עכ"ז אם הוא שכירו ועבדו שפיר יש שליחות דכגופו דמי ומביא שם דברי הכ"מ שמבואר דאף עובד כוכבים לישראל נעשה שליח אם הוא פועל שלו ולפ"ז שפיר הוכרח התה"ד לומר מטעם דאין שליחות לד"ע דראה דיוק לשון תה"ד שכתב אלא מוסרו לעבדו וכו' ואז מטעם שליחות יש לאסור דהא בעבדו יש שליחות לכך הוצרך להתיר מטעם דאין שליח לד"ע. אבל באמת עובד כוכבים לעובד כוכבים אין שליחות. וזהו כוונתו ואפשר לומר דגם גבי כותי לכותי אין שליח לד"ע וכש"כ הוא דהא קיי"ל אין שליחות לכותי ר"ל כותי לכותי ג"כ אין שליחות. ומכש"כ דאין שליח לד"ע דמה ישראל דישראל לישראל יש שליחות ועכ"ז אין שליחות לד"ע עובד כוכבים לעובד כוכבים דאין שליחות מכש"כ דאין שליח לד"ע ושפיר מבואר כדברי הב"ש

ועפ"ז מתורץ ג"כ הצ"ע שהניח שם עוד הא"מ וז"ל אך קשה לי לפי המבואר בתה"ד דעיקר הטעם משום דאין שליח לד"ע. א"כ קשה לפי דעת התוס' במרובה והמרדכי שם דהיכא דהשליח לא ידע מהעבירה לא שייך אי בעי לא עביד וכו' ויש שליח לד"ע א"כ הכותים דלא ידעו כלל מעבירה זו איתא בתורת שליחות וצ"ע עכ"ל והנה בע"כ צ"ל דאין קושייתו על התה"ד דזה לא קשה דאינו מוכרח שיסבור כסברת המרדכי והתוס' והרי הש"ך בחו"מ הביא הרבה פוסקים שחולקים על פסק זה רק הקושיא תשאר על הרמ"א שהביא האי דינא דהמרדכי להלכה. וא"כ איך פסק באה"ע שם דהיכא שאינו מסרסם בעצמו רק מוסר לעבדו מותר ובע"כ הטעם כמו שכתב התה"ד משום דאין שליח לד"ע. ולפי מה שפסק הוא