בית לוי יט

א) רמב"ם בפי"ג מהלכות איסורי ביאה הי"א פסק הלוקח עבד מן העובדי כוכבים וקדם העבד וטבל לשם בן חורין קנה עצמו וכו' והוא (מיבמות דף מ"ו) והשמיט הא דאמר רב אויא שם לא שנו אלא בלוקח מן העובד כוכבים אבל עובד כוכבים גופיה קני וכו' והובא האי מימרא דרב אויא ביור"ד סי' רס"ז ס' ט' להלכה וצריך טעם למה השמיטו הרמב"ם ואף דהאי מימרא סליק בקושיא עכ"ז לא סליק בתיובתא וכה"ג פסק הרא"ש בברכות מימרא דסליק בקושיא ולתרץ זה נקדים מ"ש בס' אבני מילואים (סי' א' ס"ק ב') וז"ל בתוס' חגיגה (דף ב') הוכיח שם דעבד חייב בפו"ר מהירושלמי ועוד פרו ורבו אכולהו ב"נ כתיב אף לכנען ובמשנה למלך פ"י מהלכות מלכים כתב וז"ל וראיתי להרב בעל חידושי שכתב על דברי תוס' אלו וז"ל והוא דבר תימה דהא אמרינן פו"ר לישראל ולא לב"נ וצ"ע וכתב על זה המ"ל שהוא שלא בהשגחה כי דברי התוס' נכונים שהדבר ידוע דאמרינן דכל מצוה שנאמרה לב"נ ולא נישנית בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ היינו מסיני ואילך דמעובדי כוכבים ניטלה המצוה אך קודם סיני פשיטא דמצות פ"ו אכולהו ב"נ כתיב והיתה מוטלת על ב"נ. ומ"ש התוס' ועוד פ"ו אכולהו ב"נ כתיב אף לכנען כוונתם היא דמלתא דפשיטא דעבד זה שמיירי התם בעבד שמל וטבל לשם עבדות שהרי הוא ישראל גמור ואף לאחר שבאו בסיני ונטלה מבני נח העבדים הם מוזהרים עליו כדין ישראל דאיך יעלה על הדעת דבשביל שניטלה מב"נ יהיו פטורים העבדים שמלו וטבלו לשם עבדות וכל עצמם של התוס' לא באו אלא לומר דהי' עולה על הדעת דמתחלה לא נצטוו העבדים בפ"ו משום דאין להם חייס וא"כ בסיני נהי דנשארה מצוה זו לישראל עכ"ז העבדים פטורים משום דעיקרא דמילתא העבדים לא נצטוו בזה לזה כתבו התוס' דהא ליתא דפ"ו אכולהו ב"נ קאי וכו' יעו"ש עכ"ל. ואם זו היא כוונת התוס' א"כ מאי הוכיחו מהא דכתיב פ"ו אף לכנען דאי נימא דעבדים פטורים משום דאין להם חייס אינו אלא בעבד שמל וטבל אבל אם לא מל וטבל אית להו דין נכרי ויש לו חייס כמבואר להדיא בפ"ו מהלכות א"ב יעו"ש וא"כ אין ראי' מקודם מ"ת דאז הי' לו חיים משא"כ השתא בעבד שמל וטבל שאין לו חייס יעו"ש היטב ולענ"ד נראה לתרץ דהנה צריך להבין הטעם למה העבד קודם שמל וטבל אף שהוא קנין כספו של ישראל יש לו חייס משא"כ כשמל וטבל אין לו חייס והנה הטעם פשוט דקודם שמל וטבל אין לו בו הישראל רק קנין כסף משא"כ לאחר שמל וטבל דאז יש להישראל בו קנין הגוף וכמבואר בגמ' וביור"ד שם ולכך מתייחסים הוולדות אחר הישראל ולא אחר העבד כי יש להישראל בהעבד קנין הגוף. והנה ידוע מחלוקתן של ראשונים אם האבות קודם מ"ת אם היו נחשבים לכל דיניהם כישראל או כבן נח וכבר האריך בזה בעל פר"ד (והביא שהוא מחלוקת התנאים) ולפ"ז יש לומר דשיטת הירושלמי דהאבות הי' להם דין ישראל והנה ישראל יש לו בעובד כוכבים קנין הגוף כדכתיב אתם קונין מהם וכדאיתא ביבמות (דף מ"ו). והנה עד מתן תורה בוודאי הי' החיוב פ"ו אף לכנען כמ"ש לעיל ואף שהי' עבד לישראל ויש להישראל בו קנין הגוף ואז אין לו חייס עכ"ז הרי חזינן שהתורה חייב אותו בפ"ו אף שאין לו חייס וא"כ שפיר הביאו התוס' ראי' לשיטת הירושלמי דעבד מצווה על פ"ו כיון שהי' חייב קודם מ"ת ואף שהעובדי כוכבים נפקעו במ"ת עכ"ז העבדים אחר שמל וטבל דנחשב כישראל אין להפקיע אותו ואין לפטור אותו מטעם דאין לו חייס ומקודם מ"ת אין ראי' דאז הי' לו חייס דז"א דהא לפי מה שבארנו דהא דאין לו חייס תלוי בקנין הגוף ולשיטת הירושלמי אף קודם מ"ת הי' להישראל בהעבד קנין הגוף ולא הי' לו חייס עכ"ז הי' מחוייב ולפי מה שבארנו דיש לו חייס תלוי בקנין הגוף יתכן דלכך השמיט הרמב"ם דינו של רב אויא דהא לרב אויא מוכח דכלל זה ליתא לפי דבריו דעובד כוכבים עצמו יש לו בו קנין הגוף תכף אף קודם שמל וטבל והנה מדפשיטא לי' להגמרא בכל דוכתא דעבד קודם שמל וטבל יש לו חייס ולא מחלק דמיירי דווקא בקנה עבד מעובד כוכבים מוכח דמיירי אף בעובד כוכבים עצמו שקנה עכ"ז קודם שמל וטבל יש לו חייס משום דאז אין לו בו קנין הגוף תיכף והנה רב אויא מוכח דלית לי' האי כללא וכבר הוכחנו מהירושלמי דאית לן האי כללא ולכך י"ל דהשמיט הרמב"ם דין של רב אויא

ב) ועפ"ז מתורץ קושיא השניה שהקשה הא"מ לשיטת התוס' שהוכיחו מהירושלמי דעבד מצווה על פו"ר א"כ בע"כ צ"ל דמקיים פו"ר העבד דאם לא קיים היכי מצווה וביבמות (דף ס"א) אמרו הכל מודים בעבד שנשתחרר דאין להם חייס ולפי דברי התוס' הרי כבר קיים פו"ר בעודו עבד וכו' יעו"ש ולפי דברינו א"ש די"ל דשיטת הש"ס דילן דהאבות היו להם דין ב"נ קודם מ"ת וא"כ אין לחייב העבד בפ"ו מהא דנתחייב קודם מ"ת דקודם מ"ת לא הי' לו להישראל בו רק קנין כסף והי' לו חייס משא"כ לאחר מ"ת דאין לו חייס ולכך פטור מפ"ו ולכך צריך לקיים אחר שנשתחרר

ג) ובאופן אחר יש לתרץ קושיא זו שהקשה הא"מ עפ"י מה דאיתא בע"ז (דף כ"ו) אתמר מנין למילה בכותי שהיא פסולה דרו בר פפא משמיה דרב אמר ואתה את בריתי תשמור ור' יוחנן אמר המול ימול מאי בינייהו ערבי מהול איכא בינייהו מאן דאמר המול. ימול איכא דהא מהול הוא ומ"ד ואתה את בריתי תשמור ליכא דהא אינו מצווה על המילה ופריך הגמ' מהא דאיתא בנדרים דעובד כוכבים אף שהוא מהול נקרא ערל אלא איכא בינייהו ישראל ערל ואתה את בריתי תשמור איכא והמול ימול ליכא ופריך דהא ישראל אף שהוא ערל נקרא מהול אלא א"ב אשה ופריך ג"כ על זה יעו"ש וקשה אמאי לא מוקי לה איכא בינייהו עבד לפי מה שכתבו התוס' בב"ק (דף פ"ח) דעבד אינו מצווה למול את בנו ואת עצמו אם לא מל אותו אדוניו ועיין באור דברי התוס' בחידושי רע"א ז"ל ביור"ד הלכות עבדים.