בית לוי לה

משום דעברי אלפני טור ותירץ דמיירי היכי שהי' מלוה בלא הם כמו שכתבו התוס' ס"פ א"נ עכ"ד. והנה דבריו צריכים באור דהנה בע"כ צ"ל דאין כוונתו להקשות דיפסלו משום לפני עור מדאורייתא דז"א דהא מבואר בכ"מ בפי"ב מה"ע וכ"כ המל"מ בעצמו דמשום לפני עור אינם פסולים משום דהוי עבירה שאין בה מלקות ואינו פסול מה"ת ובע"כ צ"ל דיפסלו מדרבנן. א"כ עדיין לא העלה ארוכה לקושייתו שתירץ שהי' מלוה בלא הם דהא מ"מ אף בכה"ג אסור מדרבנן משום מסייע ידי עוברי עבירה כמו שכתב הרא"ש והר"ן בפ"ק דשבת כמו בנזיר בחד עברא. מ"מ אסור מדרבנן. וה"ה ברבית בכה"ג כמ"ש הפ"ת בסי' ק"ס סק"א. ובעבירה דרבנן ג"כ נפסלים מדרבנן. והנה לכאורה הי' אפשר לומר דכיון דליכא רק עבירה דרבנן נשאר תירוץ הראשון של התוס' דבעינן משום חמדת ממון משא"כ עבירה דאורייתא אף שאין נפסלים בה רק מדרבנן כיון שאין בה מלקות עכ"ז כיון שהיא עבירה דאורייתא לא בעינן משום חמדת ממון. אכן יש לדחות דהנה התומים כתב על הא דמקשים התוס' בסנהדרין (דף כ"ה) הוסיפו עליהם החמסנים והקשו בתוס' דחמסן יפסול מדאורייתא דעובר על לא תחמוד דהא לא תחמוד לאנשי בלא דמי משמע להו אבל האמת אינו כן וכו'. והקשה התומים דמה בכך דהאמת אינו כן מ"מ כיון דלא משמע להו דיש אסור בדבר אינם נפסלים כמו שכתבו התוס' בב"מ גבי לאו דלא תשימון. ותירץ דבע"כ אין לומר דאין שום אדם יודע דאסור לאו דלא תחמוד אף בדמי אסור דז"א דבודאי יש לומדים היודעים רק מפני שלא להוציא אדם מחזקת כשרות מעמידים אותו על חזקתו ואמרינן דלא ידע. וזהו רק ממי שלא ראינו שיצא מח"כ שלו משא"כ כאן כיון שיודע דרבנן הוסיפו החמסנים א"כ עובר עבירה דרבנן ויצא מחזקת כשרות שלו אמרינן שפיר דיודע ג"כ דיש אסור מדאורייתא ושפיר הקשו התוס' דיפסול מדאורייתא עכ"ד. ולפ"ז תקשי ג"כ כאן דאף דמיירי דהי' מלוה בלא הם עכ"ז כיון שאסור מדרבנן אף בכה"ג יצאו מח"כ שלהם וא"כ שוב אמרינן דיודעים ג"כ מלאו דלא תשימון ויפסלו מדאורייתא. ולא בעינן משום חמדת ממון וא"כ הדק"ל על המל"מ. אך י"ל בפשיטות דכמו שאינם נפסלים משום לא תשימון דלא משמע להו אסור בכה"ג לעדים. ה"נ אינם נפסלים משום דעבדי אסור אף היכי שהי' מלוה בלא הם דגם זה לא משמע להו ולא דמי לחמסן דזה האסור ידוע שרבנן אסרו זה אף שמחשבין שמה"ת ליכא בזה משום לא תחמוד עכ"ז זה ידוע דרבנן אסרו זאת משא"כ אסור זה אינו ידוע לכל. ואף שהדבר פשוט לא אמנע מלהביא ראי' לזה מהא דאיתא בב"מ (דף ס"ט) רב עיליש גברא רבה הוא ואיסורא לאינשי לא הוי ספי והקשה החו"ד אמאי לא קאמר הגמ' חזקה על, העדים שלא יחתמו על שטר זה ותירץ דמיירי שהי' מלוה בלא הם. והנה לפ"ז עדיין תקשי הא מ"מ אף בכה"ג איסורא איכא א"ו דלא משמע להו לאינשי איסור בכה"ג ולכך חתמו. אכן עדיין יש לפקפק על זה דהנה דברינו הוא לתרץ כוונת המל"מ. והנה המל"מ גופי' לא ס"ל סברא זו דהעדים טועים דהנה המל"מ ג"כ הקשה קושיית התומים על התוס' בסנהדרין שהבאתי לעיל ותירץ וז"ל וי"ל דשאני היכי שהם יודעים שיש איסור באותו מעשה כגון חמדה אלא שהם מחלקים מדעתם דהיינו דוקא בלא מעות אז הוא דפסולי וכו' אבל היכא שהם טועים דמעולם לא נאסר להם אסור זה אז אפילו מדרבנן כשרים דומיא דעידי רבית ע"כ א"כ הדק"ל על המל"מ כיון דיודעים שיש אסור לפני עור רק שהם מחלקים היכי שהי' מלוה בלא הם ליכא אסור בכה"ג לא מכשירינן אותם כמו בלאו דלא תחמוד. א"כ שוב יפסלו מדאורייתא כסברת התומים כיון שיצאו מחזקתן אמרינן שוב שיודעים ג"כ מלאו דלא תשימון דשייך ג"כ בעדים. אך י"ל דהא כל עיקר ההכרח לסברת התומים וחילוקו הוא מחמת קושיית התו' בסנהדרין ולפי מה שתירץ המל"מ דברי התו' אין הכרח לסברא זו ויסבור שאף שעוברים אסור דרבנן עכ"ז לא אבדו חזקת כשרות שלהם גם במילי אחריני וק"ל כז הנני להציג פה שני ענינים נחמדים מה שמצאתי תוך כתבי קודש של אא"ז הרב הגאון מו"ה אלימלך זצ"ל אב"ד דק"ק לידא יצ"ו

ב"מ (ד"ג) אמר רבה מפני מה אמרה תורה מ"מ הטענה ישבע (פי' ליהמני במיגו) עיין בתו' וקשה הא אין אומרים מיגו לאפטורי משבועה ותי' האו"ת דאם מגיע שבועה באיזה ענין כזה רק בכאן לפטור במיגו זה אין אומרים אבל כשאומרים מיגו לא יהי' כאן ענין שבועה בזה אמרינן מיגו. וקשיא לרבה איך אפשר ליתן במ"מ שבועה הא לכל מודה במקצת יש מיגו. ולא יהי' כאן עסק שבועה. והנה הש"ך בסי' ע"ה נסתפק בספק פרעון קודם ההלואה כגון ששמעון הפקיד חפץ אצל ראובן ופשע ראובן ונאבד וחייב ראובן לשלם דמי הפקדון ואח"כ הלווה שמעון מראובן מנה וטוען ראובן שהפקדון הי' שוה רק חמשים זהובים וחייב לו שמעון עוד חמשים זהובים ושמעון טוען איני יודע אפשר שהי' שוה הפקדון מאה זהובים ואיני חייב לך כלום מה דינו אם הוי כאיני יודע אם פרעתי כיון שגוף ההלואה יודע שלוה ק' או אפשר מחמת שהפקדון הי' קודם להלוואה וחשוב זה כאיני יודע אם הלוויתני ועי"ש. והנה יש להוכיח מגמ' זו דהוי כאיני יודע אם נתחייבתי דהנה מקשים כל המפרשים ארבה מ"מ אמרה תורה מודה מקצת ישבע דאי בעי כופר הכל הא אפשר לומר שיש לו מלוה ישנה על מחצה ומחמת זה אינו כופר רק מחצה ומגיע לו שבועה כסברת אביי לקמן (דף ו') ותירץ האו"ת דאף אם אין לו ספק הלוואה רק על נ' יש לו מיגו שהי' יכול לכפור חמשים ועל חמשים לטעון א"י אם נתחייבתי ואותן נ' ישלם לצאת י"ש ולא יתחייב שבועה כלל. והנה לפי דברי הנ"ל אי אפשר לאוקמי האי דרבה רק על תביעת הלוואה והוא כופר שלא לוה רק חמשים אבל אם בהלוואה מודה רק