בית המלך (בוים) צג

שהוא שם אחד לא חשיב לאו שבכללות וכ"ה דעת הרמב"ם והרמב"ן בספר המצות וכה"ג כ' בכס"מ לדעת הרמב"ם רפי"א מהלכות עכו"ם. ומשה"ק התבו"ש על הפרישה מסנהדרין דף ס"ג דקרא דלא תעבדם הוי לאו שבכללות כולל כל מיני עבודה ואפ"ה הוי לאו שבכללות. נעלם ממנו מ"ש הראב"ד בספ"ג מה' ע"ז עכ"ל. אולם לפמ"ש לעיל לחלק בין לאו דלא תעשה לך פסל וכל תמונה דמוזכרין שניהם בתורה ובין לאו דלא תשחית את עצה דלא מוזכר בתורה רק עץ דבזה מודה הראב"ד ז"ל יהי' מיושב דברי התבו"ש הנ"ל דשפיר מדמה לאו דלא תעבדם ללאו דלא תשקצו את נפשותיכם דכי היכא דלאו דלא תעבדם מיקרי לאו שבכללות משום דעיקר הלאו הוא לזביחה וקיטור דהוי עבודה שחייב עלי' מיתה ומ"מ מרבינן מזה גם עבודות שאינן חייבין עליהן מיתה. ולכך שפיר מיקרי לאו שבכללות וה"נ לאו דלא תשקצו את נפשותיכם עיקר קרא מיירי בשרץ ורק דמ"מ מרבינן מיני' גם שאר דברים המאוסים ולכך שפיר מיקרי לאו שבכללות ומיושב קושיות היד אברהם מדברי הראב"ד הנ"ל ודו"ק. ולפמ"ש הסמ"ג דבל תשקצו הוי לאו שבכללות משום דקרא לא מיירי רק בשרץ. ע"כ מבואר דיסבור דגם בשאר דברים יהי' איסור תורה דבל תשחית ואפ"ה לא יהי' חייב מלקות משום דהו"ל לאו שבכללות ומבואר כדברי החת"ס. ועשו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ג סי' קכ"ב מ"ש ע"ד הט"ז סי' קט"ז הנ"ל ואכמ"ל

ובזה יש להבין דברי הרא"ה ז"ל בס' החינוך מצוה תקכ"ט דמבואר מדבריו דסובר דגם בשאר דברים הוא איסור תורה אלא שאין לוקין עליו כיון שאין מפורש בתורה רק אילנות וע"כ בודאי דכוונתו מטעם דבשאר דברים הוי לאו שבכללות וע"ש במנחת חינוך מ"ש דגם בדברי הרמב"ם נוכל לפרש דס"ל דהוא מדאורייתא ע"ש. ואגב ע"ש במנ"ח מ"ש שהרמב"ן במ"ע שלו שמנה בסה"מ של רבינו מונה כאן עשה ג"כ כי ממנו תאכל וכו' מ"ע היינו לאו הבא מכלל עשה והקוצץ אילן מאכל עובר בעשה ול"ת עכ"ד ובודאי זה פשוט דבשאר דברים לא יהי' רק לאו ולא עשה דהא גם לאו דאותו לא תכרות לא שייך בשאר דכרים רק באילנות רק דשאר דברים נפק"ל מלא תשחית וא"כ בודאי דעשה לא שייך גבי'. ועיין במשנה למלך פרק ז' מהלכות איסורי מזבח ה"ג מ"ש בשם הבאר שבע שהקשה אהא דקתני במתני' אבל באלו היו רגילין במורביות של תאנה ולמאן דלית לי' משום ישוב א"י ע"כ מיירי אפי' בתאנה דעבדא פירות. ואמאי לא יהי' אסור משום בל תשחית ודוחק לומר דמיירי במשנתינו בתאנה שהוא מעולה בדמים דבזה לא אמר ר' אחא משום ישוב א"י. וכתב לתרץ ושמא י"ל דלצורך מצוה גדולה כי הכא מותר ע"ש ובודאי דכוונתו משום דאתי עשה דהקרבת קרבנות ודוחה ללאו דבל תשחית ולפ"ד הרמב"ן דאיכא גם עשה דממנו תאכל א"כ הו"ל לאו ועשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, [ויותר דהא אפשר לקיים שניהם בעצים דלא עבדא פירי. ואולי מיירי היכא דליכא עצים דלא עבדא פירי ועיין בב"י או"ח סימן י"א מה שחולק עם הר' ירוחם ובמקו"א הארכתי בזה ואכמ"ל] וגם דהו"ל תרי לאוין לאו דלא תכרות ולאו דלא תשחית וכ"כ האחרונים דאין עשה דוחה ב' לאוין. ואולי כוונת הבאר שבע דלצורך מצוה הוי כמו מעולה בדמים ודו"ק. והנה המשל"מ שם השיג עליו דמה דאסר רחמנא משום בל תשחית היינו לקצץ אילן משרשו. אבל לקצץ ענפים וחריות לא ידעתי היכא רמיזא איסור זה והכא לא היו כורתים רק ענפים ברם שרשוהי בארעא שבוקו עכ"ד. ובאמת צ"ע דנהי דמטעם דלאו דבל תשחית אילן לא הוי היכא דאינו קוצץ רק ענפים אבל מ"מ אמאי לא יהי' משום בל תשחית שאר דברים כיון דהכא לא הוי מעולה בדמים א"כ שפיר איכא לאו דבל תשחית והערני לזה ח"א. ומה שרצה ליישב כיון דב"ת בשאר דברים הוא רק דרבנן ואין שבות במקדש ורצה להעמיס זה בכוונת הרב המגיה להמשל"מ שם שכתב עיין בפ"ו מהלכות מלכים דין י' ע"ש. אולם לפענ"ד יש לדחות דבריו ויש הרבה לדבר בזה ואין כאן מקומו. אבל בפשיטות לפ"מ שכתבנו כעת דבאמת גם הרמב"ם סובר דב"ת בשאר דברים הוא דאורייתא שוב נסתר דברי המשל"מ הנ"ל. ואף דהמשל"מ אזיל לשיטתי' דס"ל דדעת רבינו הוא דב"ת בשאר דברים הוא רק דרבנן אבל מ"מ לפי שיטתינו קשה. אכן להנ"ל א"ש דבשאר דברים נהי דב"ת הוא מדאורייתא מ"מ שפיר אמרינן עשה דוחה ל"ת דהא בשאר דברים ליכא העשה דממנו תאכל ודו"ק

והנה ראיתי בשו"ת שאילת יעבץ ח"א סימן ע"ו שכתב לחדש דהא דא"ר חנינא לא שכיב שיבחה ברי אלא משום דקץ תאינתא בלא זמנה. ע"כ מיירי דקץ באופן דהוי מעולה בדמים דע"פ הדין מותר ומ"מ אית בי' סכנה. והא דקאמר ר' חסדא לאריסי' [ט"ס שם וצ"ל שמואל] למחר אייתי לי מקורייהו איכא לאוקמי' בדלא טעין קבא אי נמי דהוי מטי זימנייהו עכ"ד וע"ש שכתב ליישב בזה קושיות התוס' בב"ב דף כ"ו ע"א ע"ש היטב. ולפענ"ד יש ליישב בזה קושיות התוס' בב"ק דף צ"א ע"ב ד"ה החובל שהקשו אהא דתנן במתני' הקוצץ נטיעותיו אע"פ שאינו רשאי פטור דאמאי פטור ממלקות הא איכא לאו דהקוצץ נטיעותיו ע"ש. אכן להנ"ל מיושב דשפיר נוכל לאוקמי' מתניתין דמיירי במעולה בדמים דמחמת איסור מותר ומ"מ מחמת סכנה אסור. ולכך שפיר קאמר דאע"פ שאינו רשאי פטור ואחרים שקצצו חייבין דלא שייך כאן מלקות שנימא דמלקות יפטור מתשלומין. אך מ"מ מדברי התוס' משמע שלא כדברי השאילת יעבץ וכן מבואר מדברי תוס' בב"ב הנ"ל שהביא בשאילת יעבץ שם שהקשו אהא דקאמר אנא לא קייצנא דאמר רב האי דיקלא דטעין קבא אסור למיקצייא וא"ר חנינא לא שכיב שיבחא ברי אלא דקץ תאינתא בלא זמנה. והקשו הא כיון דמכחישין לגפנים אמאי לא יהי' מותר לקוץ אותם ע"ש ומדלא תירצו דמ"מ