בית לוי כה

אינו חייב עליהם עד שיאכלם כדרך הנאתן אבל שלכד"ה פטור כיצד הרי שהמחה את החלב ואכלו כשהוא חם עד שנכוה גרונו או שאכל חלב חי וכו' או שאכל אוכל האסור אחרי שהסריח והבאיש וכו' הרי זה פטור ולמה כאן הזכיר חלב חי הוא הדבר אשר בארנו דהתם לכתחילה להתרפאות אסור בחלב חי של נבילה דהא איכא עשה דשאינה זבוחה דהוי אף בכ"ש ואף שלכד"ה אסור ולכך לא נקיט חלב חי דאז הי' צריך לבאר דמיירי דווקא בחלב שחוטה ואין זה דרכו משא"כ התם בה' מ"א גבי פטור נקט שפיר ג"כ חלב חי דבאמת חיוב אין בו כיון דליכא רק אסור עשה

ט) ויש לתרץ בזה מה שכבר הבאתי לעיל להקשות על הפרמ"ג שהביא בשם המ"כ בדעת הרמב"ם דאף דקיי"ל ח"ש אסור מה"ת היינו דווקא כשהוא בעין אבל ע"י תערובות אינו רק מדרבנן ואם אכל פחות מכזית בכדי א"פ אינו רק מדרבנן והקשיתי לדעת הר"מ בעצמו דשיעור צירוף משקים הוא בכדי שתית רביעית א"כ מאי מיבעי' לי' להגמ' בחולין מהו לגמוע את חלבו הא התם בכל רביעית שישתה מעורב הרבה מהחלב הכשר ובכדי שיבא לשתות רביעית מהחלב האסור ישהה יותר מכדי שתית רביעית וא"כ אמאי פסק הרמב"ם האיבעיא לחומרא עיין במה שבארתי לעיל הר"מ פי"ד מה' מא"ס אמנם לפי הנ"ל ניחא כיון שהאסור באותו אבר הוא משום אמ"ה וא"כ איכא בו אסור עשה של אינה זבוחה דהוי אף בכ"ש וא"כ אף שלגבי הלאו הוי ח"ש עכ"ז לגבי העשה הוי שעור שלם ולכך שפיר פסק הר"מ האיבעיא לחומרא

י) והא לא תקשי הא דקיי"ל דנבילה שאינה ראויה לגר אינו קרוי נבילה. והא מ"מ איכא עשה ואף שלכד"ה אסור לפי סברת מהרש"ל שהבאתי (לעיל אות ז') דיש לחלק בין שלכד"ה לאינה ראויה לגר דנפסד האוכל לגמרי וזה מותר לכ"ע. וראי' לזה דהא ר"ש ס"ל דכ"ש למכות ולדבריו אף שלכד"ה אסור והוא בעצמו ס"ל דנבילה שאינה ראויה לגר אינו נבילה וכן מבואר בשאגת ארי' סי' ע"ה חילוק זה. ועפ"ז יש לתרץ ג"כ קושית המ"ל שהבאתי לעיל דהנה התוס' בקדושין (דף נ"ח) גבי המקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת הקשו דהא חזי ליהנות שלכד"ה והקשה המ"ל דמשמע מדבריהם דשלכד"ה אף איסורא ליכא ובפסחים משמע דמ"מ אסור. ולפי דברינו א"ש די"ל דכוונת התוס' דחזי שלא כד"ה היינו שיעשה מהם עפר ויפסידם לגמרי דזה מותר לכ"ע. ולא זכיתי להבין דעת הרמב"ם בזה שבפי"ד מהמ"א חשב שם ג"כ גבי הפטור שלכד"ה כגון שהבאיש והסריח וצריך להבין דהא זה מותר לכ"ע וכמו שהוכיח ג"כ השג"א אכן מדברי התוס' במק"א מוכח דס"ל דשלא כד"ה מותר לגמרי

יא) ובדברינו יש לכוון לשון הגמ' ביומא (דף פ"ג) מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו ובשו"ת נודע ביהודא (סי' לו) הקשה על זה לפי הכלל המסור בידינו דמאכילים אותו הקל הקל תחילה א"כ הא יש יותר רבותא אם מאכילין אותו דברים טהורים דהא קיי"ל דאין אסור חל על אסור וא"כ בדברים טמאים ליכא רק אסור לאו בעלמא דלא חל עליהם אסור כרת יו"כ משא"כ בדברים טהורים חל עליהם אסור כרת יוה"כ וא"כ אם יש לפנינו מאכלים טמאים וטהורים יותר טוב להאכילו דברים טמאים ותירץ דלפי מה דקיי"ל דאסור חל על אסור באסור כולל ודלא כר"ש א"כ הוי שפיר רבותא בדברים טמאים אף דאיכא תרתי אסור טמאה ואסור כרת דחל בכולל עכ"ד. והנה לפי דבריו צ"ל דהמשנה לא אתי כר"ש דס"ל אין אסור וכו' חל בכולל. ולדעתנו נ"ל דהמשנה אתי לכ"ע ואדרבה לפי הכלל דמאכילים אותו הקל תחילה א"כ אם די להאכילו פחות פחות מכשעור אז אסור להאכילו שעור שלם וכמו דפסקינן בשו"ע א"ח ובפחות מכשעור יש יותר רבותא בדברים טמאים לפי מה שכתב הריטב"א הבאתיו לעיל דעשה שאינה זבוחה קאי אף על דברים טמאים ועשה זו הוא על כל שהוא כמו שבארתי לעיל וא"כ בדברים טמאים איכא עשה בח"ש משא"כ בדברים המותרים בפחות מכשעור אין בו רק אסור מדאורייתא אבל כרת ליכא לר"י ולר"ל, מותר לגמרי ולכך נקט המשנה דברים טמאים לרבותא וכיון שסידר רבי משנה זו ביומא בע"כ ביו"כ מיירי כמ"ש הנוב"י ולכך אף שבשעור שלם הוי יותר רבותא בדברים המותרים משום דשם איכא אסור כרת אבל בפחות מכשעור יש יותר רבותא בדברים טמאים. ואגב אורחי' אשמעינן התנא דאם יכולים ודי להאכילו בפחות מכשעור אז אסור להאכילו שעור שלם. ולכך נקט הרבותא על פחות מכשעור

יב) והנה מסוגיא דיומא קשה לי על מה שבארנו לעיל דאסור עשה שאינה זבוחה הוא אף בכ"ש. דהנה איתא שם בברייתא מאכילין אותו הקל הקל טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה דטבל במיתה ונבילה בלאו והנה כתב הר"ן היכא שיש לפנינו חולה מסוכן שצריך להאכילו בשר ויש בשר נבילה ויש בהמה לשחוט דיותר טוב לשחוט מלהאכילו נבילה אף שלשחוט הוא אסור סקילה ונבילה אינו רק אסור לאו עכ"ז יותר טוב לעבור אסור חמור פעם אחת מלהאכילו נבילה ויעבור על כל כזית ולפ"ז קשה אמאי היכא דיש לפנינו טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה הא בנבילה דאיכא עשה של וזבחת והוי אף בכ"ש א"כ הוא עובר על כל משהו משא"כ בטבל לא יעבור רק על כזית בלאו והרי יותר טוב להאכילו אסור חמור מלהאכילו נבילה ויעבור על כל כ"ש בעשה ועי"ש ברא"ש שהביא שיטת רבינו מאיר בדין חולה אם יותר טוב לשחוט וע"ש טעמו והנה מדבריו מוכח שם דס"ל דליכא עשה גבי נבילה וצ"ל דס"ל כשיטת הריצב"א

יג) ועפ"י הנ"ל יש לתרץ מה שהקשה מחותני הגאון ר' יהושע אייזיק זללה"ה בספרו עמק יהושע (סי' יד) על הירושלמי דפליגי ר"י ור"ל במבשל נבילה ביו"ט ר"י אמר אינו לוקה ר"ל אמר לוקה שלא הותר מכללו בישול אלא לאכילה בלבד והקשה הא ר"ל ס"ל