בית המלך (בוים) פז

יכולין חכמים לאסור מצער עצמו הא אדרבה התירה אותו וא"ש ועיין בחידושנו לעיל בהל' יסוה"ת פרק ה' הלכה ח' מ"ש בדברי הט"ז ואכמ"ל. ועיין בנזיר דף כ"ב ע"ב דקאמר התם ת"ש האשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה ואח"כ הפיר לה בעלה וכו' לעולם אימא לך בעל מיעקר עקר והיינו טעמא כיון דלא צריכה כפרה הוי כחטאת שמתו בעלי' וע"ש גירסת התוס' וכ"ה גירסת רש"י בפירוש השני והיינו טעמא כיון דצריכה כפרה ע"ש. ומבואר לפי גירסא זו דנזיר טהור חוטא הוא מן התורה ודלא כמו שכתב הלח"מ וצ"ל לדידי' דרבינו הרמב"ם ס"ל כגירסא האחרת כיון דלא צריכה כפרה ע"ש ואכמ"ל

ובעיקר קושיות הלח"מ על רבינו דסובר נשבע לחבל את עצמו חלה עליו השבועה הא הוי לי' נשבע לבטל את המצוה. ראיתי בשו"ת מהרא"ל מפלאצק באו"ח סימן ה' שהבאתי למעלה שכתב ליישב דלר"א הקפר צריכין לומר דאע"ג דאסור לחבל ולצער את עצמו מ"מ חלה עליו השבועה דהא עיקר דברי ר"א נלמד מנזיר שנקרא חוטא בשביל שציער עצמו מן היין והרי ראינו שמ"מ חל הנזירות אלמא אע"ג דעביד שלא כהוגן במה שציער עצמו מ"מ חלה הנזירות וא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנידון דכמו שהנזירות חלה אעפ"י שהוא נגד איסור ה"נ השבועה לצער ולחבל עצמו חל אע"פ שהוא נגד איסור עכ"ד ולפענ"ד יש להעיר דזה יהי' תליא במחלוקת דלשיטת המחבר ביו"ד סוס"י ר"ו דנזירות שהוציאו בלשון שבועה דמהני משום דנזירות אית לי' דין שבועה וע"ש בבאר הגולה מ"ש מקורו ממתני' דהאומר אהא ה"ז נזיר והוא לשון שבועה ובש"ך שם ס"ק י' מ"ש בשם תשו' מבי"ט ח"א סימן ע"ב שכ"כ רדב"ז והש"ך הביא ראי' לדבריו מריש נדרים דף ב' ע"ב איידי דתנא נדרים דמיתסר חפצא עלי' תנא נמי חרמים וכ"כ שם בפי' הרא"ש דנזירות הוי איסור גברא ע"ש. וממילא שפיר כיון דנזירות הו"ל איסור גברא כשבועה שפיר גם בנזירות אמרינן דאם נדר בנזירות לבטל את המצוה דלא חייל הנזירות דדינו כשבועה וכי היכא דבשבועה גלי קרא דנשבע לבטל את המצוה לא חל השבועה ה"נ נודר בנזירות לבטל את המצוה לא חל הנזירות וממילא שפיר הוי ראי' מדגלי קרא דנודר בנזירות דחל אע"ג דהוי בזה ביטול מצוה שמחויב בשמירת הנפש א"כ שפיר חל כל שבועה דהוא לצער עצמו אע"ג דהוי ביטול מצוה

אבל לשיטת הרי"ף פ"ג דשבועות דנזירות הוי איסור חפצא ככל נדר וגם לשיטת המבי"ט שהובא בש"ך יו"ד סימן ר"ו סק"י הנ"ל שחולק על הרדב"ז וס"ל דנזירות הוי איסור חפצא ע"ש א"כ לא יהיה ראי' מנזירות דחל אע"ג דהוא ביטול מצוה דשמירת הנפש לכל שבועות דחלין בביטול מצוה דשמירת הנפש דזה אינו די"ל שאני התם בנזירות דהוי איסור חפצא כנדר ונדר חל אפי' על ביטול מצוה ודו"ק. ובאמת מהא דפריך בנזיר דף ד' ע"א מושבע ועומד מהר סיני הוא מבואר דנזירות אית לי' דין שבועה דאין חל לבטל את המצוה וכבר העיר בזה רש"י ז"ל שם שהקשה הא נזירות הו"ל דין נדר ונדרים חלין על דבר מצוה ותירץ דלא קשיא דהא לא הוי אלא כגון דאמר ישיבת סוכה עלי דאוסר אותה עליו ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו. אבל אם אמר קונם שלא אשב בסוכה אין בדבריו כלום והכי מסקינן לה בנדרים פ' ואלו מותרין עכ"ל. מבואר דס"ל לרש"י ז"ל דנזירות הו"ל איסור גברא דאוסר נפשי' על חפצא. והיינו דמדמה לה לאומר קונם שלא אשב בסוכה וס"ל דאין נזירות חל על מצוה. וכן מבואר מדברי רש"י ז"ל לקמן ד"ה אלא דרק על שבועה שאשתה חל אבל על שאר דבר מצוה לא חייל ועיין בספר מחנה אפרים הלכות נדרים סימן א' מ"ש בדברי רש"י. ועיין בספר אמרי בינה להגאון מקאליש ז"ל דיני נדרים סימן ז' ואכמ"ל

שוב נזכרתי מ"ש הקרבן נתנאל על הרא"ש פרק ערבי פסחים סוס"י ל"ז על מ"ש הרא"ש שם והוא מלשון הרי"ף וז"ל כתוב בהפרי דבי רב מיין ושכר יזיר לעשות יין מצוה כיין רשות. וכתב הק"נ דכוונתו דמוכיח מזה דשבועה חל בכולל לבטל את המצוה מדחזינן דנזירות חל בכולל על יין מצוה מיגו דחל על יין רשות וע"ז הקשה וז"ל אבל קשה דהא נזירות נדר הוא כדתנן בנדרים דף י"ז יש נדר בתוך נדר אמר הריני נזיר היום וכו' ובנדרים בלא כולל חל על דבר מצוה כרשות. ועל דרשת הספרי לא קשה דאיכא למימר כיון דאומר הריני נזיר שאוסר עצמו מן הדבר כמו לשון שבועה דאסר נפשי' על חפצא הוי אמינא דלא חלה הנזירות משא"כ נדרים שאסר חפצו על גופו ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו אבל לאחר שכתבה התורה מיין ושכר סבר התנא דנזירות נמי נדר הוא ודאי קשה על הרי"ף ורבינו עכ"ל. ותמיהני עליו אמאי לא הביא דברי רש"י נזיר הנ"ל שסובר דאפילו נדרים גופייהו אינם חלין היכא דאסר נפשי' על החפץ ולכך לא מצי לחול נזירות על דבר מצוה כיון דהוא ג"כ אוסר נפשי' על חפצא א"כ שפיר הוכיחו הרי"ף והרא"ש ז"ל מן הספרי דבי רב דקאמר דמקרא דיין ושכר יזיר מרבינן לאסור יין מצוה כרשות והיינו יין של מעשר שני ודלא כגמ' דילן דקאמר דמרבינן אמר מקודם שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר. וקשה ג"כ על הספרי קושיות הגמ' אמאי חל הנזירות הא הוי מושבע ועומד ואין לומר דנדרים חלין על דבר מצוה זה אינו דהא נזירות אוסר נפשי' על חפצו ובכה"ג גם נדרים לא חייל

וע"כ שפיר צריכין לומר דהוא מטעם דחל ע"י כולל מיגו דחל על יין חולין וא"כ שפיר ראי' מזה דגם שבועה חל בכולל לבטל את המצוה וא"ש כפשוטן דברי הרי"ף והרא"ש ומיושב קושיות הקרבן נתנאל דבאמת נזירות מיקרי נדר ומ"מ לענין שיחול על דבר מצוה שפיר י"ל דכו"ע מודים דאינו חל משום דגם נדרים באופן זה דאסר נפשי' מן חפצא ג"כ אינו חל לבטל את המצוה ורק הא דגלי