בית המלך (בוים) צב

שם שבודאי כוונתו לתשו' מהר"י קולון שהרי הביאור מהר"י קורקוס לא נדפס מעולם והוא כתב יד. וזה הי' טרם בא לידי ספר חמדת ישראל ועתה בא לידי ס' חמדת ישראל וחפשתי בהקונטרס אחרון אות י"ח ומצאתי שהביא באמת הביאור מהר"י קורקוס הנ"ל, והביאו בשם הקהלת יעקב להריט"א בתוספת דרבנן אות קי"ד שהביא דברי מהר"י קורקוס כת"י הנ"ל ולא נזכר שם ממהר"י קולון כלל. וע"ש בקהלת יעקב שהביא דברי הירושלמי בסוגיא דבר פדא פ"ג דנדרים הלכה ה' דנסתפק התם באומר הרי נטיעות אלו הקדש אם אינן נקצצות ולא נקצצו אם למפרע קדשו אם מכאן ולהבא קדשו. מאי נפיק מביניהון נתנה מהן אין תימר למפרע קדשו מעל ע"ש. דמבואר מדברי הירושלמי דלא כהמהר"י קורקוס דס"ל דהוי אונס והירושלמי ס"ל דלא הוי אונס ע"ש. ולפי דברינו יש לומר דהירושלמי אזיל לשיטתי' דס"ל דהיכא דהוא גרם לעצמו האונס לא מיקרי אונס וה"נ אפשר להמתין לכך לא מיקרי אונס ודו"ק וע"ש בחידושינו מה שהארכנו בדברי רש"י בכורות דף ל"ט ורבינו ז"ל פ"ב מאיסומ"ז ובסוגיא דיומא דף פ' וירושלמי פ"ו דתרומות ה"א וכעת ראיתי שגם בחמדת ישראל העיר שם בזה. ולפי שאין כאן מקומו בזה לעיין בדבריו קצרתי

שוב אחז"ר השגתי ספר ישועות ישראל ועיינתי בסימן נ"ה סק"ב במה שהביא ראי' דהיכא דגרם לעצמו האונס לא מיקרי אונס מדברי הירושלמי פ"ט דנזיר הנ"ל וראיתי שם שהעיר אח"כ מדברי תוס' שבת דף ד' הנ"ל דס"ל דאפ' אם סיבב האונס לעצמו מיקרי אונס. וכתב ג"כ ליישב דקטלא שאני ע"ש ולא ביאר מאיזה טעם אמרינן דקטלא שאני ואולי כוונתו למה שכתבתי מדברי רבינו פ"ה מהלכות יסוה"ת הנ"ל וצ"ע. ומש"ש בישועת ישראל לתרץ עוד דיש כח ביד חכמים בשב ואל תעשה לפוטרו ממיתה אינו מובן דלמה יפטרו אותו ממיתה בלא שום טעם הא מחמת סברא לא צריך להיות פטור כיון דלא מיקרי אונס ומ"ש דמדברי תוס' ישנים שבת שם מבואר שלא כד' התוס' דהיכא דהוא גרם לעצמו האונס לא נפטר ממיתה. ת"ל גם אני העירותי בזה בחידושי ועיין בס' צפנת פענח בקונטרס השלמה משש"ב ודו"ק. ובאמת יש להעיר בדברי התוס' שבת דנהי דמיתת ב"ד לא יהי' חייב משום דילפינן מלנערה לא תעשה דבר אפילו היכא דגרם האונס לעצמו. מ"מ כרת יהי' חייב כי היכא דהתם בדבר שנאמר יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג שכתב רבינו דחייב מיתה בידי שמים אע"ג דב"ד אין ממיתין אותו ה"נ יהי' חייב כרת אע"ג דב"ד אין ממיתין אותו ובזה יש ליישב קושיות המג"א או"ח סימן רנ"ד ס"ק כ"ב בשם הקיקיון דיונה ויש להאריך בזה אך אכ"מ ודו"ק

ובגוף דברי הרמב"ם פ"ו מהלכות מלכים שהבאתי למעלה דסובר דרק באילנות איכא לאו דבל תשחית מן התורה וחייב מלקות. אבל בשאר דברים אינו חייב מלקות משום בל תשחית. וביאר המשלמ"ל שם בכוונתו דס"ל שבשאר דברים האיסור בל תשחית הוא רק מדרבנן. הנה ראיתי בשו"ת חת"ס חו"מ סימן כ"ז שכתב בטעמו דבאמת האיסור השחתה בשאר דברים הוא ג"כ דאורייתא והא דאין לוקין על שאר דברים ועל אילנות לוקין. הוא דבאילנות נפקא לן מקרא מיוחד כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות. שזה הלאו מיוחד על אילן עושה פירות בלבד. אבל שאר דברים נפק"ל מקרא דלא תשחית שזה הלאו כולל כל דברים והו"ל לאו שבכללות וקיי"ל דעל לאו שבכללות אין לוקין עליו. אבל באמת גם שאר דברים אסור מה"ת עכ"ד. והנה מ"ש שם דאפי' דיקלא דלא טעיני קבא אסור לקוצצו דרך השחתה צ"ע דהא בגמ' בב"ק דצ"א מבואר דאם לא טעין קבא מותר לקוצצו. ורק בזתים קאמר התם הגמ' דסגי ברובע משום דחשיבי ע"ש והתם ע"כ מיירי דהוי שלא לצורך כלל דלצורך קיי"ל התם דמותר לקצוץ וצ"ע. ומ"ש דבשאר דברים הוי לאו שבכללות יש להעיר מדברי הראב"ד פ"ג מהלכות עכו"ם הלכה ט' שכתב שם אמ"ש רבינו העושה עכו"ם לעצמו לוקה שנאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה וכתב הראב"ד שם קשיא לי אמאי לוקה והלא לאו שבכללות הוא. מי לא אמרינן במגדף ומנשק אינו לוקה עליהם משום דהו"ל לאו שבכללות שכלל עבודות הרבה בלא תעבדם וה"נ כל התמונות בלאו אחד וכו' והקושיא הראשונה אפשר לתרצה דשאני עבודות כיון דאינם עבודות פנים דאיפלגי מזביחה וכו'. וכולהו שאר עבודות כללינהו הכא לאסור בלא תעבדם הוי לאו שבכללות. אבל ענין עשיית פסל וכל תמונה כעכו"ם אחת היא עכ"ל. ולפ"ז הא כאן ג"כ נימא כיון דמלאו דלא תשחית את עצה ילפינן שאר דברים ולא מצינו שיהי' חילוק בין אילנות לשאר דברים לענין דבר אחר. שפיר נימא דזה לא מיקרי לאו שבכללות ויהי' חייב מלקות. ואפשר לחלק דהתם שאני דבין פסל ובין תמונה מוזכרין בתורה אבל הכא לא מוזכר בתורה רק עץ ושאר דברים ילפינן מריבויא לכך גם הראב"ד מודה דהוי לאו שבכללות וצ"ע

שוב ראיתי בחידושי יד אברהם על יו"ד סימן קט"ז סעיף ו' במ"ש שם המחבר אסור לאכול מאכלים ומשקים שנפשו של אדם קצה בהן וכו' שכל אלו בכלל אל תשקצו את נפשותיכם וכתב הט"ז בטור כתב בשם הרשב"א דבזה מכין אותו מכות מרדות ואין להקשות למה לא יהא חייב מלקות גמור נראה משום דהוי לאו שבכללות שדברים הרבה נכללים בו וכל לאו שבכללות אין לוקין עליו ע"ש. והביא שם ביד אברהם שהפרישה כתב דזה לא מיקרי לאו שבכללות דכל מיני שיקוץ אחד הן והא דלא לקי הוא משום דהוי רק אסמכתא. והתבואות שור בסימן י"ג השיג על הפרישה וסובר כהט"ז דזה מיקרי לאו שבכללות. ודאישתמיט מהפרישה דברי הסמ"ג. וכתב שם היד אברהם ולדידי הדין עם הפרישה דדעת הפוסקים אינם כהסמ"ג אלא כהפרישה דהכי מבואר להדיא במכות דף י"ח ובמנחות דף נ"ח ע"ב דכל