בית המלך (בוים) סב

והקולר יהי' תלוי בצוארו. והיינו כיון דדרכי' דרכי נועם. לכך התירה התורה נאמנות עד א' באיסורין. דא"כ אין לך אדם מארח אצל חבירו כמ"ש רש"י יבמות דף פ"ח ע"א דא"כ אין לך אדם אוכל אצל חבירו ואין אדם סומך על אשתו ובני ביתו אבל לענין שבועה דהוא בשר כשר. שפיר י"ל דאין יכול לישבע כיון דאינו מבורר אם הוא בשר כשר. וערש"י גיטין דף ב' ע"ב וחולין דף י' ע"ב וא"כ לפמ"ש השמ"ק בב"מ דף ו' בשם הרא"ש מפליזא דהא דגזרה התורה לילך אחר הרוב הוא ג"כ רק בתורת ספק וגזרת הכתוב אבל לא בתורת ודאי ובירור. ועיין בזה בש"ש ובאחרונים. וא"כ אמאי הביא המרדכי ראי' דיכולין לישבע על רוב מהא דדנין דיני נפשות ע"י רוב. הא שפיר י"ל דרק לענין דיני נפשות שפיר גזרה התורה לילך אחר הרוב. אף אם הוא מן המיעוט. אבל לענין שבועה מנ"ל דיכולין לישבע על הרוב. כיון דהרוב אינו בירור שהוא מן הרוב. ושוב הדרא קושיות המרדכי דאמאי נשבע ר' נחמן

וצ"ל דר"נ ס"ל דמים שאין להם סוף הוי המיעוט מיעוטא דלא שכיח ואפ"ה גזרו עלי' שלא תנשא. ובמיעוטא דלא שכיח בודאי לא הוי רוב מתורת ספק. רק מתורת ודאי ובירור. דהא חזינן דר"מ חייש למיעוט ובמיעוטא דלא שכיח מודה דלא חיישינן למיעוט ולכך שפיר נשבע שאכלו כוורא לחסא. והנה כבר הבאתי מד' הדעת תורה דדעת הבית יעקב אי מתירין בתרי רובי תליא בשיטות התוס' אי מיעוט דמים שאל"ס הוי מיעוט דלא שכיח או לא. דאי נימא דמיעוט דמים שאל"ס הוי מיעוטא דלא שכיח. אפילו אם איכא תרי רובי גזרו. וא"כ ר' נחמן דס"ל דמיעוט דמים שאל"ס הוי מיעוטא דלא שכיח ע"כ דס"ל דאפי' בתרי רובי גזרו. וא"כ שפיר אמר ר' אשי דשמע מיני' מדר"נ דנשבע דאכלו כוורא לחסא מדנשבע ע"כ ס"ל דמיעוט דמים שאל"ס הוי מיעוטא דלא שכיח וממילא ס"ל דאפי' בתרי רובי גזרו. וא"כ ע"כ יסבור דאפי' בצורבא מרבנן דרוב צורבא מרבנן קלא אית לה למילתא וא"כ איכא במים שאל"ס תרי רובי אפ"ה יסבור ר"נ דלכתחלה לא תנשא. א"כ שפיר ש"מ דהא דמים שאל"ס אשתו אסורה אפי' בצורבא מרבנן. הוא רק לכתחלה אבל לא בדיעבד מדלא אמרו לה ולא מידי

ואע"ג דמכאן אין ראי' דאי נסיב לא מפקינן מיני' רק בצורבא מרבנן כגון הך דחסא דגברא רבא הוי אבל בשאר בנ"א דליכא רק חד רוב מנ"ל דבדיעבד מותר. יש לומר דס"ל לר"א כיון דבחד רוב ג"כ מן התורה קיי"ל דהולכין אחר הרוב ואפ"ה לענין איסור א"א החמירו וגזרו אטו מחילה של דגים ע"ש. וממילא אין לחלק בין חד רוב לתרי רובי ושפיר כיון דבתרי רובי חזינן דבדיעבד מותר גם בחד רוב אמרינן דבדיעבד מותר וזדד אליבא דר' נחמן אבל ר' אשי לשיטתי' סובר דהא דגזרו על מים שאין להם סוף הוא מטעם דמיעוט דמים שאין להם סוף הוא מיעוט המצוי ולכך שפיר ס"ל דבצורבא מרבנן דאיכא תרי רובא והוי המיעוט מיעוטא דלא שכיח. שפיר מותרת להנשא לכתחלה ודו"ק

ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ג סימן רנ"ב שהקשה ע"ד תשו' בית יעקב הנ"ל דס"ל דבדאיכא תרי רובי גם במים שאל"ס מותרת להנשא. מהא דאמרינן בגמ' יבמות דף ק"כ ע"ב דפריך ומי מצי לאוקמי כר' שמעון בן אלעזר הא קתני סיפא מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא. ומאי פריך הרי יש לומר דמגוייד רובן מתים ומיעוטן חיים ובנפל למים שאל"ס וגם ניטל הרגל דאיכא תרי רובי לכך תנשא. אבל במגוייד לבד לא ע"ש ונפלאתי עליו שהרי קושיא זו הקשה בשו"ת הריב"ש סימן ע"ט. והוכיח מזה דגם במגוייד הוי ספיקא דאורייתא דהוי מחצה על מחצה ע"ש וא"כ מבואר מדברי הריב"ש כדעת הבית יעקב. וע' בשו"ת דבר אלי' להגאון אבד"ק לובלין ז"ל סימן ס"ח מ"ש ליישב קושיות הריב"ש דמהלשון ששלשלוהו לים משמע שלא השליכוהו כדי לטבוע ומשמע דהוי בר אמוראי שאומנתו לצלול במים אדירים כמבואר ב"ק דצ"ח ולכך ל"ש גבי' הא דרוב נטבעים אין נצולים ע"ש. ואפשר ליישב בזה קושיות הבית שמואל אהע"ז סי' י"ז סקצ"א שהקשה על שיטת הב"ח בהא דנפל לחפירה דאין מעידין עליו דחוששין שמא יצא דאם מצאו שם עצמות אדם בהחפירה דתולין שזה הוא הנופל והקשה עליו מהא דמבואר שם בש"ע סעיף ל"ב דאם נפל לים והשליכו מצודה והעלו רגל אחד מהארכובה ולמעלה דלא תנשא שאני אומר רגל אחר הוא ואמאי בחפירה אין חוששין אם של אחר הוא. ולפ"ד הנ"ל יש לומר דהב"ח מפרש הא דאיתא בש"ע שם וכן אם קשרוהו ברגליו ושלשלוהו לים דמיירי בבר אמוראי דיכול לשוט. וא"כ גם סיפא דנפל לים והשליכו מצודה י"ל דמיירי בבר אמוראי ושפיר ליכא הך רוב דנטבעים אין ניצולים. ושפיר חיישינן דלמא אחר הוא. אבל בנפל לחפירה מלאה אריות דרוב נופלים שם אין ניצולים שפיר ס"ל דתולין שזה הוא כן י"ל בדעת הב"ח. אולם יש לדחות דכיון דנקט הש"ע סתם נפל משמע דלא מיירי בבר אמוראי דרק התם דקתני ששלשלוהו משמע בבר אמוראי אבל נפילה דהיינו שלא מדעת משמע בסתם בנ"א ודו"ק. ועבשו"ת תורת חסד להגאון מלובלין ז"ל חלק אהע"ז [הנדמ"ח בירושלים עיה"ק] סימן ז' מ"ש להעיר ע"ד התה"ד סימן קל"ט מ"ש דהיכא דנשתקע שמו ואבד זכרו כמה שנים חשיב אומדנא טובא כההיא צורבא מרבנן דבגמרא דקאמר אם איתא דסליק קלא אית לה למילתא ובזמנינו אפי' אדם בינוני אם איתא דחי הוא הו"ל קלא טפי וטפי מקלא שהי' לצורבא מרבנן בזמן הש"ס. וכתב שם התה"ד ואע"ג דמסיק תלמודא ל"ש צורבא מרבנן ל"ש אינש דעלמא וכו' היינו רק לענין לכתחלה שאין לחלק בגזרת חכמים וכו' אבל בדיעבד י"ל דבכה"ג אם נשאת לא תצא וכו' עכ"ל. והעיר שם ע"ז בתו"ח. דבאמת הא סותר עצמו ר' אשי מיבמות דף קכ"א ע"א לעמוד ב' דבע"א קאמר