בית לוי כט

עכ"ז אסורא דעביד עביד והמעות מותר ליהנות מהן וליכא גנאי בזה משא"כ בעיר הנדחת דדינו כע"ג דתופס דמיו והחליפין והמעות ג"כ אסורים ליהנות לכך לא פירש רש"י שמא יבואו לאוכלו דאף אם לא יאכל וימכור אסור ליהנות מהדמים וכן בציפרים שהוחלפו בע"ז כדאיתא שם אבל היכא דהדמים מותרים מחשש אכילה ג"כ ליכא כאן בעוף טריפה לזה לא חיישינן וא"כ שפיר הי' יכול לאוקמי בעוף טריפה דזה דבר רחוק שיהנה ממנה בעצמה כדרך הנאתה בלא אכילה ומדלא מוקי כן מוכח כו כדברי הרמב"ם ז"ל

ג) עוד יש להביא ראי' לדברי הרמב"ם מהא דאיתא בב"ק (דף מ"א.) דאיכא אוקימתא טובא לאוקמי קושיית הגמ' וכי מאחר דמתם קטלינן לי' מועד היכא משכחת לה וקשה אמאי לא אוקמי כגון דבשלשה פעמים הראשונים הרג ובעליו הי' טרפה דלא מחייבינן לי' מיתה דכמיתת הבעלים כך מיתת השור כדאיתא בסנהדרין שם ובפעם הרביעי הרג בפני ב"ד דגם בעליו בכה"ג הוי מחייב מיתה ומדלא מוקי הגמ' כן מוכח דהשור אינו מחוייב מיתה כשהרג בפני ב"ד אף שבעליו הי' מחוייב דבערת הרע לא ש] נאמר רק באדם ולא בבהמה: טו

המג"א (סי' ער"ה) הקשה בשם מהרי"ל דיהיו שנים מותרין לרכוב ע"ג בהמה בשבת כמו ששנים מותרין לקרות לאור הנר שאם יבוא להטות יזכירנו חבירו ה"נ אם יבוא לחתוך זמורה יזכירנו חבירו ותירץ דלא סמכינן על היתר זה אלא דוקא במידי דמצוה כמו לקרות בתורה ולא במילי דרשות ונראה להביא ראיה לדבריו מהא דאיתא בביצה (דף ל"ו.) דקחשיב שם במשנה הדברים האסורים בשבת משום שבות ומשום רשות ומשום מצוה אסורים ג"כ ביו"ט ואלו הן משום רשות לא דנין וכו' ובגמ' פריך לא דנין והא מצוה הוא ופירש"י ואמאי קחשיב לה בהדי הנך דרשות והתוס' מפרשים והא מצוה הוא ויהי' מותר לדון והקשה המהר"ם שי"ף לפירוש התוספות מאי פריך דיהי' מותר משום מצוה הא המשנה קחשיב גם הדברים האסורים אף שהם מצוה וכתב לחלק בין מצוה למצוה יעו"ש אכן ע"פ מ"ש המג"א בשם המהרי"ל א"ש דקושיית הגמ' הוא כן דהא הטעם דאסור לדון בשבת הוא משום שמא יכתוב הטענות ופס"ד וכאוקימתת הגמרא שם. וקשה דהא סתם דין אינו בפחות משלשה וא"כ אם יבוא לכתוב יזכירנו חבירו אך לפי המהרי"ל א"ש דלא סמכינן על היתר זה רק במקום מצוה ולפ"ז פריך שפיר והא מצוה הוא וא"כ יהי' מותר מטעם דאחד יזכיר חבירו ועל זה משני דאיכא גדול ממנו וליכא מצוה ובמילי דרשות לא סמכינן על היתר זה: טז

הש"ך ביור"ד (סי' י"ח) הביא ראיות לדברי הרמ"א (סעיף י"א) דהשוחט בהמות רבות אין חיוב לבדוק בין כל אחד ואחד את הסכין בין שחיטה לשחיטה. ודלא כהב"ח שהשיג עליו ולדעתי נראה ג"כ להביא ראי' לדברי הרמ"א מהא דאיתא בזבחים (דף פ"ח.) אבא שאול אומר סכין מטרפת הי' במקדש ונמנו עליו הכהנים וגנזוהו. ופירש"י סכין מטרפת שהיתה רכה לפגום פגימות דקות תמיד ומטרפת את הקדשים ושמעתי מפי הגאון האמיתי החסיד רבינו מרדכי קלאצקי נ"י אב"ד דק"ק לידא להקשות והא בחולין (דף יוד.) פליגי רב הונא ורב חסדא בשוחט בסכין ונמצאת פגומה דלרב הונא פסולה דחיישינן שמא בעור נפגמה ולרב חסדא כשרה דתלינן בעצם המפרקת והנה לאוקימתת אבא שאול תקשי לרב חסדא מהא דזבחים דאמאי קרי לה סכין מטרפת. ואף שמצאו בו פגימה כשרה דתלינן בעצם ואיך משכחת לה שתטריף. וע"פ דעת הרמ"א יתורץ דהנה שם בחולין מסתפק הגמ' לרב חסדא בשחט הרבה בהמות בלא בדיקה בינתיים אם תלינן בעצם דקמייתא או בעצם דבתרייתא וכולם כשרות ולפ"ז יש לומר דלכך הוי סכין מטרפת מחמת רוב הקרבנות לא הי' פנאי לבדוק בין שחיטה לשחיטה ותלינן בעצם דקמייתא והשאר טרפות ולפ"ז מוכח מכאן כדעת הרמ"א דאין חיוב בדיקה בין שחיטה לשחיטה ומי שרוצה להכניס עצמו לספק אין צריך בדיקה דאם הי' החיוב דוקא לבדוק הדק"ל דאיך משכחת לה שיטריף. והא לא תקשי למה גנזוהו הא יש תקנה לבדוק בין שחוטה לשחיטה יש לומר דלכתחילה אין לסמוך אף לרב חסדא לשחוט בסכין כזה שמצוי ורגיל לפגום ולתלות בעצם

גם יש להוכיח מכאן למחלוקת הט"ז והלבוש שם בשוחט בהמות רבות של אחרים ולא בדק בנתיים ונמצא אח"כ הסכין פגומה דלשיטת הט"ז פטור מלשלם דהוי גרמא. ולשיטת הלבוש חייב דמחשב כמזיק בידים והנה מכאן יש קצת ראי' לשיטת הלבוש וידוייק לשון הגמ' ונמנו עליו הכהנים וגנזוהו ולמה נמנו עליו דוקא הכהנים. והוא מטעם דקיי"ל הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבים וא"כ כאשר הי' נצרך להם מחמת דוחק הזמן לשחוט הרבה בלא בדיקה בנתיים ואח"כ כשימצא פגומה יצטרכו לשלם לבעלים ולכך גנזוהו הכהנים דוקא שלהם יגיע היזק מסכין זה: יז

א) הפרמ"ג (הלכות דברים היוצאים מן החי) הקשה דבבכורות (דף ו') יליף הגמ' דחלב של טמאה אסור והא דצריך קרא לזה אע"ג דכל היוצא מן הטמא טמא משום דהוי אמינא חלב דעלמא לאו כאמ"ה דמי ושרי ה"נ שרי לכך איצטריך גמל גמל לרבות דחלב טמאה אסורה והקשה הפרמ"ג היכי הוי ילפינן מחלב דעלמא הא בחלב דעלמא ליכא רק אסור אחד משא"כ בחלב טמאה ותירץ דבטמאה ליכא אסור אמ"ה וא"כ תו ליכא ג"כ רק אסור אחד אכן לר' יהודא דס"ל דאמ"ה