בית לוי יב

בהוית העולם כי כל אחד יש להם פעולות שפועלים בעולם כפי הכח שמסר להם ה' לכך היו עושים כוונים למלכת השמים. ותמונות ופסילים להמשיך השפע והרצון מהמזל שהיו עובדים. אכן לנו עם ישראל הזהירה התורה על זה שנאמר לא תעשה לך פסל ורק ישים מול הקב"ה פניו. ואליו ישים נפשו בשאלתו וכל משאלות לבו וזהו הכוונה כשנכנסו לבית קה"ק ומצאו הכרובים מעורים זה בזה וחשבו כי ככל המון הגוים הקדמונים עם בנ"י שהמה עובדים למזל. וחשבו כי זה תמונת פסל כי יש מהם שהיו עובדים לעופות כדאיתא בסנהדרין וזהו שתמהו ישראל שברכתם ברכה וקללתם קללה ר"ל שכל מעשיהם וכל פעולתם יפעלו בפה בכח התפלה. הם יתעסקו בדברים הללו לעשות להם פסל לכך כל מכבדיו הזילוהו אבל התפלה שיפעול כ"כ שברכתו יהי' ברכה וכו' צריך להיות בפה נקי וכנ"ל

המניעה השני' שלא תעלה תפלתו לרצון לפני ה' היא הגאוה וכמאמרם ז"ל בסוטה אין תפלתו של אדם נשמעת אלא א"כ משים לבו כבשר ואמרו עוד שם אריב"ל בזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה וכו' אבל מי שדעתו שפלה עליו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות כולן. שנאמר זבחי אלקים רוח נשברה וגו' ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנא' וכו'. והנה הסגולה להסיר הגאות מלבו אמרו חז"ל (סנהדרין ל"ט) מפני מה נברא האדם בששי שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו יתוש קדמך במעשה בראשית. וצריך להבין וכי מה לנו בזה שהיתוש יש לה קדימה בזמן. הלא האדם יש לו קדימה במעלה. אמנם הנה ידוע כי האדם נקרא בפי חז"ל בשם עולם קטן. והטעם כי נטע בו השי"ת כחות וטבעי כל הברואים. אך אצלם הוא בהכרח וכל אחד על הכח שהוטבע אין ביכולתו לשנותו משא"כ האדם נתן בו הש"י כח הבחירה ובידו לשמש בכל כחותיו הן לטוב הן לרע. והנה לפ"ז יתכן לומר שלכך נברא האדם באחרונה יען כי כל אחד מהברואים נתן בו כח ומכחם שחדו בעדו. ע"כ הצורך הי' לברוא אותם ראשונה. והנה לא יתכן במי שקיבל נדבות מכמה אנשים עד שקיבץ ממון הרבה ויש לו יותר מאחד מאלה שקיבל ממנו נדבה לא נאה לו להתפאר עליו בעשרו. אחרי שהממון שלו הוא נדבות קבוצים מהם כן לא יתכן להאדם להתגאות על הברואים כי הוא המושל בחלקי הבריאה יען כי כל כחותיו הם קבוצים מהם. וזהו שיתכן לפרש לכך נברא האדם בששי שאם תזוח דעתו אומרים לו יתוש קדמך ר"ל הלא מההכרח הי' לברוא יתוש מקודם כדי שתתן גם היא הכח שבה לך ומאחר שכן הדבר אין מהראוי להתגאות: א

גם צריך האדם לשום תפלתו צורך גבוה. ובהתפללו על צרכי הגוף יהי' כוונתו שעי"ז יהי' בריא ושלם לעבוד ה' כי עיקר תכלית טוב העוה"ז אינו טוב בעצמותה. כי מה חלקו בעולמו. ואף אם ירבה כחול ימים ויצבור כעפר כסף. מה חלקו בביתו שיעמול לגוויתו ולאדמתו. ויוכל להיות שהכסף שאסף ביגיעה רבה ירשוהו בני אדם כאלה אשר מאס להביט בפניהם. ובארנו הפ' בתורה ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם. והקללה אם לא תשמעו וצריך באור אמרו אשר אני נותן לפניכם היום תיבת היום נראה מיותר וגם אמר אשר תשמעו מהראוי הי' לכתוב אם תשמעו כאומרו והקללה אם לא תשמעו. ויתכן לבאר דהנה מבואר בהקדמונים כמה טעמים במה שלא נכתבה בתורה היעודים הרוחנים והוא עוה"ב רק שכר גשמי ונתתי מטר ארצכם וכו'. והנה הרמב"ם ז"ל (בהלכות תשובה פ"ט) כתב כי אין הכוונה באלו ההבטחות וכן בעונשים לזה התכלית רק כך הוא הכרע הדברים שבזמן שאדם טרוד בעוני ובצער וכו' אין לבו פנוי לעבוד ה' והוא המונע אותו מעבודתו. וכן להיפך כאשר האדם יושב בשלוה וכו' אז לבו פנוי ומוכשר לעבודת ה' נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות עד"ז כלומר אם עבדתם ה' משפיע לכם ברכה ומרחיק הקללות כדי שתהיו פנוים לעבודת ה' וכו' כדי שתזכו לחיי עוה"ב ונמצא אתם זוכים לעוה"ב ולעוה"ז. ואם עזבתם יביא עליכם כל הקללות כאלו ומסיר הברכות וכו' שבזמן שאדם טרוד בחולי וברעב אינו מתעסק בחכמה ובמצות שבהן זוכים העוה"ב עכ"ד הקדושים. והכוזרי כתב אשר לכך לא כתבה התורה יעודים הרוחנים כי אין לך אומה שלא יבטיחו לה מיסדיה שכר ועונש רוחני מאחר שאין מי יכול לכזבו. אך לא כן התורה הנאמנה היא הבטיחה לנו שאף בעולם הגשמי בעינים יראו שהש"י ישלם לצדיק כצדקתו. ורשע כגמול ידיו יעשה לו ומזה נקיש על שכר ועונש הרוחני. ועתה ראה איך מרומז שני הטעמים האלו בפ' הזה אמר ראה אנכי נותן לפניכם היום ר"ל בעוה"ז תראו הברכה והקללה. והוא טעם הכוזרי לאמר את הברכה אשר תשמעו ר"ל עיקר הברכה היא אשר אגרום ואשפיע לכם כל טוב שתוכלו לשמוע אל מצות ה' והקללה אם הקב"ה יטריד האדם בחולי ובעוני וכדומה שלא יוכל לשמוע אל מצות ה' ועל זה צריך האדם לשום לבו בתפלתו לסור ממנו המונעים והסיבות הגורמים לו שלא יוכל לעבוד ה'

והנה חכמי המוסר נתנו כמה סבות מדוע ישמע האדם אל עצת היצר יותר מעצת השכל. טעם אחד מפני שהיצר והתאוה תבוא לאדם תיכף בצאתו מרחם אמו כמ"ש לפתח חטאת רובץ משא"כ השכל לא יבוא לאדם רק אחר זמן רב בבואו בשנים. ובתוך כך נתייסד ונתיישב התאוה וכל הפחיתות בלבו. והנה פחיתות המדות באדם ישתנה איש מרעהו. יש אדם שנולד בטבע בעל מדות טובות ויש להיפך. והשתנות המדות ישתנה באדם לכמה סיבות. (א) מצד אבותיו כי טבע האב מוטבע בנפש הבן כמ"ש חז"ל האב מזכה לבנו וכו' ובזה יבואר מאמר רז"ל גבי דהמע"ה שקינן על אבשלום ואמר בקינתו שבע פעמים בני שבזה העלהו משבעה מדורי גיהנם וצריך להבין מה סגולה יש בתיבת בני שבזה העלהו מגיהנם ולדרכינו יתכן דהנה מבואר במדרש רות אשר דהמע"ה הי' בטבע בעל מדות רעות אכן התגבר על טבעו. והנה מי שהוא בטבע בעל מדות רעות רק מפני שהתגבר על טבעו נעשה צדיק הנה כשמוליד הוא מוליד בטבעו. כמו הכושי אשר ע"י תחבולות התלבן א"ע עכ"ז כשמוליד מוליד כושי שחור