בית המלך (בוים) נט

דהיכא דאפי' עומד בשוק יכול להיות שלא יראוה בנ"א ליכא משום מ"ע ולא אסרו בחדרי חדרים. וא"כ מכש"כ כאן דלעולם אפי' ברה"ר ליכא חשש בזיון כיון דאינו ידוע שזהו מעשר שני וממילא לא שייך כאן כלל דבחדרי חדרים יהי' אסור ודו"ק

והנה בט"ז יו"ד סימן רע"ד סק"ד הביא דברי שו"ת הרא"ש כלל ג' וז"ל. המגיה ס"ת ובעוד הדיו לח הוצרך לגלול ס"ת ונטל בקולמוס הדיו הכתיבה כדי שתתייבש התיבה מהר ולא חימחק היש בזה משום אכחושי מצוה. [תשובה] אין בזה מיחש דלא דמי למדליק נר חול מנר מצוה דהתם שואב השני מן הראשון ומכחישו. אבל הכא כיון שנכתבה התיבה אינה נכחשת בנטילת מקצת הדיו. כדי שתמהר להתייבש וכו' עכ"ד. והקשה בט"ז שם הא הך טעמא דאכחושי מצוה איתותב ממתני' וא"כ לא שייך האי טעמא כלל וע"ש בנקוה"כ

ואמרתי ליישב עפ"מ שהעיר בספר החיים שם דאמאי פריך הגמ' שם בשבת סוף סוף למ"ד משום אכחושי מצוה קשיא הא לפמ"ש רש"י דאכחושי מצוה היינו דמיחזי כמאן דשקיל נהורא משמע דאין כאן אכחושי ממש רק דמיחזי כמאן דשקיל נהורא ומכחיש וא"כ מאי פריך מנרות דמנורה דהוי בפנים בהיכל במקום דאין רואין אותו וממילא לא שייך בזה אכחושי מצוה וכתב ליישב דהקושיא הוא לרב דס"ל דכ"מ שאסרו משום מ"ע אפי' בחדרי חדרים אסור ומבואר במג"א סי' ש"א דהסוגיא בשבת דף ס"ד ס"ל אליבא דרב דאפי' באיסור דרבנן אמרי' דבחדרי חדרים אסור. וא"כ אף דאכחושי מצוה הוא רק דרבנן והכא הוא רק נראה כאכחושי מצוה. מ"מ שפיר פריך דאפי' בחדרי חדרים אסור ושפיר הניח בקושיא עכ"ד ובזה תירץ שם קושיות תוס' בשבת שם ד"ה מאי הוי עלה ע"ש ולפ"ז מיושב גם דברי הרא"ש דלמאי דקיי"ל כהסוגיא דכתובות דף ס' דבאיסור דרבנן בחדרי חדרים מותר שפיר אין ראי' דמאן דאמר משום אכחושי מצוה איתותב דשפיר י"ל דרב אוסר משום אכחושי מצוה ומ"מ היכא דהוי רק נראה כאכחושי מצוה מותר בחדרי חדרים. ולכך שפיר שאלו השואל להרא"ש דיהי' אסור ליטול דיו משום אכחושי מצוה והכא ל"ש לחלק בין חדרי חדרים לפרהסיא דהא כאן הוי אכחושי ממש. ולזה שפיר השיב הרא"ש דלא חיישינן כיון שכבר נכתבה התיבה ודו"ק. ובאמת צ"ע על הט"ז שכתב דע"כ לא חיישינן לאכחושי מצוה דהא הרא"ש גופי' בפ"ב דשבת כתב דלא נשאר הך מ"ד בתיובתא ועבדינן לחומרא כהך מ"ד דחייש לאכחושי מצוה ע"ש וא"כ א"ש דברי הרא"ש כאן ודו"ק

והנה בבאר שבע סימן ט"ז כתב לתמוה על הריא"ז הובא בש"ג פ"ק דע"ז שכתב דהא דאמרו כ"מ שאסרו חכמים משום מ"ע אפי' בחדרי חדרים אסור הוא רק בע"ז ע"ש ואפשר ליישבו דכוונתו דאפי' במראית עין מחמת איסור דרבנן דמבואר בתוס' כתובות דלא גזרו לאסור בחדרי חדרים. דמ"מ באיסור עכו"ם חיישינן אף באיסור דרבנן ויותר נראה כוונתו לפ"מ שהביא שם הריא"ז בשם ספר התרומה דלא קיי"ל כרב ומותר בחדרי חדרים ולכך קשי' לי' דמאי פריך בע"ז דף י"ב שם מאי אינו נראה אילימא דלא איתחזי והא"ר יהודה אמר רב כ"מ שאסרו חכמים משום מ"ע אפי' בחדרי חדרים אסור וקשה דהא לא קיי"ל כרב כדמוכח מכמה משניות ועכצ"ל דרב פליג ע"ז וא"כ לא קשה גם מהך ברייתא ולמה צריך לשנות הגירסא ולגרוס אם אינו נראה כמשתחווה וכן הקשו התוס' שם בע"ז ד"ה והאמר ועיין מהרש"א שם ולזה כתב שם דאע"ג דלא קיי"ל כרב מ"מ בעכו"ם החמירו דמשום חומרא דעכו"ם שפיר ניחוש אפילו בחדרי חדרים כנלפע"ד בכוונתו ופשוט

ובעיקר דברי הבכור שור הנ"ל הנה מצאתי בשו"ת חוות יאיר סימן ט"ז בד"ה האומנם בחלוקה הב' שנסתפק ג"כ בספק זה אם עדים מעידין על אחד שאין לו חרטה על נדרו והוא יודע שיש לו חרטה על נדרו אם מותר לאכול בצנעא או דאסור משום דבר שגזרו משום מ"ע אסור אפילו בחדרי חדרים. וכתב לפשוט מהא דכתובות דף כ"ז אמר ר' זכרי' בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי ואפ"ה אסרוה חכמים. וכתב לחלק דודאי במלתא דחשדא דאיסור הכולל כל ישראל כגון איסור שבוי' דהוא כולל לכל ישראל ולא הוי הטעם האיסור מחמת חשדא רק חז"ל אסרוה דרך כלל. כמו שאסרו שניות דעריות והעובר איסורא עביד וכן הקורא בליל שבת לאור הנר אע"פ שלא הטה. וה"נ בכה"ג אסרו הנשים דרך כלל. אבל היכא דלא שייך האיסור לגבי אחרינא כגון בנידון זה דנודר שפיר לא גזרו בחדרי חדרים ומטעם זה כתב שם להסתפק במי שהעבירוהו מהיות שו"ב ע"י עד אחד עם קצת רגלים לדבר ומ"מ יודע בעצמו ששקר ענו בו אם רשאי לשחוט בביתו או בבואו למקום אחר שאינם יודעים מה שנעשה לו. ואפי' אמת הוא שנכשל ויודע ששוגג הוא י"ל דבאין רואים ויודעים שרי לשחוט ע"ש. ולפענ"ד בלא"ה לא הבנתי ראייתו מהא דר' זכרי' בן הקצב. דהא מה שדר עמה זה לא הוי צינעא רק פרהסיא כמ"ש התוס' כתובות דף ט' ע"א ד"ה מפני מה ועיין סנהדרין דף ע"ד ע"ב והא אסתר פרהסיא הוי ועתו"ס יבמות דמ"ה ע"ב ד"ה מי כיון דידוע לכל ע"ש כיון דחכמים גזרו ולא האמינו לבעל שפיר אסרו אותה עליו וז"פ

ותדע דכה"ג לא מיקרי צינעא דאי ס"ד דהא דאסרוהו עליו הוא משום דכל דבר שגזרו משום מ"ע אפילו בחדרי חדרים אסור. הא איסור שבוי' לכהן הוא רק גזרה דרבנן כמבואר בכתובות בכמה דוכתי ובב"ק דף קי"ד ע"ב ע"ש ברש"י דספיקא בעלמא הוא. והא באיסור דרבנן קיי"ל כהסוגיא דכתובות ד"ס דלא גזרו בחדרי חדרים וע"ש בחוות יאיר סימן ק"נ שהביא שם דברי התוס' כתובות ע"ש מ"ש בזה. וע"כ כדברינו דשאני הכא דמה שדר עמה זה מיקרי פרהסיא ולא צינעא ולכך שפיר אסרוהו לו לדור עמה. שוב ראיתי דאי משום הא לא אריא דשפיר יש לומר לפי"ד הפרמ"ג הנ"ל דבאיסור אכילה שפיר