בית המלך (בוים) צז

יש לומר הא דפריך בכור בדידן תליא מרחם קדוש ולא אמרינן הפקר ב"ד הפקר היינו דמדרבנן לא מהני הפקר ב"ד להפקיע מן בכורה. ואע"ג דבהפקר ב"ד ל"ש הך חששא שאין כל הדעות שוות ושמא לא יפקיר בלב שלם. מ"מ גזרו חז"ל ולא חלקו בין הפקר להפקר

ולא הבנתי מה שהקשה שם החת"ס על ר' מרי בר רחל בבכורות דף ג' ע"ב מאי טעמא לא הפקיר הבהמות האיך שייך גבי' הסברא דאין כל הדעות שוות. ואי משום שמא ילמדו ממנו שאר אינשי ומשו"ה זבין אודנא לעכו"ם הרי אכתי לא הועיל כלום דהא כלו חיותי' דידי' משום דחיישינן לאינש אחרינא וע"כ מבואר מזה דהוא לא חייש לגברא אחרינא עכ"ד החת"ס. ולא הבנתי דבריו דמ"מ שפיר יש לומר כיון דחכמים גזרו שהפקר אין פוטר מן בכורה א"כ לא חלקו בין גברא לגברא. וגזרו שלעולם לא יהי' הפקר פטור מן בכורה. וגם מה שהקשה על דברי העה"ג דנעלם ממנו תוספתא מפורשת פ"ב דבכורות בהמת המדבר וההקדש וגר שמת ואין לו יורשים פטורה מן הבכורה ע"ש. ג"כ לא הבנתי דהגאון עבודת הגרשוני לא קאמר רק שחכמים לא רצו להתיר שאם ירצה להפקיע הולד מן קדושת בכורה שיפקיר אותה משום דחיישינן שמא לא יפקיר אותה בלב שלם. אבל אם מצא בהמה במדבר דמלבד שיש לומר שעכו"ם אבד את הבהמה זו דתלינן ברובא דעלמא דכל דפריש מרובא פריש. ג"כ אפילו נימא דישראל אבדה ג"כ לא שייך החשש דשמא לא יפקיר בלב שלם כיון שהבהמה הולכת במדבר ובודאי יאש עצמו ממנה. כללא דמלתא כל היכא דמפקיר הבהמה בשביל לפטור מן הבכורה. בזו סובר העבודת הגרשוני דלא מהני משום דחיישינן שמא לא יפקיר בלב שלם אבל אם מפקיר סתם ולא מטעם להפקיע מן הבכורה כגון הכא שמצא בהמה במדבר או בגר שמת ואין לו יורשים דלא שייך הך סברא דדלמא לא יפקיר בלב שלם בודאי דמודה העבודת הגרשוני דמהני ההפקר ופטור מן הבכורה אפי' מדרבנן. ודברי החת"ס לא זכיתי להבין. שו"ר בחת"ס שם בסימן שי"ז שעמד ג"כ בזה ע"ש טעמו ונימוקו ואכמ"ל

ובגוף מה שהבאתי לעיל בחידושינו בדף ל"ט ע"א דברי המנ"ח שסובר בדעת הרמב"ם דליכא מצוה באכילת מע"ש בירושלים. אעתיק מה שכתב לי אדמו"ר הרהגה"צ מלובלין מהר"ש איגר שליט"א בהסכמתו על ספרי וז"ל. בלתי מובן הלא מפורש בתורה ואכלת וכו'. ואין לומר שיש בו רק איסור אכילה מחוץ לירושלים. אבל אין מצוה לאכול כלל. א"כ גם בתרומה דינא הכי. ועכ"ז מבואר ברמב"ם סוף הל' תרומות שמברך על אכילת תרומה וע"ש ברדב"ז. ובאמת לא יובן מדוע לא נמצא ברמב"ם גם ברכה באכילת מע"ש ואולי סמך עצמו על הלכות תרומות כמו שלא מצינו ברמב"ם איסור היסח הדעת בציץ מפני שסמך עצמו על הלכות תפלין והרי אכילת ביכורים הוא מצוה כמו תרומה כמבואר ברמב"ם הל' ביכורים וג"כ לא נזכר ברמב"ם ברכה בביכורים ועיקר קושיות המפרשים אהא דלא משני הגמ' בנזיר דקרא דמיין ושכר יזיר אתי לרבויי יין של מע"ש. יש ליישב דהגמ' רצה למינקט אפילו מצות שהן חובה אצלו כגון קידוש והבדלה ומכש"כ שבועה שאשתה דהן חובות אצלו ואפ"ה חייל עלי' הנזירות. אבל יין של מע"ש לא יהי' רבותא כ"כ דחל הנזירות כיון שלא הוי חוב כ"כ. ועל המפרשים שהקשו דוקא מיין של מע"ש והוכיחו מזה דגמ' דילן ס"ל דלא הוי מצוה. תמהני הא גם ביין של תרומה משכח"ל דהוי מצוה לגבי' אם הוא כהן. וע"כ כדברינו דהגמ' רצה למינקט אפילו מצוה שהוא חובה אצלו. עכ"ד הקדושים. ועיינתי בהרמב"ן במ"ע שהוסיף על סהמ"צ של רבינו שמשם מקור דברי המנ"ח הנ"ל. וראיתי שלדעת הרמב"ן שהבין בדעת רבינו דס"ל שאין מצוה באכילת מע"ש גם אכילת קדשים לבעלים לא הוי מצוה. ולכך כתב הרמב"ן שם עליו וז"ל ובגמרא פסחים דף נ"ט אמרו ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה שטובל ואוכל בקדשים לערב. ואמר שמקריב לאחר תמיד של בין הערבים כדי שיאכל בקדשים. והקשו עליו מכדי האי עשה נתבאר כי האכילת קדשים לבעלים ולראוי לאכלן עשה וכמו שהוא עשה לכהנים בחטאות ואשמות כך הוא בבעלים בחלק הראוי להם. וכבר זכרם בעל ההלכות אמר לאכול קדשים ומע"ש בירושלים והנראה שהן נמנית שתים עכ"ל. הרי דהבין הרמב"ן בדעת רבינו דס"ל דגם אכילת קדשים לבעלים לא הוי מצוה. וא"כ שפיר יש לומר דהבין גם דאכילת תרומה לכהנים לא הוי מצוה כמו במע"ש. ורק אכילת קדשים לכהנים דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם שפיר הוי מצוה אבל אכילת תרומה לא וא"ש קושיות כ"ק שליט"א

ועוד נלע"ד ליישב קושיות כקת"ה עפ"מ דאמרינן בפסחים דף ע"ב ע"ב דכי היכא דכהן חלל אינו מחלל עבודה ונפק"ל מברך ד' חילו ופועל ידיו תרצה. ה"נ אם אכל כהן חלל בתרומה פטור משום דתרומה איקרי עבודה משום דכתיב עבודת מתנה אתן את כהונתכם והזר הקרב יומת עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש ע"ש וכן מבואר ברמב"ם סוף הלכות תרומות. א"כ שפיר יש לומר דמודה הרמב"ן לדעת רבינו דאכילת תרומה בודאי הוי מצוה דהא איתקש לעבודה. וגם זה ברור דביכורים ג"כ הוי עבודה דהא קיי"ל ביבמות דף ע"ג דביכורים איתקש לתרומה. וא"כ שפיר יש לחלק בין תרומה וביכורים למעשר שני דמע"ש לא הוי מצוה ותרומה וביכורים הוי מצוה ודו"ק

והנה עיינתי בהרדב"ז סוף הלכות תרומות שהביא כ"ק שליט"א שכתב שם אחר שהביא גמ' דפסחים דף ע"ב דאכילת תרומה איקרי עבודה כתב שם וז"ל. והכי דריש מתנות כהונה שנתתי לכם הרי הן כעבודה. ואין אכילת תרומה מ"ע כאכילת קדשים לפיכך אמאי מברך עלי' אקב"ק של אהרן וצונו לאכול