בית המלך (בוים) צו

דפאה פ"א הלכה ה' אמתני' דלעולם נותן משום הפקר ופטור מן המעשרות וקאמר בירושלמי מתניתין דבית שמאי הוא אבל ב"ה אומרים דהפקר פטור מן המעשרות אפילו הפקירו אחר מירוח עכ"ל ולפנינו בירושלמי לא נמצא כן רק בזה"ל מתני' דב"ש הוא דס"ל הפקר עניים הפקר ע"ש וגירסת הרדב"ז תמוה קצת דא"כ נעלם ח"ו מרבעהתו"ס בב"מ הנ"ל דברי הירושלמי. ועיין בחי' המאירי שבת דף קכ"ז ע"ב מ"ש פירשו גדולי הדורות שאין ההפקר פוטר ממעשר אלא שהפקירו קודם שיגיע לחיוב מעשרות ר"ל שהפקירו בשבולים אבל משנתחייב במעשר ר"ל שנעשה דגן אין ההפקר מפקיעו עכ"ל ומבואר מדבריו דאפי' קודם שראה פני הבית דלא נאסרה עוד משום טבל ומ"מ מיקרי בא לחיוב טבל לאחר גמר מלאכתן ודו"ק

ודע דצ"ע אצלי בהא דגיטין דף נ"ב ע"א דמשני כאן להאכיל כאן להניח ופירשו התוס' גיטין דף מ' ע"ב ד"ה וכתב שהפקירו ב"ד תבואה של הקטן ונתנוהו לאפוטרופוס כדי שיוכל לתרום ולא יאכל טבלים וכ"כ הרשב"א והריטב"א ז"ל וקשה לי מתי הפקירו ב"ד תבואת הקטן אם מיירי קודם מירוח אמאי יהי' חייב אפוטרופוס אח"כ לעשר הא הפקר קודם מירוח פוטר ממעשר ואי לאחר מירוח ג"כ קשה דהא כבר הוכחנו לעיל דהפקר ב"ד מהני להפקיע מידי מעשר אפי' לאחר מירוח וצ"ע. שוב אח"כ מצאתי במנחת חינוך מצוה שצ"ה שהקשה כן וכ' להוכיח מזה דהפקר לאחר מירוח אינו פוטר ממעשר ומיירי שהפקירו לאחר מירוח ע"ש וא"כ מבואר שלא כדברינו דאפי' בהפקר ב"ד לא מהני לאחר מירוח לפטור ממעשר. אולם לפענ"ד אפשר לומר עפ"ד רבינו בפ"ב מתרומות הלכה י"א דהזורע שדה הפקר חייב בתרומ"ע וע"ש בפירוש רדב"ז וא"כ שפיר יש לומר דחכמים הפקירו כל השדה כולה להאפוטרופוס ושפיר חייב לעשר ונדחה ראיות המנ"ח ודו"ק

והנה ראיתי בס' הנחמד קהלת יעקב בתוספות דרבנן סימן נ"ט שהבאתי למעלה שכתב להעיר על דברי התוס' יבמות הנ"ל מהא דאמרו בבכורות דף נ"ג דהאידנא עקרו חז"ל מצות מעשר בהמה משום תקלה ופריך הגמ' דא"כ מטעם זה יתקנו בבכור ג"כ בזה"ז מפני התקלה שיקנה כל א' חלק לעכו"ם כדי לפטור מן הבכורה. ומשני מפני דבבכור יש תיקון בלא"ה להטיל מום במעי אמו מה שאי אפשר לעשות כן במעשר ע"ש וכתב בקה"י דיש לחקור מדוע יעקרו חכמים מצות מעשר בהמה ולא בקשו אופן לתקן כדי לפטור אותם מן הדין שכאו"א יתן כל הנולדים בשנה זאת במתנה לחבירו ע"מ להחזיר ויהיו פטורים מן הדין דהוי לקוח וקיי"ל דלקוח פטור ממעשר בהמה. ואף אם נולדו ברשותו ומכרן וחזר ולקחן מבואר בבכורות דף נ"ה דפטור ממע"ב וא"כ למה היו צריכין לעקור מצות מע"ב הא איכא עצה לפוטרן מן הדין. וכ' ליישב דהא דעקרו חכמים מצות מע"ב היינו מטעם הפקר ב"ד הפקר שהחכמים הפקירו כל עדר ועדר דכל שנה ושנה דזמן הזה שיהי' הפקר ומה שנשארים אח"כ ביד הבעלים הוא חשוב כאילו חזרו וזכו הבעלים מן ההפקר והו"ל כמו הפקירו הבעלים ואח"כ זכו הם בעצמם בזה והוי כמו מכר וחזר ולקחו דפטור וא"כ שוב לא צריכין לתקן שימכרו ויחזור ויקנו. אך ז"ד אי נימא דאמרי' הפקר ב"ד הפקר לזמן שפיר נוכל לפרש כן אבל לדברי התוס' יבמות דסוברים דלא אמרינן הפקר ב"ד לזמן שוב לא נוכל לפרש כן הא דעקרו מצות מע"ב דהיינו שהפקירו הבהמות דהא כה"ג לא אמרי' הפקר ב"ד וא"כ שוב הדרא קושיא הנ"ל לדוכתיה דהו"ל לתקן שיתנו במתנה ע"מ להחזיר עכ"ד

ולפע"ד צ"ע דבריו דאי אפשר לפרש כלל דהא דעקרו מצות מע"ב היינו שהפקירו החכמים כל הבהמות הנולדים בשנה הזאת מטעם הפקר ב"ד הפקר ונפטרו ממפע"ב מטעם דהוי כמו לקוח דא"כ קשה הא דאמרינן שם בבכורות אי הכי בכור נמי לא ליקדש ופריך בכור בדידן תליא מילתא מרחם קדוש ע"ש. ולפ"ד הקהלת יעקב מאי קושיא הא מבואר בתוספתא פ"ב דבכורות בהמת המדבר וההקדש וגר שמת ואין לו יורשים פטורים מהבכורה ע"ש. וא"כ שפיר נימא דהמקשן דפריך אי הכי בכור נמי היינו שהחכמים יפקירו הבהמה קודם שיצא העובר לאויר העולם ויהי' הבהמה הפקר בכל הזמן הזה עד אחר שיצא העובר לאויר העולם דאז נפקע ההפקר וא"כ שפיר לא יחול עלי' קדושת בכורה וע"כ מבואר מזה דהא דבטלו מצות מע"ב לאו מטעם הפקר ב"ד בטלו וכשיטת תוס' יבמות הנ"ל דבהפקר לזמן לא אמרינן הפקר ב"ד הפקר וא"כ שפיר פריך בכור בדידן תליא בקדושת הרחם תליא ואדרבה ראי', מזה לשיטת התוס' יבמות ודו"ק

שוב ראיתי דיש לומר דהקהלת יעקב אזיל לשיטתי' שכתב בחידושי הרי"ט אלגזי למס' בכורות דף ב' דמ"ש התוספתא דבהמת הפקר פטורה מן הבכורה היינו כל זמן שלא זכה מן ההפקר אבל לאחר שזכה מן ההפקר שפיר חל עלי' קדושת בכורה דקדושת פטר רחם מיתלי תלי עד שיהיו לו בעלים וכיון שזכה בו אדם חל עלי' קדושת בכורה ע"ש היטב. [ואף דהספר קהלת יעקב הוא מהר"ר יעקב ישראל אלגזי ז"ל אבי רבינו הרי"ט אלגזי ז"ל מ"מ בודאי סובר כדבריו]. וא"כ א"ש דברי הקהלת יעקב ואדרבה יהי' ראי' מהך גמרא דפריך בכור בדידן תליא בקדושת הרחם תליא לשיטת הרי"ט אלגזי דגם הפקר קדוש בבכורה דאל"כ יהי' קשה קושיא הנ"ל אמאי לא הפקירו הב"ד כל הבכור קודם שנולד ואחר שנולד יחזור הדבר להיות שלו וע"כ ראי' מזה דגם הפקר קדוש בבכורה ודו"ק. ועיין בשו"ת חת"ס יו"ד סימן שט"ז מ"ש בשם עבודת הגרשוני סימן כ"ה שכ' דמן התורה בודאי דהפקר פטור מהבכורה ורק מדרבנן גזרו שלא יהי' הפקר פטור מבכורה כי היכא דלא סמכו על ביטול חמץ משום שאין כל הדיעות שוות ע"ש ולפי דבריו