בית המלך (בוים) סט

לי' והנפש וכו' יסבור דגם בשבועת ביטוי אמרינן שגגת קרבן שמי' שגגה והא דקאמר התם אביי הכל מודים בשבועת ביטוי שאין חייבין עלי' עד שישגוג בלאו שבה. היינו לדידן דס"ל דשגגת קרבן לא הוי שגגה מסברא. ורק בהזיד בלאו פליגי ריו"ח ור"ל. וריו"ח נפק"ל מההיקשא דעכו"ם דאפי' הזיד בלאו ג"כ הוי שוגג. דזה שייך היכא דאיכא כרת אבל היכא דליכא כרת שפיר בעינן שישגוג בלאו כיון דהקרבן דשבועת ביטוי הוא במקום לאו דבמזיד. אבל באמת ס"ל להגמ' דמקשינן חטאת דשבועת ביטוי לשאר חטאות. ולכך שפיר קאמר הגמ' בשבועות דף כ"ו דגם בחטאת דשבועות ביטוי בעינן שב מידיעתו כיון דמקשינן אותה לשאר חטאות שפיר בעינן גם דומיא דשאר חטאות לענין שב מידיעתו ודו"ק

גם נראה למאי דס"ל לר"ש במנחות דף ג' ע"ב. דאמרינן זאת תורת החטאת תורה אחת לכל חטאות ואפי' חטאת דשבועת ביטוי נפק"ל מהתם לענין שלא לשמה. שפיר אמרינן גם לענין שב מידיעתו דבשבועת ביטוי בעינן שב מידיעתו. אולם הך דרשא דזאת תורת חטאת רק ר"ש ס"ל הכי אבל רבנן סברי באמת דלא מקשינן כל חטאות להדדי וכמ"ש בתוס' זבחים דף ח' סוע"א ד"ה הלכך דאליבא דרבנן לא אמרינן תורה אחת לכל חטאות רק במילתא דכתיבא התם כגון אשר יזה מדמה על הבגד. אבל מילתא דלא כתיבא התם שפיר לא נפק"ל מזאת תורת ע"ש. וא"כ אליבא דרבנן שפיר לא נוכל ללמוד כל חטאות מחטאת חלב לענין שב מידיעתו ודו"ק

ובעיקר מ"ש לעיל דתשלומי חומש דתרומה לא בעי שב מידיעתו עפ"ד המנחת חינוך הנ"ל דגם אשם לא בעי שב מידיעתו משום דקרא אשר לא תעשינה לא כתיב רק בחטאת. יתיישב בזה דברי רש"י פסחים דף ל"א ע"ב במתני' האוכל תרומת חמץ בפסח משלם קרן וחומש. ופירש"י בד"ה בשוגג דמיירי ששגג בתרומה אפי' הזיד בחמץ ע"ש וכבר הקשו המפרשים דהא כיון שהזיד בחמץ א"כ הא לא הוי שב מידיעתו דהא חשוד לדבר חמור הוי חשוד לדבר קל. וחמץ חמור שכן כרת ועיין בספר בית אברהם להגאון הקדוש מהר"א מטשטכאנאוו זצ"ל עמ"ס פסחים שהקשה כן ותירץ עפי"ד התוס' חולין דף ק"א ע"ב שכתבו דהזיד בשבת ושגג ביוהכ"פ חשוב שב מידיעתו משום דיום הכפורים חמירא לי' ע"ש ה"נ תרומה חמירא לי' מחמץ משום שמחייב עלי' חומש ע"ש. ואינו מובן דהא חמץ עדיפא שכן חייבין עלי' קרבן חטאת

גם מ"ש עוד לתרץ דרש"י יסבור דאע"ג דהזיד בחמץ הוי שב מידיעתו דאם ידע שהוא תרומה אפשר דמשני איסורים הי' בודל עצמו משא"כ מחמץ לבד ע"ש הנה לפ"ז יהי' מחלוקת בזה בין רש"י ותוס' חולין דף ק"א הנ"ל דהא תוס' חולין סוברים דהזיד באיסור אחר שיותר חמור מאיסור זה לא חשיב שב מידיעתו. אע"ג דיש לומר ג"כ דאילו ידע דהוא ג"כ יוהכ"פ הי' בודל עצמו משני איסורין ורש"י לא יסבור הכי. ועיין תוס' יבמות דף פ"ה ע"ב סוד"ה ולרבי מתיא מבואר ג"כ הך סברא דחמירא לאינשי תרי איסורין מחד איסור ע"ש אבל מהתם אין ראי' דהתם הלאו הראשון אינו חמור מן הלאו השני. ואדרבה הלאו השני דהוא לאו דזנות חמור יותר מלאו דגרושה אבל היכא דהלאו הראשון חמור יותר מהלאו השני שפיר י"ל דכיון דחשוד לעבור על לאו הראשון חשוד ג"כ לעבור על לאו השני. אך לפ"ז גם מתוס' חולין הנ"ל אין ראי' דאם עובר על איסור אחד חמור דחשוד לעבור על איסור אחר קל שניתוסף עליו דשאני איסור שבת דהוא חמור דחשיב מומר לכל התורה כולה כמבואר בחולין דף ד' ועיין ביבמות דף ז' ע"א שאני דשבת דחמירי. וברש"י שם דשבת חמור כעכו"ם. משא"כ בשאר איסור חמור שפיר יש לומר דלא נחשד על איסור קל שניתוסף אצלו ודו"ק

אולם לפי דברי המנח"ח הנ"ל דבאשם לא בעינן כלל שב מידיעתו משום דקרא רק בחטאת כתיב א"ש דברי רש"י בלא"ה. דרש"י סובר דבתשלומי חומש דתרומה לא בעינן כלל דין דשב מידיעתו ושפיר אפילו בהזיד בחמץ משלם קרן וחומש על התרומה ודו"ק. ועיין ברש"י פסחים דכ"ט ע"א מ"ש דיש טועין דקשיא להו כי פטר ר' נחוניא במזיד פטור וכו'. וטעות הוא זה דגבי חמץ מזיד הוא וגבי הקדש שוגג הוא דלא ידע שהוא של הקדש ע"ש. וג"כ ע"ז קשה קושיא הנ"ל דלא הוי שב מידיעתו אולם לפ"ד המנ"ח הנ"ל דבאשם מעילות לא בעינן שב מידיעתו אתי שפיר וראי' מדברי רש"י להמנחת חינוך ודו"ק

ובעיקר דברי רבינו בפרק ב' מהל' איסורי מזבח הלכה ט"ז דנקט שנהנה אחר ששלמו הג' חדשים ורש"י בכורות דף ל"ט דנקיט שנהנה קודם ששלמו הג' חדשים. אעתיק ממה שמצאתי בחידושי מהר"י קורקוס על הרמב"ם הלכות איסורי מזבח [והוא כת"י ישן נושן מיד המחבר ז"ל ועדן לא ראה אור הדפוס והוא מעזבון אדמו"ר הגאון זצ"ל.] וז"ל יש בדבר ספק וכו' גם שם בעא מיני' פנחס אחוה דמר שמואל משמואל אכלה ולא איתסי למפרע הוי מומא או מכאן ולהבא הוי מומא למאי נפק"מ למעול בפדיונו וכו' וכתב רש"י וקודם שתכלה זמן בדיקתו נהנה מן הפדיון אי אמרת וכו' אישתכח דחילולו חילול ופדיון קדוש. ומביא קרבן מעילה ע"כ נראה מדבריו שאם נהנה אחר שכלה זמן רפואתו פשיטא דמעל שבשעה שנתאמת שהוא מום חל הפדיון. וקדוש ומועל בו. אבל רבינו כתב ונהנה אחר שנתייאשו וכו' נראה שקודם שנתייאשו ודאי דלא מעל במה שנהנה אז. ודוחק לומר כן דזיל בתר טעמא כיון דמספקא לן דלמא מעת שבאו לה המים נעשה קבוע למפרע ופדיונו פדיון למה לא יהי' מועל במה שנהנה. או [אולי צ"ל אי] גם למפרע הוא מום

ואפשר לומר כיון שבאותה שעה שנהנה לא נתברר שהי' מום. הוי כאנוס לא שוגג שהרי אין