בית לוי לא

י"ל דכוונת המרדכי היא בקושייתו דלמה לא אסרו ג"כ בהנאה היינו דמלבד אסור נבילה איכא ג"כ אסור בב"ח וא"כ יאסר בהנאה מדרבנן משום בב"ח. וכיון דאכתי לא ידעינן דבב"ח שהוא מדרבנן לא אסרו בהנאה א"כ שייך שפיר למגזר אף בבשר נבילה לאסור בהנאה ומזה הוכיח דבשר בחלב שהוא מדרבנן אינו אסור בהנאה וא"כ בנבילה בחלב כיון דמדאורייתא מותר ליכא למגזר בהנאה וכיון דאסור הנאה ליכא ממילא גם אסור אכילה משום בב"ח מדרבנן ג"כ אין בו דלמה לנו למגזר כנ"ל: יט

הרמ"א ביור"ד סי' ק"ב ס"ד הביא דעת הארוך ק דכל אסור שלא הי' ניכר קודם שנתערב הוא בטל אע"פ שהוא דבר שיש לו מתירין ועיין בש"ך שם. ונראה להביא ראי' לדעת הארוך מהירושלמי נדרים פרק הנודר מן המבושל וז"ל הירושלמי אילין נדרים מה את עביד להון כדבר שיש לו מתירין או כדבר שאין לו מתירין מסתברא מיעבדינן כדבר שיש לו מתירין דתנינן תמן שהזקן עוקר את הנדר מעיקרו אמרו אינו עוקרו אלא מכאן ולהבא. וצריך לבאר הירושלמי דאיך תלוי זה בהא דהחכם עוקר הנדר מעיקרו הא אף אם מכאן ולהבא הוא מתיר עכ"ז שפיר הוי דבר שיש לו מתירין. ונראה לבאר דהנה יש לפשוט דנדרים לא מקרי יש לו מתירין מהא דרצה הגמ' דידן לפשוט בנדרים (דף נ"ט) דאיתא התם אמר ר' אבא שאני קונמות הואיל ואי בעי מתשיל עלייהו הוי להו כדבר שיש לו מתירין ואינו בטל ברוב. ופריך והרי תרומה דאי בעי מתשיל עלה ובטלי ברוב דתנן סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין תירקב הא למאה תעלה וכו' ומשני בשלמא קונמות מצוה לאיתשולי עליהן משום דר' נתן כל הנודר וכו' אבל תרומה מאי מצוה לאתשולי לכך לא מקרי יש לו מתירין בשאלה והנה יש לומר דהירושלמי לא הוי ניחא לי' כחלוק גמ' דילן דשאני קונמות הואיל ומצוה וכו' אלא אף היכא דליכא מצוה עכ"ז כיון דאיתא בשאלה מקרי יש לו מתירין וא"כ אמאי בטל תרומה במאה וא"כ מוכח דזה לא מקרי יש לו מתירין במה שיוכל לשאול

אכן יש לדחות דהנה לכאורה קשה איך רצה הגמ' לומר דתרומה יש לו מתירין בשאלה והא אם ישאל עליו תהדר לטבל ויהי' אסור משום תערובות טבל דג"כ אינו בטל שוב מצאתי ברא"ש שם שהקשה כן וכתב וז"ל אע"ג דאי מתשל עלה הדרא לטבלא עכ"ז מכלל תרומה יצאה ע"י שאלה עכ"ל, והנה מבואר כוונתו דאף שיחול על הדבר אסור אחר עכ"ז אחרי שעל האסור שאנו דנין עליו יש לו מתירין אינו בטל והנה זה ניחא לטעם הר"ן בטעמא דיש לו מתירין שאינו בטל יעו"ש בר"ן (נדרים נב) אבל לטעם הפוסקים משום שעד שתאכלנו באסור תאכלנו בהיתר בודאי אם יחול אסור אחר על הדבר לא מקרי יש לו מתירין כיון דעכ"פ יוכרח לאכלו באסור ועיין במקור חיים הלכות פסח ועיין בהגהת רע"א ז"ל ביור"ד סי' ק"ב ודו"ק. וא"כ איך קורא לתרומה יש לו מתירין בשאלה הא תהדר לטבלא. אכן עפ"י דעת הארוך א"ש דהא כשיחול אסור טבל הוא בא ע"י תערובות ותיכף כשחל אסור טבל הוא כבר מעורב בהחולין ושפיר בטל אף שיש לו מתירין. ובזה יהי' מתורץ ג"כ מה שהקשה הרא"ש שם בנדרים דה"ה דהוי מצי הגמ' לפשוט מברייתא דלעיל דקרי לתרומה אין לו מתירין. ולדברינו מברייתא ליכא למפשט דיש לומר דלכך לא מקרי יש לו מתירין משום דתהדר לטבל. אבל ממתניתין שפיר פשיט דהא כבר נתערבה וא"כ אף שתהדר לטבל בטל משום דהוי תחלת ביאת הדבר והאסור לעולם ע"י תערובות וא"כ הא יש תקנה בשאלה ועכ"ז בטל א"ו דזה לא מקרי יש לו מתירין במה שיכול לשאול ולכך הביא המשנה ואף לטעם דטבל אינו בטל משום כהיתרא כך איסורא יש ג"כ לומר היכא דאינו ניכר האסור בטל שפיר ויופשט מכאן דהאי כללא דהארוך הוא בכל האינו מתבטלין

אך שבתי וראיתי דז"א דהא החכם עוקר הנדר מעיקרו וא"כ איגלאי מילתא למפרע שנתערב טבל והי' ניכר האסור קודם התערובות וא"כ לא א"ש אף לדעת הארוך ולפ"ז שפיר יש לומר דנדרים מקרי יש לו מתירין ותרומה שאני שאף שישאל עכ"ז לא יהי' מותר משום איסור טבל שיחול ואינו בטל אך כל זה ניחא אי נימא דחכם עוקר הנדר מעיקרו משא"כ אי נימא דמכאן ולהבא הוא עוקר א"כ גם תרומה יש לו מתירין דאף שתהדר לטבל הא עכ"ז אסור טבל כיון שתחלת ביאתו לעולם הוא עכשיו ע"י השאלה. והוא כבר מעורב שפיר הוא בטל וכדעת הארוך. וא"כ תקשי אמאי אמרינן דתרומה בטל הא יש לו מתירין בשאלה א"ו דזה לא מקרי יש לו מתירין מה שיש היתר בשאלה ומבואר היטב הירושלמי דתלה הא דנדרים אם מקרי יש לו מתירין בהא אי אמרינן אם החכם עוקר הנדר מעיקרו אי לאו ודו"ק: כ

שם סי' ק"י הביא דעת הארוך דדבר שיש לו מתירין אין להתיר מכח ספק ספיקא. וטוב להחמיר אם לא לצורך מאחר שיש לו היתר בלאו הכי ונראה לי להביא ראי' לדעת הרמ"א מהא דאיתא (בע"ז דף מ"ב) ור"י מדר"מ נשמע לרבנן לא אמר ר' מאיר צלמים אסורים שברי צלמים של עובדי כוכבים הקדמונים מותרין וכו'. הכי השתא התם אימר עבדום אימר לא עבדום אתצ"ל עבדום אימר בטלום וכו' וקשה מאי מהני הכא ס"ס הא הוי דבר שיש לו מתירין בביטול א"ו דאף ביש לו מתירין יש להתיר מכח ס"ס. אכן יש לדחות ראי' זו דלא מקרי דבר שיש לו מתירין רק היכא דההיתר יבוא ממילא והוא בידו ועיין בתוס' ע"ז (דף עג) ד"ה טבל וביור"ד סי' ק"ב. ויש להביא ראי' לדעת הארוך מהא דאיתא בחולין (דף ק"י) רמי בר תמרא דהוא רמי בר דיקולא מפומבדיתא איקלע לסורא במעלי יומא דכפורי אפקינהו כולי עלמא לכחלינהו שדינהו אזל איהו נקטינהו