בית לוי ל

נוהג בטמאה תקשי ל"ל קרא דהא מטהורה לא ילפינן דהתם ליכא רק אסור אחד משא"כ בטמאה איכא תרתי אסור אמ"ה וטמאה ולדעתי נראה לתרץ בעזהי"ת דלר"י לשיטתי' א"ש. דהנה הכו"פ הקשה אמאי לא קאמר הגמ' חלב דעלמא אף שיונק ג"כ מחלב של הבהמה דהא החלב נתהווה מכלל האברים ועכ"ז התירה התורה ותירץ דמשום זה ליכא למיחש דבטל ברוב דחלב המתהווה מחלב מעט הוא נגד חלב מכל הבהמה והנה זה פשוט דחלב המתהווה מחלב וחלב משאר כל הבהמה הוי מין במינו דהא אין חלוקים בטעמם וא"כ לר"י לשיטתי' דס"ל מין במינו לא בטיל א"כ גם בטהורה איכא שני איסורים אסור אמ"ה ואסור חלב המעורב בה וגבי טמאה ליכא ג"כ רק שני איסורים משום טמאה ומשום אמ"ה לר"י אבל אסור חלב ליכא

ב) והנה מסוגיא דבכורות הנ"ל יש שהוכיחו דאסור סחורה בדברים אסורים אינו רק מדרבנן דהגמ' מיבעיא שם וחלב מנלן דשרי ובעי למפשט מעשרת חריצי חלב וכו' ודחי דלמא לסחורה הרי חזינן דאסור סחורה אינו רק אסור מדרבנן ולדעתי יש לפקפק עדיין בזה עפ"י מה שראיתי בס' תורה אור שכתב לתרץ קושיית המל"מ על הפוסקים (יור"ד סי' י"ד) היכי דהוי בבהמה ששים בבשר גידים ועצמות נגד האבר היוצא דהחלב מבהמה זו שרי והיכי דליכא ששים אסור. והקשו ואמאי הא רוב בודאי איכא וא"כ תו ליכא רק אסור מדרבנן ואולי יש ג"כ ששים והוי ספיקא דרבנן והוה לן למיזל לקולא מטעם זה עיין בש"ך ותירץ בס' הנ"ל דהיכא דליכא ששים נגד האבר אז תו איכא למיחש אולי אף רוב ליכא דדלמא מתרבה כ"כ חלב מאותו אבר דליכא אף רוב בחלב של כל הבהמה ולפ"ז י"ל דאין מכאן ראי' דהא בחלב של בהמה טהורה איכא ג"כ חלב המתהווה מחלב וי"ל דחלב המתהווה מהחלב יתרבה כ"כ עד שלא יהי' אפילו רוב וא"כ יש לומר דלכך מותר לסחורה דהא בחלב התירה התורה בהדיא לסחורה ואף דהוי ספיקא אולי ליכא רוב עכ"ז לשיטת הרמב"ם דפסק דספק מה"ת לקולא א"ש ועוד דאיכא ס"ס שמא איכא ושמא אינו לוקח לאכול

ג) ודרך אגב אמרתי להביא ראי' לשיטת הרמב"ם א דספק מה"ת לקולא דהנה התוס' בסנהדרין (דף ע"ג:) ד"ה חד הקשו ל"ל קרא למעט דמחלל שבת לא ניתן להצילו בנפשו הא מציל גופו קא מחלל שבת דחובל בחבירו ואיך יחלל שבת להציל חבירו מחלול שבת וכו' עכ"ל. ולשיטת הרמב"ם א"ש דמשכחת לה באופן זה, דלגבי חבירו איכא חלול שבת משא"כ להמציל ליכא חלול שבת וכגון שעשה מלאכה בשני בהש"מ וא"כ ממנ"פ חילל שבת משא"כ בחבירו הרוצה להורגו הוי ספק וספק מותר מה"ת ושפיר איצטריך אכן יש לדחות תירוץ זה דבספק כרת אף הרמב"ם מודה דספק מה"ת לחומרא כמבואר בנ"כ

ד) אמנם נראה לתרץ קושיית התוס' בסנהדרין באופן אחר דצריך קרא על אופן הזה כגון שאמר עובד כוכבים בימים הקדמונים לראובן שיהרוג את שמעון ואם לאו יהרוג אותו. והנה הדין הוא דבשאר עבירות חוץ מע"ז ג"ע שפ"ד יעבור ואל יהרג. והנה הזדמן ששמעון רוצה לחלל שבת בשעה שאמר לו העובד כוכבים לראובן כן. וא"כ אם הדין הוא דמחלל שבת ניתן להצילו בנפשו רק משום חלול שבת אינו רשאי להורגו אז באופן זה הי' מותר להורגו דהא העובד כוכבים יהרוג אותו אם לא יהרוג את שמעון ומשום חלול שבת אינו צריך למסור נפשו משא"כ אם מחלל שבת לא ניתן להצילו בנפשו א"כ תו הוי שפ"ד ובשפ"ד הדין הוא שיהרג ואל יעבור ולכך צריך קרא

ה) ועפ"י הנ"ל יש לדחות מה שהקשה הגרע"א זצ"ל מאי מוכיח הגמ' דחלב שרי דלמא התם מיירי בחלב בן פקועה אכן לפי הנ"ל א"ש דבחלב פקועה אף דליכא אסור אמ"ה עכ"ז הא איכא חלב המתהווה מהחלב ואולי יש רוב בחלב זה. ועכ"ז התירה התורה. ואף לשיטת הר"מ דספק מה"ת לקולא עכ"ז בספק כרת גם הר"מ מודה כמ"ש וא"כ ליכא לאוקמי בבן פקועה: יח

הגרע"א ז"ל ריש הלכות בשר בחלב הקשה על המרדכי שהביא ראי' שבב"ח שאינו אסור מה"ת מותר בהנאה. מהא דאיתא מפני מה אסרו גבינות של עובדי כוכבים מפני שמעמידים בעור קיבת נבילה. ואמאי לא אסרו גם כן בהנאה משום בשר בחלב אלא ע"כ כיון דהוה בב"ח רק דרך כבישה שאינו רק מדרבנן לא אסרו בהנאה. והקשה הגאון הנ"ל דהא התוס' בע"ז (דף ל"ו) הקשו למה נקט בעור נבילה הא בכשרה ג"כ אסור משום בב"ח ותירצו כיון דהוה דרבנן לא חיישינן לספיקא עכ"ד וכיון דהמרדכי לא ס"ל כן דהא כתב דאית בהו משום בב"ח רק כיון דהוי דרבנן אינו אסור בהנאה אבל לאסור באכילה מדרבנן משום חשש בב"ח שפיר חיישינן אף דהוי דרך כבישה וא"כ תקשי לדידי' קושיית התוס' למה נקט קיבת נבילה הא אף בכשירה חיישינן ולענ"ד נראה לומר בכוונת המרדכי דאין כוונתו להקשות ולמה לא אסרו בהנאה היינו דהי' לנו לחוש ג"כ שמא מעמידים אותה בעור קיבת כשרה ליאסר בהנאה משום בב"ח כקושיית התוס' דלמה לנו לחוש לזה דמן הסתם מעמיד אותה בעור קיבת שחיטתו דהוי נבילה רק דהמרדכי ס"ל דהמבשל נבילה בחלב אין בו אסור הנאה מה"ת ודלא כהרמב"ם ועיין בד"מ שם. והנה אנן פסקינן שם דהמבשל בשר טמאה בחלב טהורה או איפכא מותרים בבשול והנאה וכתב הש"ך והט"ז דאף אסור דרבנן משום בב"ח אין בו והטעם ביאר הש"ך דהא דגזרו בבשר עוף וחי' בחלב מדרבנן מחשש הרואין שאוכלין בשר עוף וחי' בחלב יבואו להתיר ג"כ בשר בהמה אך מ"מ בהנאה לא רצו לאסור משום גזירה זו משא"כ בבשר טמאה בחלב טהורה כיון דלאכילה בלאו הכי אסור. וליכא חשש הרואין ולמה לנו לגזור לאסור באכילה משום בב"ח. אף דבהנאה שייך למגזר גם בבשר טמאה כדי שלא יבואו להתיר בשר בהמה בחלב בהנאה עכ"ז בהנאה לא רצו לגזור. ולפ"ז