בית לוי לד

דמי לעיקר כתובה לכך גובה בזיבורית עוד יש להביא ראי' משם (דף ס"ט) דמיבעי שם הבת בעישור נכסים יורשת הוי או בעלת חוב הוי ואי בעלת חוב דאבא או דאחי נפ"מ למיגבי בינונית שלא בשבועה וזיבורית בשבועה (פי' אי בע"ח דאחי הוי גובה מהם בבינונית שלא בשבועה ואי דאבא גובה זיבורית בשבועה כדין בע"ח הבא לפרוע מנכסי יתומים) והא התם ג"כ לא שייך טעם נעילת דלת ועכ"ז גובה בבינונית אי בע"ח דאחי הוי. והנה מגיטין (דף נ') יש להוכיח להיפך דגובה בזיבורית דאיתא שם בעי רב אחדבוי בר אמי יתומים שאמרו קטנים או גדולים תקנתא הוא דעבד רבנן גבי יתמי שלא יגבו רק מזיבורית לקטנים עבדו תקנתא ולא לגדולים או דלמא משום דלא מסיק המלוה דעתו דמית לוה וכו'. והוי לי' נע"ד ומסיק בין קטנים בין גדולים אינו גובה רק מזיבורית. אלמא היכא דליכא טעם דנע"ד גובה מזיבורית וכן יש להוכיח מהסמ"ע (בסי' ק"ץ) דהיכא דליכא טעמא דנע"ד אינו גובה רק מזיבורית וצ"ע: כה

א) סי' קכ"ג ס"ג המרשה לאחד ואח"כ הרשה לאחר ושניהם באים לפנינו אין להנתבע להשיב אלא להשני וכתב הסמ"ע אפי' לא ביטל בפי' ההרשאה הראשונה אמרי' דסתמא בטלה הואיל והרשה אחרי' לאחר ע"כ. ור"ל דזה נחשב לביטול במה שהרשה לאחר וקשה לי דזהו נגד תשובת רש"י הובא בהג"א ריש פ' השולח באשה ששלחה שליח לקבל גיטה ונתעצל השליח בשליחותו ועשתה שליח אחר וקבל זה השליח השני גט שאינו הגון וכששמע השליח הראשון הלך אצל הבעל וקיבל גט כשר כתב דדעתו נוטה דהגט כשר שלא בטלה שליחותו של ראשון דלא מצינו. בכ"מ שליח בטל בגילוי דעת ע"כ. הרי מבואר דזה לא מקרי ביטול שליחות במה שעשה שליח שני ואיך כתב הסמ"ע דהשליח הראשון בטל. וכן משמע לכאורה כדברי הסמ"ע ברש"י (דף ל"ג ע"ב) במ"ש גם אתה הוי שליח. והא סתם ג"כ שניהם שלוחים וסתרי דברי רש"י הדדי

ב) ולכאורה הי' מקום לתרץ והוא דיש לחלוק דהנה המרדכי ריש השולח הביא ראי' לדין זה של רש"י מהא דאיתא בפסחים בחבורה שנאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו. והלך וביקש ושחט והם לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון יוצאים בשלו משמע דאף שהלקיחה והמינוי על הפסח שלקחו הם הי' קודם שנשחט הראשון עכ"ז לא אמרינן דבטלוהו לשליחותו של שליח. וראיתי בשו"ת בגדי ישע מביא תשובת הגאון ר' ליב בטלן ז"ל שהקשה על זה דהא מכאן מוכח להיפך דהא אם שלהם נשחט ראשון אמרינן דהראשון בטל כדאיתא שם אלמא דמבטלין שליחותו וכתב לחלוק בין דבור למעשה דבדבור לא אמרינן דמבטל שליחותו משא"כ היכא דעביד מעשה ע"כ כששחטו שלהם מבטלין שליחותו משא"כ במינוי לבד. ולפ"ז יש לתרץ כאן דההרשאה שנתן לשני מחשב מעשה דהא צריך לכתוב וביותר לדברי הרמב"ם שכתב דצריך להקנות לו אגב קרקע ועיין בתוס' בגטין (דף ל"ב) דכתיבת הגט חשיב מעשה לחד תירוצא והדין המבואר בתשובת רש"י הוא רק דבור בעלמא

ג) ועפ"ז ידוייק לשון הרמב"ם שכתב בהלכות שלוחין פ"ג מי שהרשה לאחד יכול לבטל השליחות ולהרשות לאחר עכ"ל וצריך להבין הא העיקר דאתי לאשמעינן דיכול לבטל. וא"כ אמאי כתב ולהרשות לאחר הי' לו לכתוב כמו שכתב גבי שליחות בעדים דיכול לבטל השליחות אכן לפי דברינו א"ש דהנה בדבור בלבד לא הוי מועיל דלא אתי דבור ומבטל מעשה כדאיתא בקדושין ולא הוי מועיל הבטול שלא בפניו דבפניו לכ"ע אתי דבור ומבטל מעשה לכך כתב הרמב"ם להרשות לאחר דאתי ש מעשה ומבטל מעשה

ד) אכן כל זה איננו שוה לי דלא דמי להא דפסחים דהתם כיון ששני הדיבורים אינם יכולים להתקיים דאין נמנין על שני פסחים כאחד אמרינן דמעשה השני' מבטל הראשונה משא"כ היכא ששניהם יכולים להתקיים כגון הכא דיש לומר דכוונתו הי' במינוי השליח השני שמי שיקדים עצמו לקבל בתחילה המעות הוא יהי' השליח א"כ איך הוי גילוי דעת במה שהרשה לאחר שחזר בו מן הראשון

ה) אחר כותבי זאת מצאתי בעזהי"ת בב"ש באה"ע (סי' ל"ז) וע"פ דבריו יתורץ היטב דכתב שם על הא דפסק המחבר אי שוי שליח אחרינא ולא בטלי לשליח הראשון בפירוש ואזיל כל חד מינייהו וקידש בעי גט מתרווי' וכתב הב"ש הטעם דמספקא לן אם בטל שליח קמא ובתרא עיקר או לא ביטל כמ"ש בטור בשם הרמ"ה וקשה דבסי' קמ"א ס"ד פסק בשליחות הגט אם שוי כמה שלוחים לא בטלה שליחות הראשון ואפשר התם השליחות הוא לקבל גט מבעלה ובודאי לא אכפת לה מי מקבל מ"ה אמרינן בודאי לא בטלה השליח וכן ה"נ אם השליחות הוא לקדש איש ידוע ג"כ לא אמרינן דבטלה השליחות אלא כאן מיירי דעושה שליח לקבל קדושין סתם מאיזה שיבחרו אז י"ל דביטל שליח קמא משום דהוא יודע דשליח בתרא מדקדק יותר עכ"ד. ולפ"ז א"ש דכאן בהרשאה ג"כ יש קפידא דהוא יודע דהשליח השני ישמור יותר המעות. או הוא איש מהימן אצלו טפי מהראשון ולכך אמרינן שפיר דבטלי' משא"כ בגירושין כדברי הב"ש: כו

המל"מ בפ"ד מהלכות מלוה הקשה על התוס' בב"מ גבי שטר שכתוב בו רבית. וז"ל ותימא אמאי אין העדים פסולים כיון שעוברים על לא תשימון וכו' וי"ל דהכא איירי ברבית דרבנן ולא מיפסלי באסור דרבנן כיון שאין מרויחים כלום אע"פ שבעבירה דאורייתא היו נפסלים א"נ אפילו ברבית דאורייתא יש להכשיר דשמא לא תשימון לאינשי במלוה ולוה משמע להו ולא בעדים ולכך כשרים וכו' והקשה המל"מ דמ"מ יפסלו