בית לוי לב

אכלינהו אייתוהו לקמי' דרב יהודא וכו' ובמה טויתינהו א"ל בפורצני. ודלמא מיין נסך הוו א"ל לאחר י"ב חדש הוו וכו'. ולכאורה קשה מאי קאמר ליה דלמא דיין נסך הוא הא איכא ספק ספיקא דלמא לאו דיין נסך ואף אם מיין נסך הוא דלמא כבר נתייבשו והוא לאחר י"ב חדש. ועיין בהג"א סוף פ' כל הצלמים ובהגהת הב"ח שם אלא ודאי כיון שיש לו היתר לשהותן אחר י"ב חדש לא סמכינן אס"ס וכדעת הארוך. וממעשה הזאת דרמי בר דיקולי יש להביא סמך לחומרת הגאונים בבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה דאינו שרי רק לצלי דהנה צריך להבין מה קאמר לי' רב יהודא במה טויתינהו הא יש גם תקנה לבשלם ע"י קריעה ש"ו וטיחה בכותל ואמאי פשיטא לי' לרב יהודא כ"כ דטוינהו. א"ו דחשש דלמא כבר שהו ג' ימים בלא מליחה ומהס' יש לחוש לזה כיון דבמקום זה לא הוו רגילין לאכול כחל ולמה להו למלוח בחנם ולשרותם. ויש לחוש לזה שמא כבר נשתהו אצל הבעלים זה שלשה ימים לכך שפיר שאל לו במה טויתינהו דלבשלם אסור: כא

שם בסי' ק"ס ס"א. הביא שיטת הר"ן ור"י ונמ"י דהא דהלוה עובר דוקא ברבית דאורייתא אבל ברבית דרבנן אינו עובר אלא משום לפני עור כן הוכיחו מהא דאיתא בב"מ (דף ס"ח:) רב עיליש גברא רבה הוא ואיסורא לאינשי לא הוי ספי מדלא אמר לא הוי עביד מוכח דאינו עובר ברבית דרבנן רק אלפני עור. וז"ש לא הוי ספי. ונראה ליישב הגמ' דקאמר גברא רבה הוא דלכאורה אינו מובן מה תלוי זה בגברא רבה הא לכל אדם יש להעמיד בחזקת כשרות. וגם למה לא אמר רב עיליש הוא איש ישר ולא הוי עביד כן והלשון גברא רבה משמע שהוא גדול בתורה. ונראה בזה דהנה החו"ד הוכיח מכאן דהעדים ג"כ אינם עוברים ברבית דרבנן מדלא קאמר הגמ' חזקה על העדים וכו' וקשה דמ"מ הי' לו להגמ' לומר חזקה על העדים שלא יעברו אלפני עור ותירץ דמיירי שהי' מלוה בלא הם. ושוב לא עברי כמו בנזיר בתרי עברי דנהרא עכ"ד. והנה לפ"ז צריך להבין מאי מוכיח הגמ' מרב עיליש דהשטר נעשה בהכשר דלמא מיירי שהי' מלוה לאחריני אף אם לא לוה ממנו רב עיליש וא"כ גם ר"ע לא עבר אלפני עור. אך ז"א דהא כתב המל"מ (בפ"ד מהל"מ) דהלוה עובר בכל גווני אף היכי שהי' מלוה לאחריני יעו"ש. והנה הביא שם דעת הפ"מ דס"ל דהלוה אינו עובר היכי שיהי' מלוה לאחריני ובכדי שלא תקשי עליו מכל הלין ראיות שהביא שם המל"מ כתב דגם הפ"מ יודה לזה דהלוה עובר בכל גווני ומ"ע אינו נפסל בשביל זה כי היכי דלא נפסל משום לאו דלא תשיך דטעי וסבר שאינו אסור עליו כן טעי אינש גם בזה ומעתה ניחא דבאינש אחריני אין להכשיר השטר אף שלא נחשדהו שעשה אסור במזיד עכ"ז איכא למיחש דטעי בזה וסבר היכי שהי' מלוה בלא הוא ליכא אסור משא"כ ר"ע דגברא רבה הוא בוודאי ידע הדין דלגבי הלוה אף זה אסור ובוודאי בהכשר נעשה: כב

א) בש"ך חו"מ (סי' ל' ס"ק י"ד) בשני עדים המכחישים זא"ז ביום אחד בחודש כגון שזה אומר בשני בחדש הי' ההלואה. והשני אומר בשלישי בחדש דאמרינן דטעו ועדותן קיימת דטעו בעיבורא דירחא. דרובא דאינשי טעו בהכי והקשה הש"ך דבסנהדרין (ר"פ בן סורר ומורה) ילפינן מזה גבי דיני נפשות דאזלינן בתר רובא. וא"כ הא בד"מ לא אזלינן בתר רובא ואמאי עדותן קיימת

ב) ונראה לי לתרץ בעזה"י עפ"י דברי התומים (בסי' כ"ט ס"ק א) שכתב לתרץ קושיית התוס' בסנהדרין שהקשו איך מוכיח הגמ' מזה דמקיימין דברי העדים משום דאזלינן בתר רובא. דלמא הטעם משום שכוונו ימי השבת ותירצו דלולי מטעם דאזלינן בתר רובא והוי אמרינן דמכחשי הדדי א"כ כי הדר כוונו ימי השבת הו"ל חוזרין ומגידים והתומים תירץ דאי לא אזלינן בתר רובא רק משום שכוונו ימי השבת א"כ ימי החודש מתבררים רק מתוך ימי השבת והוי כחקירה אחת ונחסר אחת משבע חקירות אבל השתא דאזלינן בתר רובא א"כ ימי החודש מתבררים אף בלא ימי השבת ולפ"ז יתורץ קושיית הש"ך. דהא מדברי הסמ"ע (סקכ"ג) משמע דאף בד"מ היכי דמכחשי הדדי בימי החודש ביום אחד צריכים לכוון ימי השבת. וא"כ לא צריכין לטעם דאזלינן בתר רובא רק כיון שמכוונים ימי השבת מזה מוכח דטעו וכדעת התומים. ואין לומר דא"כ הא נחסר אחת משבע חקירות דהא בדיני ממונות לא בעינן שבע חקירות רק שלא יכחישו עצמם בפירוש והכא יום החדש והשבת מתבררים זה מתוך זה וכחד חשיב. ובע"כ צריכים לומר בכוונת קושיית התוס' דכיון שמכוונים ימי החדש מוכח דטעו דאין לומר מטעם שחוזרין בהן דא"כ לא הוי מקשי מידי דהא נחסר אחת משבע חקירות אך אי נימא דכוונתם משום דמזה מוכח דטעו י"ל דמחולקין בזה בסברת התומים דלשיטת התומים חשיב שני החקירות כאחד ולשיטת התוס' נחשב לשתים

ג) אך יש לדחות זה דבד"מ לא בעינן שיכוונו ימי השבת ודברי הסמ"ע י"ל והוא שלא יכחישו היינו שלא יכחישו אבל אין צריך לשאול אותם על ימי השבת וכן כתב הט"ז שם (בס"ק ג) ע"כ נראה לי לתרץ באופן אחר קושיית הש"ך דהנה לכאורה יש ליישב בפשיטות דהכא נא צריכים למיזל בתר רובא רק מטעם חזקה ומשום דמעמידים העדים בח"כ ואמרינן דטעו ובחזקה טובה כזו כתבו האחרונים שמוציאים ממון בזה כמו שני כיתי עדים המכחישים זא"ז דזו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה משום דמעמידין כ"א בחזקת כשרות ומוציאין ממון ועיין בפ"ת (ביור"ד סי' ק"י) ואין לומר דהתם שאני דכבר הוחזקו קודם העדות