בית המלך (בוים) פט

הגמ' דמיירי ביין של מע"ש דהנה בשו"ת בית יעקב סימן ק"י הובא דבריו בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"א סימן כ"א דמעשר שני שביד ישראל לא מהני שאלה והביא ראי' מסנהדרין דף קי"ב מעשר ביד ישראל כתרומה ביד כהן דמי ע"ש וא"כ כיון דלא מהני שאלה שוב אמרינן אי עביד לא מהני ושפיר אינו יכול לאסור על עצמו

אך הבי"צ שם השיג עליו מדברי התוס' פסחים דף מ"ו ע"ב ד"ה הואיל דמבואר דמהני שאלה שהקשו גבי מע"ש נימא הואיל ואי בעי מיתשל עלי' ע"ש. ולפענ"ד לא קשה דיש לומר דזה תליא בפלוגתא אי מעשר שני ממון גבוה אי מע"ש ממון הדיוט דלמ"ד מע"ש ממון גבוה א"כ יש בו קדושה ולכך מהני שאלה אבל למ"ד מע"ש ממון הדיוט ליכא במע"ש שום קדושה והוי כמו שאר מתנות כהונה דלית בהו שום קדושה ולא מהני בהו שאלה כמ"ש הצל"ח במס' ביצה דף י"ג ד"ה לא אם אמרתם בתרומה וכו' ע"ש. וא"כ א"ש דהתוס' בפסחים הקשו רק אליבא דמ"ד מע"ש ממון גבוה ושפיר הקשו דנימא הואיל ואי בעי מיתשל עלי'. אבל הגאון בית יעקב קאמר אליבא דמ"ד מע"ש ממון הדיוט ושפיר לא מהני שאלה [ואין לי הספר בי"ע לעיין בו אם כתב כן באמת אליבא דמ"ד מע"ש ממון הדיוט. אבל מ"מ הדברים ראויין לאמרם דתליא בפלוגתא דהני תנאי הנ"ל ודו"ק]

ולפ"ז א"ש דברי הספרי דקחשיב יין של מע"ש די"ל דקאי אליבא דמ"ד ממון גבוה הוא וממילא שפיר מהני שאלה ושפיר אמרינן בי' אי עביד מהני אבל הגמ' רצה לתרץ אפילו למ"ד מע"ש ממון הדיוט ולא מהני שאלה ולכך מוקי שפיר באומר שבועה שאשתה ואח"כ אמר הריני נזיר ודו"ק היטב ועיין ברש"י תמורה דף ח' ע"א ד"ה פרט דמבואר דר"ש ס"ל מעשר שני ממון גבוה וע"ש בהגהות שטה מקובצת אות ט"ז ועיין בסנהדרין דף קי"ב ע"ב ודו"ק ואכמ"ל. שוב נזכרתי מ"ש רבינו המאירי במס' שבת דף קכ"ז בשם יש אומרים שאי אפשר לישאל אלא בתרומות הואיל ותרומה ניטלת באומד ובמחשבה ונותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אבל מעשר שאינו ניטל במחשבה אא"כ הפרישן אינו יכול לישאל עליו ע"ש. וזה דבר חדש והאריך בזה בשו"ת בית יצחק יו"ד חלק ב' סימן קל"ח ע"ש ואכמ"ל

ובגוף קושיות הבי"צ יו"ד ח"א סי' ד' הנ"ל שהקשה דאמאי חל הנזירות לימא אי עביד לא מהני לפענ"ד נראה למאי דס"ל לר"א הקפר דנזיר חוטא הוא שאסר עצמו מן היין ואפ"ה גזרה התורה דנזירות חל אע"ג דהוא איסור. הרי דנזירות גלי קרא דאמרינן אי עביד מהני. ושפיר חל הנזירות על השבועה שאשתה. ועוד יש לומר כיון דהוא גופי' לא אסר עצמי' דוקא יין זה. רק דנזירות חל על יין זה בכולל שפיר לא שייך לומר אי עביד לא מהני דהאיסור נזירות על יין זה נפשט מאליו ופשוט. אולם יש להעיר דזה יהי' תליא בפלוגתא דר' שמעון ורבנן בהא דהאמר הריני נזיר מן החרצנים וכו' ומן הטומאה לבד דרבנן ס"ל דהוי נזיר ור' שמעון ס"ל דאינו נזיר עד שיזיר עצמו מכולן ועבשו"ת אור המאיר למו"ר זצ"ל סימן ל"ו שכתב דר"ש ורבנן יהי' פליגי בזה דלר"ש הוי איסור נזירות איסור חפצא דאוסר החפץ עליו. אבל לרבנן יהי' איסור נזירות איסור תורה כשאר איסורין שבתורה כיון דחזינן דאע"ג דהוא אינו אוסר עצמו מן היין. ואפ"ה נאסר ע"כ דהוא איסור תורה ולא הוי איסור חפצא כנדרים ע"ש ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ב סימן כ"ו. ולפ"ז נראה דלרבנן בודאי לא יהי' שייך בזה אי עביד לא מהני דזה שנאסר ביין הוי איסור תורה כשאר איסורין ולא שייך לומר בזה אי עביד לא מהני. אבל לר"ש שפיר שייך לומר בזה אי עביד לא מהני כיון דהיין שנאסר בו הנזיר מיקרי איסור חפצא כשאר נדר. ולפ"ז מיושב היטב קושיות המפרשים הנ"ל דאמאי לא מוקי הגמ' דקרא דמיין ושכר יזיר אתי לרבות לאסור יין של מע"ש. ולהנ"ל מיושב דע"כ צריך לאוקמי' הגמ' דילן בשבועה שאשתה דעל יין של מע"ש לא חל הנזירות מטעם דאמרינן אי עביד לא מהני. דהא הכא קאי הגמ' אליבא דר"ש ולכך מוקי בשבועה שאשתה דשפיר חל וכמ"ש בשו"ת הרא"ש הנ"ל דבדבר דאפשר בשאלה אמרינן אי עביד מהני. אבל הספרי דקאמר דמיין ושכר יזיר מרבינן לאסור יין של מע"ש שם בעל המימרא הוא רבי יוסי הגלילי. ובודאי ס"ל כרבנן דר"ש דאפילו לא נזר רק מן אחד מהם ג"כ הוי נזיר ושפיר הוי איסור תורה ולא שייך לומר אי עביד לא מהני כנלפע"ד ע"ד פלפול

עוד אמרתי ליישב קושיא הנ"ל דאמאי לא מוקי הגמ' ביין של מע"ש. דהנה בהא דקאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר דחייל נזירות הקשה רש"י ז"ל דהוי מושבע ועומד מהר סיני ואין שבועה חל על שבועה ומה שתירץ דשבועה חלה על שבועה דבריו תמוהין וע"ש באורח מישור מ"ש בזה. ויותר תמוה דהא התם קאי לר"ש ור"ש הא ס"ל דאין איסור חל איסור ואפילו באיסור מוסיף כמבואר בכמה דוכתי. והנראה לפמ"ש הראב"ד בפ"ד מהלכות שבועות הלכה י' דאם אמר שבועה שלא אוכל היום ואח"כ אמר שבועה שלא אוכל היום ומחר דחל השבועה השניי' מטעם מוסיף דמוסיף עוד יום. ואע"ג דמכי חייל השבועה השניי' אז נפקע השבועה הראשונה מ"מ מיקרי מוסיף ושפיר חל השבועה שניי' גם ביום הראשון. וע"ש בפירוש הרדב"ז מ"ש בטעם הרמב"ם דלא ס"ל דכה"ג יהי' איסור מוסיף דכל שאינו מוסיף בזמן שישנו לאיסור הראשון לא מיקרי איסור מוסיף ובחידושי כתבתי הרבה בזה

ולפ"ז א"ש קושיא הנ"ל. דהנה כאן בנזיר שאמר מקודם שבועה שאשתה איכא כולל ומוסיף דכולל כל איסורין משאמר הריני נזיר וגם אוסר על עצמו חרצנים וזג וזה הוי כולל. ומוסיף שייך הכא ג"כ דבשבועה לא חייב עצמו לשתות רק פעם אחת והוא חייב עצמו בנזיר לכל ל' יום ושפיר הוי מוסיף