בית המלך (בוים) נח

אפי' בחדרי חדרים אסור ולכן נלענ"ד שאין להתיר כ"א לצורך גדול עכ"ל

ודבריו צ"ע מדברי התוס' שבת דף ס"ב ע"א ד"ה והתניא שכתבו דהיכא דאפ' עומד בשוק ונושאו בקומצו יכול להיות שלא יראוה בנ"א לא שייך לאסור משום מראית עין, ולא דמי להא דתניא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם דהכל יודעין שהיום שבת ורואין שהוא מכבסו אבל הכא אין רואין שנושאין קמיע ע"ש. וא"כ הכא נמי אפי' אם נוגע בטהרות של אחרים ואוכל קדש בפרהסיא ג"כ לא שייך מראית עין היכא דעדים הללו אין רואין ואמאי יהי' שייך לאסור אפי' בחדרי חדרים. וגם מה שהעלה לפ"ז בעדים שאומרין שדבר זה אסור הוא דאסור לאכלו בחדרי חדרים צ"ע מד' התוס' הנ"ל דהא אם נשאו בקומצו ואוכל ממנו מנא ידעו שזה הוא איסור וצ"ע. ובמק"א כתבתי ע"ד השו"ת באר שבע סימן ט"ז שהקשה ע"ד רש"י כריתות דף כ"א אהא דקאמר דם שעל הסכין גוררו ואוכלו של בין השיניים מוצצו ובולעו ופירש"י דלכך בולעו וליכא משום מראית עין משום דליכא דחזי להו [אני לא מצאתי כן ברש"י כריתות רק ברש"י כתובות דף ס' ע"א] והקשה דהא קיי"ל כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור ע"ש ועפ"ד התוס' שבת הנ"ל לק"מ קושיותו דהא גם בשוק ליכא מראית עין. וכעת מצאתי בגליון מהרש"א על יו"ד סימן ס"ו סעיף י' שהביא בשם השעה"מ פ"ה מהלכות יו"ט שכתב ג"כ ליישב כן דברי רש"י כתובות הנ"ל וע"ע תוס' שבת דף ס"ה ע"א ובתוס' חולין דף מ"א שכתבו ג"כ הך סברא ודו"ק

והנה לפי דברי הבכור שור הנ"ל דכה"ג יש לאסור משום מראית עין אפי' בחדרי חדרים יש לתמוה ע"ד הפרמ"ג יו"ד סימן ה' במשבצות ס"ק א' שכתב ע"ד הפרישה שכתב שם נפק"מ לטעם מ"ע בחדרי חדרים מותר וכתב הפמ"ג ע"ז ואף דבאו"ח סי' ש"א כ"מ שאסרו מפני מ"ע אפי' בחדרי חדרים אסור היינו לעשות כן לכתחלה אבל לאסור המאכל דיעבד שרי לדעת הפרישה עכ"ל מבואר מדבריו שבאיסור אכילה לא אסרו בחדרי חדרים ותמוה מד' הבכור שור הנ"ל. אך לק"מ דהפרמ"ג לא קאמר רק לדעת הפרישה כיון דבש"ס אינו מבואר אי אסרינן בחדרי חדרים במידי דאכילה ואדרבה ברש"י כתובות הנ"ל מפורש דבחדרי חדרים מותר ואף דבאמת אין ראי' מד' רש"י כמו שכתבנו לעיל מד' התוס' הנ"ל מ"מ שפיר יכול לסבור הפרישה דבחדרי חדרים מותר. אבל הפרמ"ג באמת אינו סובר כן. ואדרבה הרי הפרמ"ג בעצמו כתב לקמן סימן ס"ו בשפ"ד סקט"ז בפירוש דמסתברא דבמידי דבר אכילה אפי' אסור רק איסור דרבנן אם גזרו משום מראית עין אפי' בחדרי חדרים יהי' אסור. ואע"ג דבשאר איסורין דרבנן לא במידי דבר אכילה כתב הב"ח שם דבחדרי חדרים מותר היכא דאסור רק משום מ"ע. מ"מ במידי דבר אכילה נעשה החתיכה גופה איסור ואסור אפי' בחדרי חדרים ע"ש ובזה א"ש סתירת דברי הפרמ"ג מסימן ה' על סי' ס"ו וכבר תמה בזה בהגהות יד אברהם על יו"ד סי' ס"ו וסי' פ"ז ע"ש ולהנ"ל מיושב דהפמ"ג בסי' ה' מפרש רק דעת הפרישה

ועיין ש"ך יו"ד סי' פ"ז סק"ו דמבואר מדבריו דאפי' במידי דרבנן גזרו בחדרי חדרים במידי דבר אכילה ע"ש ותמה ע"ז היד אברהם הנ"ל ובהגהות נחלת צבי דהא כתבו התוס' כתובות דף ס' ע"א דבאיסור דרבנן לא חיישינן למ"ע בחדרי חדרים. ונראה דמכאן ראי' לד' הפרמ"ג הנ"ל דבמידי דבר אכילה גזרו לאסור בחדרי חדרים אפי' באיסור דרבנן ותמיהני על הג' בעל יד אברהם שהביא דברי הפרמ"ג ולא נחית לזה ואכמ"ל. ולפ"ד הפרמ"ג סי' ס"ו הנ"ל שוב יש להחמיר באם עדים העידו על מידי דבר אכילה שהוא אסור מדרבנן דיהי' אסור לאכול אפי' בחדרי חדרים כמ"ש הבכור שור הנ"ל ואכמ"ל ועיין ברמב"ם פרק ג' מהלכות מע"ש הלכה י"ט שכתב שם מע"ש אין שוקלין כנגדו אפי' דינרי זהב ואפילו לחלל עליהם מע"ש אחר גזירה שמא לא יכוון ממנו משקלות ונמצאו הפירות חסרים והוא שוקל בהן מעות לחלל עליהם מעשר אחר נמצא מוציא מעשר לחולין בפחות מדמיו ע"ש. והקשה בלח"מ פ"ג מה' תמידין ומוספין הלכה י"ד הא רבינו פסק שם דע"י קינסא מודה שמואל דאינו יכול להדליק משום דהוי ביזוי מצוה וא"כ למה לי' לרבינו טעם במעשר משום גזירה שמא לא יכוון משקלותיו הא הך טעמא לא צריכין רק למאי דס"ל שם בשבת דף כ"ב דאפי' בקינסא שרי ולא חיישינן לביזוי מצוה אבל השתא דס"ל דבקינסא אסור משום ביזוי מצוה שוב לא צריכין להאי טעמא ע"ש

וראיתי בספר החיים להגאון מהרש"ק ז"ל בהלכות חנוכה סימן תרע"ד שכתב ליישב דהנה לכאורה קשה למה נחוש במעשר שני לביזוי מצוה הא עיקר ביזוי מצוה ילפינן מדם דאבוהן דכולהו דם כמבואר בשבת דכ"ב וא"כ דלמא התם שפיר אסרו שלא יכסה ברגל משום דניכר לכל הביזוי מגוף המעשה דהרי הרואה יראה שמכסה ברגל. אבל במע"ש אטו הרואה יראה שהוא מע"ש. ורק שהשוקל יודע שהוא מע"ש. וא"כ הא הוא עושה לשם מצוה. אך למאי דקיי"ל כ"מ שאסרו חכמים משום מראית עין אפי' בחדרי חדרים אסור ולכך כיון דאם הי' ניכר לכל שהוא מע"ש הי' אסור משום ביזוי מצוה. ולכך שפיר אפי' בחדרי חדרים אסור ולפ"ז י"ל דרבינו ס"ל דאיסור ביזוי מצוה הוא רק מדרבנן ובדרבנן הא כתבו התוס' בכתובות דף ס' דלא אמרינן דאפי' בחדרי חדרים אסור. וממילא שפיר טרם דידע הש"ס מגזירה שמא לא יכוון משקלותיו שפיר הי' צ"ל מחמת ביזוי מצוה ושפיר הו"א דאפ' בדרבנן אסור בחדרי חדרים. אבל לשינויא דש"ס דהוא מטעם גזרה שמא לא יכוון משקלותיו שפיר לא צריכין לטעם ביזוי מצוה ושפיר יש לומר דבדרבנן מותר בחדרי חדרים עכ"ד ולפענ"ד דבריו תמוהין מדברי התוס' שבת דף ס"ב הנ"ל