בית לוי כב

ליה תקנתא בשחיטה וקשה לדעת הרמב"ם דשיעור צירוף משקים האסורים הוא בכדי שתית רביעית וא"כ הכא בחלב זה של עובר שהוציא ידו מעורב בו מעט החלב האסור היוצא מאותו אבר האסור בהרבה חלב היוצא מכל הבהמה וא"כ אם שתה רביעית מחלב של בהמה זו לא יהי' בו רק מעט מאותו חלב האסור והנה הא דקיי"ל חצי שעור אסור מה"ת הוא מטעם דחזי לאיצטרופי משא"כ הכא לעולם לא יבוא לידי צירוף דבכדי שיבא לשתות רביעית מאותו חלב האסור צריך לשתות הרבה רביעית מהחלב של כל הבהמה וא"כ הרי שהה יותר מכדי שתית רביעית לדעת הר"מ וא"כ מאי מיבעי' לי דבוודאי מותר לשתותו ואין לומר דמ"מ מדרבנן אסור אף שלא חזי לאיצטרופי א"כ אמאי פסק הרמב"ם בעצמו האיבעי' לחומרא וכתבו נ"כ דהוא מטעם ספיקא דאורייתא ולפ"ד אין זה אלא ספיקא דרבנן ואין לומר דעיקר האיבעי' הוא אם עשו גבינה מן החלב אם מותר לאכלו כי זה מבואר הדוחק דהלשון אינו מורה כן ומשום קושיא זו נראה להוכיח ספיקו של המשנה למלך הלכות ברכות בפ"ג דמסתפק בשתיית הקאווע אם יברך לאחרי' ואע"פ שיש מתחילת השתיה עד סוף השתיה יותר מכדי שתית רביעית וכו' שאני הכא משום דדרך שתיתו בכך מצטרף אף שיש יותר מכשיעור מתחילת שתיה עד סוף שתיה אחרונה יעו"ש. וא"כ הכי נמי בחלב זה דדרך שתיתו בכך לא בעינן בכדי שתית רביעית

ב) אך יש לדחות דהנה כבר הקשה הלח"מ בפ"ב מהלכות שביתת עשור על הרמב"ם שכתב שם ה"ה וז"ל שתה והפסיק ושתה אם יש מתחילת השתיה עד סוף השתיה בכדי שתית רביעית מצטרפין וחייב והקשה הלח"מ הא כיון דהר"ם ס"ל דהצירוף הוא בכדי שתית רביעית וא"כ זה שהפסיק בנתיים הוי יותר מכדי שתית רביעית. ותירץ דהך שיעורא הוא לאדם בינוני כדרך שאדם בינוני שותה רביעית ומשכחת לה שזה שתה מהר ואף שהפסיק לא שהה רק כדי שתית רביעית של כל אדם עכ"ד. א"כ י"ל דהא דמיבעיא ליה בחולין מיירי שיצא קודם שחיטה פחות מעט ממחצה של כל הבהמה וא"כ לא הוי החלב הכשר רק מעט הרבה מהחלב האסור וא"כ משכחת לה שיבא לידי צירוף רביעית של חלב האסור כשישתה יותר מעט משתי רביעיות של החלב וישתה במהירות עד שבכדי שתית רביעית של כל אדם ישתה יותר משתי רביעיות וידוייק לשון הגמ' מהו לגמוע את חלבו דהכוונה הוא דהאסור בזה משום שיכול לבוא לידי צירוף ע"י גמיעה היינו שישתה מהר וכיון דחזי לאיצטרופי א"כ תו אסור לשתות אף כדרך כל אדם כדין ח"ש שאסור מה"ת

ג) ובזה נ"ל בע"ה לתרץ קושיית הכו"פ שהקשה בהא דאיתא בבכורות (דף ה') הטמאים לרבות צירן ורוטבן ופריך ל"ל קרא הא קיי"ל כל היוצא מן הטמא טמא ומשני ס"ד חלב דעלמא לאו כאמ"ה דמי ושרי ה"נ שרי קמ"ל והקשה הכו"פ אמאי לא קאמר הגמ' חלב דעלמא לא יונק ג"כ מחלב שבבהמה ועכ"ז התורה התירה ה"נ ל"ש עכ"ד. אכן לפי דברינו א"ש דבאמת משום אסור חלב לא קפדינן כלל כיון דמעט הוא החלב המתהווה מהחלב נגד כל החלב מכל הבהמה וא"כ יהי' צריך לשתות הרבה בכדי שתית רביעית של כל אדם כדי שיצורף רביעית חלב המתהוה מהחלב וזה אי אפשר אף שישתה מהר וא"כ כיון שאינו יכול לבוא לידי צירוף תו ליכא אסור לכך אינו מדייק הגמ' מזה משא"כ בחולין משכחת לה כדרך שפרשתי לעיל (אות ב)

ד) אמנם לולי דברי הלח"מ הי' נראה לי ליישב דעת הרמב"ם בדרך נכון בעזהי"ת דהנה איתא השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן. ובכוס בינוני שהוא רביעית וא"כ הרי חזינן דדרך ארץ הוא להפסיק מעט באמצע השתיה וא"כ מה שנתן הרמב"ם השעור בכדי שתית רביעית היינו ע"י הפסק קצת בנתיים כדרך שתית כל אדם וא"כ שפיר קאמר הרמב"ם שתה והפסיק אם יש מתחילת השתיה עד סוף השתיה בכדי שתית רביעית היינו שלא הפסיק יותר מכל אדם חייב ואם לאו היינו שהפסיק יותר אינו מצטרף

.. ה) והנה תמוהים לי דברי הפרמ"ג בפתיחתו לתערובות הביא דין מחודש בשם המ"כ בדעת הרמב"ם דאף דקיי"ל דחצי שעור אסור מה"ת הוא היינו דווקא כשהוא בעין אבל ע"י תערובות הוי דרבנן ואם אכל פחות מכזית בכדי אכילת פרס הוי רק מדרבנן וקשה לדעת הר"מ בעצמו דשתית משקים הוא בכדי צירוף רביעית א"כ מאי מיבעיא לי' להגמ' שם מהו לגמוע את חלבו הא התם בכל רביעית מעורב מחלב טהור וא"כ לא הוי רק ח"ש של חלב האסור ע"י תערובות והוי ספקא דרבנן וא"כ אמאי פסק האיבעיא לחומרא ולדבריו א"א לתרץ כנ"ל דמשכחת לה שישתה מהר דלפ"ז תקשי לשון הרמב"ם שפסק בפ"ה מה' מא"ה והחלב הזה אסור לשתותו דמשמע דרך שתית כל אדם ואמאי הא יהי' רק ח"ש ע"י תערובות ואינו רק מדרבנן וא"כ הו"ל למיזל לקולא בהאבעיא זו

ו) והנה אי נימא כדעת המ"כ בדעת הר"מ דח"ש ע"י תערובות אינו רק מדרבנן יש ליישב בזה דברי הר"מ בהלכות מלכים שפסק החותך בשר מן המפרכסת לישראל שרי ולב"נ אסור וכבר תמה הכ"מ ולהח"מ והרי בברייתא (בחולין דף ל"ג) תניא דלא כראב"י דאחד עובד כוכבים ואחד ישראל מותרים בה ולא איתותב הגמ' מזה. והנה ראיתי להראש יוסף שכתב וז"ל וי"ל דלריש לקיש דאמר דח"ש מותר מה"ת ע"כ פליגי תנאי אי אמרינן מי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור או לאו דלר' מאיר וחכמים (בדף ק"ב) דאמ"ה אינו נוהג בטמאים לישראל ולב"נ נוהג אף בטמאים. וא"כ איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור היינו משהו בשר עם גידים ועצמות של טמאה דלב"נ דנוהג אמ"ה אף בטמאה אסור מה"ת ולישראל הוי ח"ש ומותר מה"ת. וברייתא דתניא כוותיה אחד ישראל ואחד עובד כוכבים מותר דליכא מידי ע"כ ס"ל דאמ"ה נוהג בטמאה כר"י התם. והנה הסברא החיצונה דליכא מידי דלישראל וכו' וע"כ פליגי תנאי בהך