בית המלך (בוים) צא

אוכל ג' ימים אין יכולין להלקותו מיד משום שבועת שוא דהוי נשבע לבטל את המצוה שאסור מה"ת לצער עצמו היכא דלא מצי לצעורי' נפשי' דזה אינו דהוי התראת ספק ודלמא מצי לצעורי נפשי' ולכך ממתינים עד שיאכל וממילא מבורר שזה האיש לא הי' מצי לצעורי נפשי' וממילא עבר בשבועתו על איסור תורה. ולכך מלקין אותו משום שבועת שוא דהוי מקודם נשבע לבטל את המצוה. ובזה מיושב קושיות המנ"ח שם שהקשה דאמאי קאמר הירושלמי דחייב מלקות הא אם אוכל בשעה שיסתכן ודאי אינו חייב לא מלקות ולא קרבן כי אין לך דבר שעומד מפני פיקוח נפש ע"ש. אך להנ"ל מיושב מאד דשפיר חייב מלקות משום שבועת שוא דהוי נשבע לבטל את המצוה ולפ"ז א"ש מה דנקט הירושלמי דוקא ג' ולא ז' ימים. ובמנ"ח כתב להגיה בהירושלמי וגורס ז' ימים. אך לפי דברינו שפיר צריך להיות ג' ימים ודו"ק

והנה המנ"ח העיר ע"ד הכס"מ שכתב דמן הירושלמי מוכח כהר"ן דהרי מן הירושלמי הוי סתירה להר"ן דמהר"ן מבואר דאם אוכל אח"כ בשעה שהוא סכנות נפשות דלא חייב מלקות משום דאין לך דבר שעומד מפני פיקוח נפש ובירושלמי מבואר להיפך דמלקינן לי' ואמרתי ליישב דהירושלמי אזיל לשיטתי' דס"ל דהיכא דגרם לעצמו האונס לא הוי אונס כמ"ש הגאון מקוטנא ז"ל בספר ישועות ישראל חו"מ סימן נ"ה שכתב להוכיח מדברי הירושלמי פ"ט דנזיר הלכה א' דמבואר שם דעבדים יש להן נזירות אמנם רבו יכול לכופו לשתות יין וליטמא למתים. ונסתפק ר' ירמי' בעבד שנדר בנזיר ורבו כופו לעבור אם חייב מלקות או לא. וקאמר הירושלמי אם נזירות תורה והא דכופה הוא רק דרבנן לוקה אבל אם הכפיי' הוא הללמ"ס אינו לוקה. ביאור דבריו דאם הכפיי' הוא ג"כ מן התורה א"כ אין חלות לנזירות אם האדון מוחה. וצ"ל דהתורה נתנה כח להאדון שיוכל למחות בנזירות א"כ אינו לוקה והוי כמו הפרת האב בנדרי בתו משא"כ אם מה"ת חל הנדר נהי דהאדון יכול לכופו מתקנת חכמים זה רק מטעם אונס אתה בא לפוטרו. ע"ז אמרינן כיון דהוא עצמו גרם לו האונס הוי רצון וחייב מלקות עכ"ד הגאון ישועות ישראל הובא דבריו בס' חמדת ישראל לתלמידו הגרמ"ד ז"ל קונטרס נר מצוה אות א' ע"ש היטב

ולפ"ז א"ש היטב קושיות המנ"ח דבאמת הא אם אוכל אח"כ בעת שהוא מסוכן אין לך דבר שעומד מפני פיקוח נפש. אבל הירושלמי שפיר אזיל לשיטתי' וס"ל שהוא חייב על השבועה מפני שבהשבועה גרם עצמו להאונס של אח"כ ושפיר חייב משום שבועת ביטוי. דהא הירושלמי ס"ל דהיכא דגרם עצמו לאונס לא מיקרי אונס. אבל הר"ן אזיל אליבא דגמ' דילן דמבואר בשבת דף ד' ע"א בהאיבעיא דר' ביבי בר אביי דהיכא דאונס בתקנת חכמים אע"ג שגרם לעצמו האונס מיקרי אונס כמו שכתבו שם התוס' דאי נימא דלא התירו לרדותו יהי' פטור מחיוב מיתה משום דהוי אונס ע"ש הרי מבואר דגמ' דילן ס"ל דאפילו אם סיבב לעצמו האונס מיקרי אונס. ושפיר כתב הר"ן ז"ל דאם אוכל אח"כ בעת שמסתכן אינו חייב כלום. וכ"כ בשלטי הגבורים בשם הריא"ז ודו"ק

ובזה א"ש הא דפריך בשבועות דף כ"ו ע"ב בהא דבעי מיני' רבינא מרבא נשבע על ככר ומסתכן עלי' ופריך רבא מסתכן לישרי לי' מר ע"ש רש"י ואי נימא דהיכא דסיבב לעצמו האונס לא מיקרי אונס מאי פריך דלמא מיירי רבינא באופן שהוא ידע בשעה שנשבע שיהי' בסכנה אם לא יאכל הככר וא"כ לא הוי אונס ואם הי' אוכל במזיד הי' חייב משום שבועת ביטוי דהוא משום שבועת שקר השתא דאכלה בשוגג שפיר בעי רבינא אם חייב קרבן או לא. וע"כ מזה ראי' לדברינו דגמ' דילן ס"ל דאפילו אם מסבב האונס לעצמו מיקרי אונס ושפיר ליכא במזיד מלקות משום אין לך דבר שעומד מפני פיקוח נפש ושפיר לא שייך קרבן בשוגג וראי' מזה להר"ן ודו"ק

ועיין בחידושינו לעיל בהלכות יסודי התורה פרק ח' הלכה ג' דף כ"ט ע"א שהבאתי מדברי מהר"י קורקוס כת"י על הרמב"ם פ"ב מהלכות איסורי מזבח הל' ט"ז דמבואר דס"ל דאפילו היכא דגרם לעצמו האונס מיקרי אונס ע"ש ותמהתי ע"ז שם. אולם לפי דברינו כאן מצאנו לו תנא דמסייע להמהרי"ק הוא הר"ן ז"ל דס"ל ג"כ דאפי' היכא דגרם לעצמו אונס מיקרי אונס. וע"ש שכתבתי ליישב קושיות הגליון מהר"ש איגר ז"ל ביו"ד סימן רל"ב דמבואר שם דאם סיבב לעצמו האונס לא מיקרי אונס והקשה מדברי התוס' שבת דף ד' הנ"ל וכתבתי לחדש עפ"ד רבינו בפ"ה מהל' יסוה"ת דאפי' בדבר שנאמר יהרג ואל יעבור מ"מ אם עבר ולא נהרג אינו חייב מיתת ב"ד משום דהוי אונס ונאמר ולנערה לא תעשה דבר ע"ש הרי דגלי רחמנא דבמיתה אמרינן דאפי' אם מסבב לעצמו האונס מיקרי אונס שהרי קו"ח מהתם שנאמר יהרג ואל יעבור ואפ"ה פטור. מכש"כ היכא דהוא אונס גמור אלא שהוא סיבבו לעצמו בודאי דפטור ממיתה ולפ"ז יהי' מובן דברי הר"ן ז"ל כאן דסובר דגם במלקות הוי אונס בגורם לעצמו דבמלקות ג"כ הדין כן דהא מלנערה לא תעשה דבר נפקא לן ג"כ לפטור ממלקות ומקרבן חטאת כדדרשינן בספרי פ' תצא פסקא רמ"ג ולנערה לא תעשה דבר מלמד שפטרה הכתוב מן המיתה מינין אף מן הקרבן ת"ל חטאת מינין אף מן המכות ת"ל מות מלמד שכל עונשין שבתורה פטורים ע"ש. וא"כ מבואר מזה דכל עונשין שבתורה בין מיתה ובין מלקות וקרבן חטאת מיקרי אונס אפילו היכא דסיבבו לעצמו ודו"ק

וע"ש שהבאתי בשם ח"א שכתב לי דמדברי מהרי"ק שהובא בס' חמדת ישראל מבואר דס"ל ג"כ דהגורם האונס לעצמו מיקרי אונס וחשבתי