בית לוי כא

ואינו ראוי אלא לכלב וילפינן מהכא דטריפה אינה חיה ונושאי כליו תמהו עליו דבריש פ' אלו טריפות איתא אמר ר"ל רמז לטריפה מה"ת מנין כתיב זאת החיה חי' אכול כו' משמע דמהכא ילפינן דטריפה אינה חיה והרמב"ם יליף לה מן לכלב תשליכון אותו ואמאי לא ניחא לי' מהאי קרא דיליף מיניה ר"ל. ולענ"ד נראה ליישב זה בעזהי"ת דהנה הרשב"א והר"ן כתבו דהנה למאי נפ"מ כתבה זאת התורה דטריפה אינה חיה. וכתבו דנפ"מ לספק טריפה דמשהינן י"ב חודש ואם חייתה בוודאי כשרה היא דטריפה אינה חיה. וראיתי בס' פרדס דוד שהקשה לשיטת הרמב"ם דספק דאורייתא מה"ת לקולא וא"כ ליכא לתרץ כתירוץ הר"ן הנ"ל דלכך כתבה התורה דנפ"מ לספק טריפה שיועיל שהיית יב"ח כיון דספק מה"ת מותר ולא צריך לשהי' מה"ת וכתב שזה תמיה גדולה. ולענ"ד לק"מ דהא כתב מהרימ"ט הובא בשער המלך דהיכא דאיכא לברורי אף להרמב"ם ספק מה"ת אסור וא"כ י"ל דלכך איצטריך קרא דיועיל שהיית יב"ח אף בטריפה כזו שיש לברר ע"י בדיקה אחר שחיטה וא"כ בספק זה אף להרמב"ם מה"ת לחומרא או י"ל דשהיית יב"ח גופא זהו הבירור וספיקא מה"ת לקולא היכא דליכא לברורי בשום אופן וזה ברור

ב) ומעתה הנה קשה לי לפי מה שבארנו דהקרא אתי לאשמעינן שיועיל אף בטריפה דאיכא לברורי שהיית יב"ח דאף דנימא דשהיית יב"ח זהו הבירור עכ"ז מדקרא סתמא קתני מוכח דבכל גווני מיירי הקרא אף בטריפה כזו שיש לברר אחר שחיטה עכ"ז מועיל שהיית יב"ח וקשה דהנה המהרש"ל בפ' אלו טרפות סי' נ' הובא בש"ך סי' נ"ז ס"ק מ"ח כתב דהא דטריפה אינה חיה היינו רובא דרובא אבל מעוט יש שחיות וא"כ צ"ל הא דמועיל שהיית יב"ח לספק טריפה הוא מטעם דאזלינן בתר רובא אף דמעוט טריפות חיות. וא"כ תקשי דהנה (בחולין דף י"ב) מיבעי' ליה להגמ' מנלן דאזלינן בתר רובא ויליף לה מכמה דוכתי ולבסוף הסוגיא רב אשי אמר אתיא משחיטה עצמה דאמר קרא ושחט ואכל וליחוש דלמא במקום נקב קשחיט. אלא אמר רב אשי אמריתא לשמעתיה קמיה דרב כהנא ואמר לי דלמא היכא דאפשר אפשר (לעמוד על הבירור בודקין ולא סמכינן ארובא) והיכא דלא אפשר לא אפשר (והני כולהו משום דלא אפשר) דאלת"ה לר"מ דחייש למיעוטא ה"נ דלא אכל בשר וכ"ת ה"נ פסח וקדשים מאי איכא למימר (א"ו אכיל דסמיך ארובא היכי דלא אפשר ואפ"ה פליג בקטן וקטנה משום דאפשר) ה"נ היכא דאפשר וכו' (ולדידן נמי היכא ילפינן מינה א"ו הלמ"מ הוא). ועיין בס' כסף נבחר שכתב דלפי מסקנא דהכא דיש חילוק בין אפשר ללא אפשר שוב לא קשה שום קושיא שהקשו המפרשים אמאי לא יליף מכתוב זה או מזה עיין בספריהם של אחרונים שהרבו להקשות בזה כי על כל הקושיות שייך תירוץ דמיירי בדלא אפשר לכך אזלינן בתר רובא. וקשה לי לפי שיטת הרמב"ם דספק מה"ת לקולא וא"כ צ"ל דקרא דזאת החיה לר"ל דיליף מיניה דטריפה אינה חיה אתי לאשמעינן דספק טריפה אף בטריפות שיכולים לברר דלא אמרינן בה ספק להקל ג"כ מועיל שהיית יב"ח. והנה הא דמועיל שהיית יב"ח כבר הבאתי דברי מהרש"ל דהוא מטעם רובא דהא מעוט חיות וא"כ מוכח מהאי קרא דאף בספק שיכולים לברר ג"כ אזלינן בתר רובא וא"כ אמאי לא הוכיח הגמ' בחולין מהאי קרא דאזלינן בתר רובא אף היכי דאיכא לברורי וגם קשה הלכה למה לי דמהאי קרא מוכח דאזלינן בתר רובא אף היכי דאפשר. ונ"ל דמשום קושיא זו יצא לו להר"מ ז"ל דכולי' תנאי ואמוראי דבחולין לא ילפי מקרא דר"ל דטריפה אינה חיה דא"כ קשה כנ"ל ורק אינהו ילפי מקרא דלכלב תשליכון אותו דהכתוב הזה מיירי בדרוסה והנה לכל הטריפות יש בדיקה לאחר שחיטה משא"כ לדרוסה אי אפשר לבדוק קודם שחיטה בושט משום דלושט אין בדיקה מבחוץ שאין אודם הארס ניכר בו והתוס' מפרשים דהא דפריך הגמ' שם (די"ב) דילמא במקום נקב קשחיט היינו מחשש דרוסה. והנה הרמב"ם בעצמו סובר דאף לנקב אין לושט בדיקה מבחוץ מכש"כ לדרוסה וא"כ י"ל דאינהו אמוראי דחולין לא ילפי דאזלינן בתר רובא אף היכי דאפשר לברור. די"ל דהא דגילתה לנו התורה דמועיל שהיית יב"ח והיינו מטעם רוב היינו דווקא בספק דרוסה דאי אפשר לברורי דדילמא במקום נקב הדרוסה קא שחיט לכך מועיל שהיית יב"ח משא"כ היכי דאפשר כגון בשאר טריפות לא אזלינן בתר רובא לכך הוצרכו להלכה למשה מסיני דאף היכא דאפשר אזלינן בתר רובא. ובאמת לפי מה דאית לן הלכה דאזלינן בתר רובא אף היכי דאפשר למבדק אתי שפיר מה דאנן פסקינן דמועיל שהיית יב"ח אף בכל הטריפות דאיכא לברורי לכך מביא הרמב"ם הפסוק הזה דמסוגיא דחולין מוכח דמקרא זה ילפי לה ולא מקרא דר"ל

ג) ואין להקשות כיון דהכתוב הזה מיירי בדרוסה ואי אפשר לברורי וגלתה לנו התורה דמועיל שהיית יב"ח בספק טריפה כזו. ותקשי הא באופן זה דליכא לברורי לשיטת הרמב"ם ספק לקולא כנ"ל. אמנם ז"א די"ל דזה גופא שהיית יב"ח זהו הברור והתורה לא גילתה לנו דספק מותר רק היכי דליכא לברורי בשום אופן אך בזה שיכולים לברר ע"י שהיית יב"ח צריכים לברר ולשהות אכן הברור הזה הוא ברור מטעם רוב כנ"ל ויתורץ בזה ג"כ קושיית התוס' (בחולין דף י"ב) יעו"ש: ו

א) רמב"ם בפי"ד מהלכות מאכלות אסורות ה"ט כתב וכן השותה רביעית של סתם יינם מעט מעט וכו' או ששתה מן הדם מעט מעט אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שתית רביעית מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין וקשה לי מהא דאיתא בחולין (דף ס"ט) בעובר שהוציא ידו קודם שחיטת אמו דאותו האבר אסור ואין לו תקנה בשחיטה ומיבעי ליה להגמרא שם מהו לגמוע את חלבו. חלב דעלמא לאו כאמ"ה דמי ושרי הכי נמי ל"ש או דלמא התם אית ליה תקנתא בשחיטה הכא לית