בית המלך (בוים) עג

וראיתי בשדי חמד בקונטרס באר בשדי הביא שם תשובת הגאון מו"ה אליעזר אבד"ק טעלז ז"ל שהקשה דהא כיון דשורת הדין אין הסופר נאמן השתא לפסול הס"ת כיון דהס"ת ביד לוקח והו"ל הס"ת בחזקת כשרות. וא"כ לדעת הסוברים דכתב ע"ג כתב הוי מוחק האיך קאמר דיעביר עליו קולמוס ולקדשו הא בזה שמעביר קולמוס הו"ל מוחק כתב התחתון ואם ב' עדים רואין אותו חייב מלקות משום מוחק את השם בשלמא כשהכתב התחתון הוא פסול שפיר לא הוי מוחק אדרבה מתקן הוא בזה כתב התחתון אבל השתא דהכתב התחתון כשר שפיר הו"ל מוחק בזה כתב התחתון ע"ש. אולם אי נימא דאם ב' עדים מעידין שהוא אסור והוא יודע שמותר מותר לעשותה בצנעא וליכא בזה משום איסור דמראית עין. שפיר יש לומר דהגמ' פריך וליעבר עלייהו קולמוס היינו בצינעא כיון דהוא יודע בעצמו שלא נכתבו לשמה שפיר פריך דמותר בינו לבין עצמו להעביר עלי' קולמוס ולקדשו וא"כ ע"כ מבואר מזה דלא כדעת הבכור שור דסובר דאפילו בחדרי חדרים אסור

ובאמת עיין בחוות דעת סימן קפ"ה סק"ב שכתב שם דמסברא בודאי כה"ג היכא דעיקר האיסור שלא לאכול הוא בשביל דמאמינין לעדים היכא דהוא יודע בעצמו שהוא מותר. מותר לו לאכלו בצנעא ול"ש בזה לאסור משום מראית עין. ומפרש בזה דברי הט"ז שם שהשיג על הרמ"א בנידון אשה שרצתה להסתיר עיבורה והסכימה עם הבעל שתלבש בגדי נדות ופלפל הרמ"א אי מהני אמתלא והשיג עליו הט"ז דבודאי הוי אמתלא כיון דאמרה אמתלא קודם המעשה. וע"ז הקשה החו"ד הא כיון דבפרהסיא אם בא עלי' בעלה לוקה עלי' משום נדה כיון דבשכינותי' הוחזקה לנדה א"כ מאי מהני אמתלא לגבי בעלה כיון דאסרו משום מראית עין גם בחדרי חדרים יהי' אסור הא אמתלא זו לא ידע רק בעלה. והוכיח מזה דהט"ז סובר דכה"ג דאיסור הוא רק משום דעדים אסרוה. לא שייך בזה דבחדרי חדרים יהי' אסור ומביא ראי' מהך דכריתות דף י"ב דקאמר לא א"ר יהודה אלא בינו לבין עצמו וע"כ ר"י לא פליג אהא דכ"מ שאסרו מפני מ"ע אפי' בחדרי חדרים אסור עכ"ד החו"ד. ואישתמיטתי' דברי הבכו"ש הנ"ל. אבל לפי דברינו הנ"ל יהי' מהך דגיטין דף נ"ד הנ"ל ראי' לדברי החוו"ד דבכה"ג בחדרי חדרים מותר

ונראה דגם מסברא נכונים דברי החוו"ד עפ"מ שכתב הר"ן בפ"ק דביצה דרב דקאמר דמ"ע אפי' בחדרי חדרים אסור לא קאמר רק בדבר שהוא מותר לגמרי וחכמים אסרוהו משום מ"ע שפיר גזרו אפי' בחדרי חדרים שאם אתה מתיר לו ברה"י אף הוא יעשה כן ברה"ר כיון שהדבר מותר ויאמר אין כאן רואין וכן נמי יש להם לחכמים לחוש שמא יראוהו אדם ברה"י ולאסור לגמרי. אבל היכא שהדבר אסור בעצמותו כגון ההוא דארון וצינור שעלו בו קשקשים דארון מלאכה גמורה היא וצינור קאמר בכתובות דף ס' דמתקן כלאחר יד הוא אלא דבמקום פסידא לא גזרי רבנן דליכא למיחש שמתוך הצינעא יבא לידי פרהסיא שכיון שהדבר אסור בעצמותו ישמע לך ע"ש. ולפ"ז מכש"כ הכא דלא שייך לגזור ולאסרו אפי' בחדרי חדרים משום דלמא יבא לאכלו בפרהסיא הא כיון דדבר זה מוחזק לאיסור. ואם יראוהו ב' עדים שאכלו יהי' חייב מלקות שפיר ליכא למיחש לזה שיאכל בפרהסיא ואפי' לדעת הסוברים דגם בדבר שאסור בעצמותו ג"כ שייך לאסור בחדרי חדרים. ולא ס"ל לסברת הר"ן. מ"מ כאן נראה דמודים דמותר בחדרי חדרים דשפיר ל"ש לומר דדלמא יבא לאכול בפרהסיא. ז"א דשפיר ירא לאכול בפרהסיא כיון דדבר זה מוחזק לאיסור יתחייב מלקות ע"ז ודו"ק

אך בעיקר קושיות הגאבד"ק טעלז ז"ל מגיטין דף נ"ד. יש לדון הרבה בזה דלק"מ דס"ת דכשר בעצמותו אם מעביר עוד פעם בקולמוס לשמו ליכא בזה מחיקה. וכמו שנראה מכל הפוסקים. ועיין בנוב"י יו"ד סימן קצ"א. וכבר הארכתי בזה לעיל בפרק ו' הלכה א' וב' ע"ש ואכמ"ל בזה עוד

שוב מצאתי בספר דעת תורה להגאון מבערזאן ז"ל יו"ד סימן א' סקע"ט שכתב ג"כ דדברי הר"ן בפ"ק דביצה הנ"ל יהי' ראי' לדברי החוו"ד דהיכא דעדים העידו ע"ז שהוא אסור יהי' מותר לאכול בצנעא דל"ש בזה הגזרה ע"ש. והוא כדברינו לעיל. וגם הוספתי דאפי' להחולקים על הר"ן מ"מ כאן בודאי מודים דשייך סברת הר"ן דיהי' מותר בח"ח. וע"ש בדע"ת שהביא ד"ח ממהרי"ט ח"א סימן י"ד בדין אמרו שנים שנשבע גם שלישי עמהם והוא מכחישם. כי הגם שחתם עמהם אבל לא הוציא שבועה מפיו. וכתב דגם באינם נוגעין. אם הוא טוען ברי ומכחישם אין בידינו לכופו אפי' בפרהסיא ומכש"כ בצנעא. והביא ג"כ מהא דכריתות י"ב אדם נאמן ע"ע יותר ממאה עדים והכי קיי"ל. והא דאר"י דלא אמרן אלא בינו לבין עצמו דוקא בטהרות אחמיר דלא ליתי לזלזולי בטהרות. ובסי' נ"ג הביא בעצמו דברי הרמב"ם דפי"א משגגות וסיים דבפרהסיא אסור לכו"ע ע"ש. ומ"ש בדע"ת בשם הנטע שעשועים סי' כ"ט בדין כהן שנפל מום בבכור שבידו. והוא יודע שלא הטיל בו מום. והביא מהרשב"א שהובא בפנ"י כתובות דכ"ב דנאמן בברי נגד הרוב כבר קדמו השו"מ תנינא ח"ב סי' ט"ו שהביא דבריו והגאון מבערזאן לא יראה דברי השואל ומשיב אלו ואכמ"ל

והנה בדע"ת שם הביא ד"ח בשם הריטב"א מכות דף ב' שכתב דגם לר"י דאדם נאמן ע"ע יותר ממאה עדים דוקא בקרבן דכתיב גבי' או הודע אליו האמינתו התורה יותר מעדים. אבל בעלמא אינו נאמן נגד העדים והדבר מסור לב"ד ע"ש וסיים שלפי דבריו גם בצנעא יהי' אסור בשאר איסורים דאינו נאמן נגד העדים והוא דבר חדש ונעלם מכולם עכ"ד. והנה אין לי כעת הריטב"א על מכות לעיין בדבריו. אולם לפענ"ד צ"ע דבריו מב"מ דף ג' ע"ב דפריך התם מה לפיו שכן מחייבו קרבן תאמר בעדים