בית המלך (בוים) עה

וכתבתי ליישב עפ"ד הרמב"ן ז"ל בחידושיו למס' שבת דף ג' דכיון דהכהן הוא שלוחו של ישראל אין הכהן עובר כלום וכן כתב התשב"ץ והארכתי שם בזה. כעת מצאתי בשטה מקובצת למסכת בב"מ דף ג' ע"ב ד"ה מה לפיו שכן מחייבו קרבן שכתב שם וז"ל אבל בתוספות כתבו דפיו מחייבו קרבן אפילו כשעדים מכחישין אותו שהוא נאמן על עצמו יותר ממאה איש ואף אנו סומכין עליו כיון דמילתא דכפרה דנפשי' הוא ע"כ. והקשו בתוספות חיצוניים והר"פ ז"ל וז"ל ואם תאמר העדים מכחישין אותו היאך יסמכו הכהנים על פיו להקריב קרבן הא הוי חולין בעזרה ויש לומר כיון דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים אם באו הכהנים להקריבו אין מוחים בידם נוסח אחר אם באו להקריבו אין הכהנים מוחים בידם עכ"ל השטה מקובצת. ובודאי דכוונת התוס' חיצונים הוא כמו שכתב הרמב"ן בשבת הנ"ל כיון דהכהנים הם שלוחים דישראל ולכך כיון דלגבי ישראל לא הוי שום איסור שפיר הכהנים מותרים לעשות שליחותם ולהקריבו. ואתי שפיר דברי המ"כ הנ"ל ודו"ק ועיין בשו"ת חתם סופר חלק יו"ד מ"ש ג"כ ליישב קושיא זו וע"ש באורך ואכמ"ל בזה

ובעיקר דברי רש"י פסחים דף ל"א ע"ב שהבאתי למעלה בדף כ"ח ע"ב במ"ש שם במתני' דהאוכל תרומת חמץ בפסח דמיירי ששגג בתרומה והזיד בחמץ והקשו דלא הוי שב מידיעתו ותירץ בספר בית אברהם להגאון מטשעכאנאוו ז"ל דרש"י ז"ל יסבור דאפשר דמשני איסורין הי' בודל עצמו יותר מאיסור אחד וע"ש מה שכתבתי בזה. וכעת ראיתי להעיר בס"ד מדברי תוס' זבחים דף ק"ח ע"ב ד"ה והמעלה להדיוט פטור שכתבו שם פירש בקונטרס פטור משום העלאת חוץ וחייב משום עובד עכו"ם ואם הזיד בעכו"ם ושגג בהעלאת חוץ אינו מביא על שגגתו חטאת. ותימה אמאי יתחייב מעלה לחבירו משום מעלה בחוץ כיון דמזיד בעכו"ם לאו שב מידיעתו הוא דמומר לעכו"ם הוי מומר לכל התורה כולה עכ"ד. הרי מבואר דעת רש"י ז"ל דאפילו אם הוא מזיד בעכו"ם ג"כ חשיב שב מידיעתו לאיסור אחר דאמרינן גם כן דרק מאיסור אחד אינו בודל עצמו אבל משני איסורין שפיר בודל עצמו. איברא דתמוה מאד לומר כן דאפילו אם הוא חשוד על איסור עבודת עכו"ם שיהי' שב מידיעתו על איסור אחר הא בלא"ה קרינן גבי' זבח רשעים תועבה כדאמרינן בסנהדרין דף קי"ב ע"ב ועיין במשנה למלך פ"ג מהלכות שגגות

והיותר נכון לומר דרש"י ז"ל כאן מיירי היכא דעשה תשובה על איסור עבודה זרה. וסובר רש"י ז"ל דכיון שעשה תשובה שב מידיעתו קרינן גבי' על איסור שחוטי חוץ. ולכך שפיר צריך לטעמא דהלעאה להדיוט לא מיקרי העלאה. והתוס' שהקשו עליו דלא הוי שב מידיעתו אזלי לשיטתייהו דסוברים בתוס' חולין דף ה' ע"ב דאפילו היכא דחזר בתשובה אח"כ ובשעה שאכל לא הי' שב מידיעתו לא מיקרי שב מידיעתו ע"ש וממילא שפיר הקשו עליו דלעולם לא משכחת לה שיהי' שב מידיעתו היכא דהוא מזיד בעכו"ם ועיי"ש במשל"מ פ"ג משגגות הנ"ל מה שכתב בזה. ובזה יש לתרץ גם דברי רש"י פסחים הנ"ל דמיירי שעשה תשובה על איסור חמץ ולכך נקרא שב מידיעתו ואכמ"ל. ומה שהקשו התוס' שם בחולין דף ה' ע"ב דלמה צריך קרא למעט אינו שב מידיעתו הא הוי זבח רשעים תועבה יש לומר עפ"ד הראב"ד ז"ל בהשגות בפ"ג מהלכות שבועות הלי"א הנ"ל דהיכא דדימה שמצטער מותר לעבור על האיסור וגם שכח האיסור לא הוי שב מידיעתו ע"ש י"ל דקרא צריך להכי ודו"ק. ועיין בספר ים התלמוד בב"ק דף ס"ו ע"ב מה שהעיר אהא דצריך קרא קרבנו ולא הגזול הא הוי זבח רשעים תועבה ולהנ"ל מיושב ואכמ"ל

פרק תשיעי הלכה א'. דבר ברור ומפורש שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת וכו' הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם וכן הוא אומר חקת עולם לדורותיכם. ונאמר לא בשמים היא. הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה

עיין ביבמות דף צ' אליו תשמעון אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה כגון אליהו בהר הכרמל הכל לפי שעה שומעין לו וכ"פ רבינו לקמן הלכה ג' ומסקינן שם בגמ' דרק למיגדר מילתא כגון באליהו בהר הכרמל שהיו עובדין לבעל והי' צריך להראות להם אותות שהעבודה זרה הוא שקר אז שומעין אליו. וע"ש בתוס' מ"ש דלכך קאמר בגמ' סנהדרין דף פ"ט דצריך להיות ג"כ מוחזק בנבואה שאילו לא הי' מוחזק לא היו מאמינים לו שיבא אש מן השמים ולא היו מחוייבים לשמוע לו לעשות שחוטי חוץ ע"ש. ועיין בהגהות מצפה איתן למס' הוריות דף ו' בהא דקאמר התם דהקרבנות שהקריבו עולי גולה לכפר על עכו"ם שעשו בימי צדקיהו אע"ג דמזידין הוו הוראת שעה היתה. והקשה דאמאי האמינו הכהנים והקריבו הקרבנות משום הוראת שעה הא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ורק למיגדר מילתא קיי"ל דשומעין לו אבל שלא למיגדר מילתא בודאי דאין שומעין לו. וא"כ אמאי האמינו הכהנים והקריבו הקרבנות הא שם לא הוי למיגדר מילתא

וכתב שם ליישב דהגמ' הוריות יסבור כמ"ד במנחות דף מ"ה מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה והקריבו את הקרבנות בתורת מילואים והמילואים של משה באו ג"כ על חטא לכפר מעשה עגל אע"ג דהי' ג"כ במזיד. ולכך קאמר הכא