בית המלך (בוים) צט

דאכילת תרומה הוי עבודה דזהו דוקא אכילת כהנים זכרים אבל אכילת נשים לא הוי עבודה ע"ש. א"כ שפיר יש לומר ג"כ דלכך מדמה הכסף משנה למעשר שני למילף מזה דגם באכילת נשים בתרומה צריך דוקא דבר שדרכו לאכול אע"ג דאכילת נשים בתרומה בלא"ה לא מקיימין מצוה ולא בעי למשחה לגדולה מ"מ צריך לאכול דוקא דבר שדרכו לאכול דהא הוי דומיא דמעשר שני דאע"ג דלא הוי מצוה באכילה ואפ"ה צריך דוקא דבר שדרכו לאכול אף ה"נ באכילת נשים בתרומה צריך דוקא דבר שדרכו לאכול ודו"ק

ובעיקר דברי הלח"מ כאן שסובר דאיסור חבלה בעצמו לא הוי רק איסור דרבנן וגם אפי' אי נימא דאיכא איסור תורה מ"מ בודאי דמלקות ליכא דהא עיקר האיסור לא נפק"ל אלא מקו"ח דר' אלעזר הקפר וליכא לאו בהדיא. וכמ"ש הר"ן בפ"ג דשבועות דזה מיקרי אינו מפורש בתורה. הנה ראיתי לרבותינו בעהתו"ס שבועות דף ל"ו ע"א אהא דא"ר ינאי ודברי הכל עצמו דכתיב רק השמר לך ושמור נפשך מאד כדר' אבין אמר ר' אילעא דאמר בכ"מ שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה. וכתבו שם התוס' ותימה בקללה ד"ה חייב ובחובל עצמו איכא פלוגתא בב"ק חבלה נמי תיפוק לי' מהאי קרא או מוהשמרו מאד לנפשותיכם ע"ש. וראיתי בהגהות מים חיים להרב בעל פר"ח ז"ל שכתב וז"ל אני תמה עליהם דחבלה לא נפיק מהני קראי דקטלא שאני והכי דחי תלמודא בפ' החובל וצ"ע עכ"ל. וכתוב עליו בצדו הגה"ה בש"ס דפוס ווילנא וז"ל תימה על תמיהתו דעיקר קושיות התוס' כיון דכו"ע ילפי מקלל מהני קראי אמאי פליגי בחובל עכ"ל וכוונתו דהא מקלל עצמו ג"כ לא הוי קטלא ואפ"ה ילפינן מהאי קרא דאסור לקלל עצמו א"כ שפיר נילף מזה ג"כ לאסור חבלה ומאי שייך לשנוי קטלא שאני, ולכאורה צ"ע דברי הפר"ח

אמנם נלפע"ד ליישב דברי הפר"ח דודאי לא דמי קללה לחבלה דקללה הוא ג"כ ענין קטלא דגורם ח"ו מיתה לעצמו כדאמרינן בכמה דוכתי ועי' בבעל הטורים עה"ת פ' בראשית [ט' ה'] שכתב שם וז"ל לומר כמו שאסור להרוג עצמו כך אסור לקלל עצמו וכו' ע"ש מבואר ג"כ דקללת עצמו הוא ענין הריגת עצמו ועיין ר"ן לאלפסי פ"ג דשבועות שכתב דאע"ג דהנשבע לחבל עצמו חייל עלי' השבועה משום דאתיא מדרשא וכו' אפילו הכי הנשבע להמית את עצמו נשבע הוא לעבור על ד"ת ממש דמקרא מלא דבר הכתוב ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש וכדאמרי' עלה בפ' החובל ודלמא קטלא שאני אי נמי מוהשמר לך ושמור נפשך מאד כדאמרינן בהמקלל עצמו וכו' עכ"ל מבואר ג"כ דקללת עצמו הוא ענין מיתה. וא"כ שפיר הקשה הפר"ח דהאיך נפק"ל חבלה ממקלל עצמו דהא כמו דמשני התם קטלא שאני ה"נ שפיר אין ראי' ממקלל עצמו דשפיר יש לומר קטלא שאני דזה הוי ענין קטלא ודו"ק. אולם לפענ"ד נראה בישוב קושיות הפר"ח דכוונת התוס' בקושיותם הוא דלמה צריך הגמ' בב"ק למילף מחבל עצמו מקו"ח דר' אלעזר הקפר הו"ל למילף מדגלי קרא איסור לקלל את עצמו ואיסור להמית את עצמו דלמה לי קרא לאסור להמית את עצמו הא נפק"ל ממקלל עצמו. וא"כ שפיר לימא דהך קרא ואך את דמכם אדרוש אתי לאסור לחבל עצמו ולכך מייתי התוס' גם קרא דוהשמרו מאד לנפשותיכם דאייתר ושפיר נימא דאתי לרבות מחבל עצמו כנלפע"ד פשוט בכוונת התוס'

ועיין בתומים סי' כ"ז שכתב ליישב קושיית הכסף משנה על הרמב"ם פ"ה מהל' ממרים ה"ד שכתב דקללת אביו נלמד מלא תקלל חרש. והקשה הכ"מ הא בסנהדרין דף ס"ז מוכח דלא מצינן למילף אביו מחרש דמה לחרש שכן חרשותו גרמה לו ע"ש וכתב ליישב עפמשה"ק התוס' שבועות דף ל"ו הנ"ל דאמאי מקלל עצמו חייב וחובל בעצמו איכא פלוגתא ולכך מפרש הרמב"ם דבאמת לשיטת הגמ' שבועות דמקלל עצמו חייב ע"כ דחובל עצמו ג"כ חייב. ולמ"ד בב"ק דחובל עצמו מותר גם המקלל עצמו מותר. ובזה מיושב קושיות התוס' בסנהדרין שם דאמאי לא ילפינן אביו מחרש ומקלל עצמו דל"ש לומר מה לחרש שכן חרשותו גרמה לו דמקלל עצמו יוכיח. ולהנ"ל מיושב דהגמ' רצה לאוקמי' חיוב אביו אליבא דכו"ע ואפי' למ"ד חובל עצמו מותר ג"כ יסבור דמקלל אביו יהי' חייב ולכך צריך למילף מאלקים לא תקלל. ובזה מיושב דברי הרמב"ם הנ"ל דהרמב"ם לשיטתי' דס"ל החובל בעצמו חייב וממילא ס"ל דהמקלל עצמו חייב שפיר לא צריך למילף אביו מאלקים לא תקלל דשפיר נוכל למילף מחרש וממקלל עצמו דלא שייך למילף מה לחרש שכן חרשותו גרמה די"ל מקלל עצמו יוכיח עכ"ד התומים והאריך שם ליישב בזה סוגיות הגמ' דשבועות ע"ש היטב

ולפע"ד לא זכיתי להבין דבריו דלפי דבריו יסבור רבינו הרמב"ם דהחובל בעצמו חייב מלקות דילפינן מקרא דרק השמר לך ושמור נפשך מאד. וכמו דמקלל עצמו חייב מלקות ה"נ חובל בעצמו חייב מלקות ודבריו סתראי נינהו מדברי רבינו בפרק ה' מהלכות שבועות הלי"ז שכתב דנשבע לחבל בעצמו חייל השבועה אע"ג שאסור לחבל בעצמו ואי ס"ד דרבינו ס"ל דהמחבל בעצמו הוא איסור תורה וחיוב מלקות אמאי חל השבועה הא הו"ל נשבע לבטל את המצוה. וע"כ צ"ל דרבינו ס"ל או כדברי הלח"מ דאיסור מחבל עצמו הוא רק דרבנן או כדברי הר"ן דשבועות דאע"ג דהוא איסור תורה מ"מ כיון שאינו מפורש בתורה להדיא שפיר לא הוי מושבע ועומד. ומ"ש התומים דהרמב"ם בהל' חובל ובהלכות סנהדרין פסק דהחובל בעצמו חייב בעניי לא מצאת שם וצ"ע

ודע דבספר הלכות קטנות למהר"י חגיז ז"ל ח"ב סימן רל"א נשאל במי שעשה את עצמו טריפה והתרו בו אם ב"ד ממיתין אותו והשיב וז"ל. דרשו רז"ל ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש לרבות הממית