בית לוי יז

חשיב ביטול ר"י אמר אסורה ר"ל אמר מותרת ופריך לר"ל מכמה דוכתיה דמשמע דישראל אינו יכול לבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים ואמאי תהוי כע"ג שנשתברה מאליה ומשני כדרבא דלעולם מועיל ביטול של ישראל דלא גרע מנשתברה מאלי' רק גזרינן דלמא מגבה לה והדר מבטל והו"ל ע"ג של ישראל שאינו מועיל ביטול עולמית ופירש"י דלמא מגבה לה דכל דבר הפקר כגון מציאה ניקנית בהגבה ובתוס' שם ד"ה ה"נ כדרבא וז"ל וצ"ע בכל הני דקארי לה מאי קארי לה וכו' פשיטא דלישני כדרבא. וצריך להבין מדוע לא העמידו התוס' קושייתם על הראשון ה"נ כדרבא דאיתא שם ומסידור דיבורי התוס' נראה דקאי על הא דפריך מעובד כוכבים ששיפה. ונ"ל לתרץ דגבי הא דפריך מתחילה מעובד כוכבים שהביא אבנים מן המרקוליס ל"ק קושיית התוס' דהנה בשו"ע א"ח (סי' תקפ"ו) גבי שופר של עבודת כוכבים הובא במג"א מחלוקתו עם הב"ח דלשיטת הב"ח אינו קונה בהגבה רק דווקא דבר של הפקר כגון מציאה אבל ביש לה בעלים כיון דלא קנה לה קנין גמור ליכא האי גזירה ולשיטת המג"א אף ביש לה בעלים כיון דקנה לה להתחייב באחריותה משהגביה הוי כשלו ולפ"ז י"ל דהמקשן סבר בשיטת הב"ח דהיכי דיש לה בעלים ליכא האי גזירה לכך הקשה מהא דמרקוליס וליכא למימר משום גזירה דהא מן המרקוליס קתני ועיין ברש"י שכתב דלמא מגבה לה לכוליה מרקוליס וא"כ מוכח דמיירי ממקום שעובדים אותה וא"כ בע"כ יש לה בעלים וא"כ ליכא גזירה דהא אף אם יגביה לא יקנה דבשלמא ברייתא דלעיל דעובד כוכבים מבטל יש לומר דמיירי באבדה עובד כוכבים מה שאי אפשר לומר כן במרקוליס. והתרצן השיב לו כדרבא כסברת המג"א כיון שקנה להתחייב באחריותה וא"כ אף ביש לה בעלים גזרינן ובזה א"ש דלכך העמידו התוס' קושייתם על ה"נ כדרבא שאמר אח"כ אבל מזה לא קשה

ד) ובזה יבואר היטב דברי המג"א שם שכתב אהא דאיתא שם בתקע בשופר של ע"ז של עובד כוכבים דבדיעבד יצא והוא שלא נתכוון לזכות בו אבל אם נתכוין לז"ב הישראל לא יצא דה"ל ע"ז של ישראל. וכתב המג"א דמשמע בעור וב"י וכו' דאף ביש לה בעלים אם נתכוין לזכות לא יצא והב"ח כתב דמיירי בע"ז של הפקר אבל ביש לה בעלים לא מהני זכיה והמג"א השיג עליו מהסוגיא שהבאתי דגזרינן דלמא מגבה עכ"ד ודבריו תמוהים מאד דהא רש"י פירש בהדיא דמיירי במציאה מוכח בהדיא כהב"ח אך לפי דברינו א"ש דהמג"א הוכיח דאף ביש לה בעלים ג"כ גזרינן מהא דמרקוליס דמסתמא מיירי ביש לה בעלים ועכ"ז קאמר הגמ' דגזרינן והא דפירש"י דמיירי במציאה היינו לסברת המקשן שהקשה מהא דמרקוליס ולא ידע לשנויה כדרבא בע"כ מטעם דס"ל דביש לה בעלים לא שייך האי גזירה ועכ"ז הי' ניחא לי' ברייתא דלעיל דגזרינן משום דיש לאוקמי במציאה לכך פירש"י דמיירי במציאה אבל לפי מה דמשני הגמ' גם במרקוליס דגזרינן מוכח דאף ביש לה בעלים גם כן שייך גזירה זו מטעם דקנה לה להתחייב באחריותה. ותמהני על רבים מרבותינו שהקשו על המג"א מהא דפירש"י דמיירי במציאה עפר אני תחת כפות רגליהם ולא זכיתי להבין דברי קדשם דהא מהא דמרקוליס איכא ראי' ברורה לדברי המג"א וידעתי כי יש מקום להתעקש דמרקוליס ג"כ מיירי באין לה בעלים וכל זה מבואר הדוחק והדבר נכון בעזהש"י כמו שכתבנו

ה) ולפ"ז מוכח ג"כ מסוגיא זו דיש זכיה לאיסורי הנאה מדגזרינן דלמא מגבה ויקנה. וראיתי בס' א"מ בשו"ת בסי' ז' שכתב שאין להוכיח מכאן דיש זכיה די"ל עפ"י מה שכתב המג"א דבאמת אין זכיה רק משום דקנה להתחייב באחריותה. אמנם כתב דמדברי רש"י שפירש דמיירי במציאה מוכח דיש זכיה ולפי מה שבארתי אין מדברי רש"י ראי' דרש"י פירש כן לסברת המקשן אכן לפי האמת נ"ל מטעם אחריות אכן דבריו תמוהים דמה יענה להא דהלוקח גרוטאות שהבאתי לעיל דמוכח דיש זכיה דשם אין לומר מטעם אחריות דמה אחריות שייך בזה כיון שנתן מעות ומשך ועכ"ז חייב בביעורה מוכח דיש זכיה לא"ה

ו) אמנם צריך לבאר סברת המג"א שכתב הא דגזרינן דלמא מגבה מיירי בע"ז שיש לה בעלים עובדי כוכבים ומטעם אחריות אינו יכול לבטלה וקשה הא בעל המימרא הוא רבא והוא בעצמו ס"ל בב"ק (דן קי"ב) דגזל מצרי בימים קדמונים מותר מה"ת וא"כ לא שייך בזה אחריות כיון שאינו חייב מצד הדין אח"כ מצאתי להיד אפרים שהקשה כן אף אי נימא דגזל מצרי אסור מה"ת עכ"ז אינו מחוייב להחזיר מה"ת וא"כ ליכא תו חיוב אחריות וביותר הי' לו להקשות מרבא גופא כנ"ל. דהנה כתב הט"ז ביור"ד דאף היכי דקנה לה מדרבנן ג"כ מקרי ע"ז של ישראל שאינו בטלה וא"כ גזרינן דלמא מגבה לה ומטעם אחריות שנתחייב להחזיר מדרבנן

ז) ובזה יש לתרץ קושיית התוס' מאי פריך תו מהא דישראל ששיפה עבודת כוכבים בין לצורכו בין לצורכה היא ושיפוי' אסורים ואמאי תהוי כע"ז שנשתברה מאליה והקשו התוס' וכי לא ידע לשנוי' כדרבא. אמנם לפי מה שבארתי א"ש דהא דמתרץ לעיל כדרבא היינו מטעם אחריות דלמא מגבה לה ויתחייב באחריותה מדרבנן מטעם שיתחייב להחזירה מטעם חילול השם ופריך מבריי' זו ועיקר הקושיא מהא דשיפוי' ג"כ אסורים וכיון דסתמא נקט מיירי ע"כ גם בע"ז שיש לה בעלים ולא קנה לה רק. מטעם אחריות וא"כ אמאי השיפוים ג"כ אסורים כיון שמחזיר לו גוף הע"ג והשיפוים דבר מועט הוא דהא בכל ע"ז מיירי אף שהיא מדבר גרוע וזיל ולא שייך בו אחריות מטעם ח"ה

ח) ולפ"ז אין להוכיח מסוגיא זו דיש זכיה לא"ה דיש לומר מטעם אחריות וכמו שכתב המג"א. אמנם עדיין לא יתיישב מהא דהלוקח גרוטאות דמשם מוכח דיש זכיה וא"כ צריך להבין דעת ר"ת. והנה בנוב"י שם ובס' יד המלך מנכדו הגאון ר' אלעזר לנדא ביאר הדבר יותר שכתב לחלק דלא דמי הא דחמץ בפסח לשור הנסקל דבאמת אין הכוונה בדעת ר"ת דאין לא"ה זכיה דהמניעה