בית המלך (בוים) נו

לידי בזיון בליכלוך ובאים לידי עכו"ם ונוהגין בהן מנהג בזיון. והשבות יעקב ח"ג סי' י' חתר היבשה למצוא היתר לדבר אחרי כי רבו הכתבי קדש מאד. וא"א לשומרם מבזיון. גם כשגונזין אותן בכלי חרס אצל ת"ח הם נמאסין מלחלוחית ארץ ומים השופכים עליהם. והביא ראי' ממאבד עצמו לדעת שהיא עבירה גדולה שאין לו חלק לעוה"ב ואפ"ה עשה שאול המלך עובדי' בנפשי' דאמר פן יבאו הערלים ויתעללו בו. וה"ה בכתבי קדש דכדי שלא יבואו לידי בזיון יותר גדול שרי לשורפן ע"ש. ועיין בשו"ת חסד לאברהם מהדו"ת או"ח סי' י"ז שכתב דאינה ראי' כלל דאיבוד כתבי קדש ילפינן מקרא ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' וכו' ואמרינן בשבת דף ק"כ עשי' הוא דאסור גרמא שרי. ולכך שפיר אסור לשורפן ביד אף דיבואו ע"י זה ממילא לבזיון. משום דמה שבא ממילא לבזיון זה לא הוי איסור תורה דהא לא עדיף מגרמא משא"כ לאבד ביד עובר על לאו דלא תעשון כן. אבל במאבד עצמו לדעת דאמרה תורה ושמרתם מאד לנפשותיכם אין חילוק בין עשיי' בידים או גרמא. לכן כל שהוא רואה שיהרג בבזיון יותר גדול שפיר רשאי לאבד א"ע בבזיון מועט עכ"ד

ולפענ"ד נראה ליישב דברי השבות יעקב. דהנה כבר כתבנו דמחיקת השם ע"י גרמא איכא איסור תורה מקרא את ה' וכו' תירא ובסנהדרין דף נ"ה ע"א ילפינין מוציא שם שמים לבטלה מהך קרא וכן מבואר בתמורה דף ד' ע"א וע' ביד רמ"ה לסנהדרין שם מ"ש דמה דקאמר הגמ' ואימא פרושי שמי' היינו הוגה את השם באותיותיו. ועיין חידושי המאירי לסנהדרין הנדפס מחדש. הרי דכל בזיון השם הוא אסור מה"ת. ולכך גזרו חכמים בגזירה די"ח דבר בשבת דף י"ד דספר מטמא את הידים משום שבתחלה היו מצניעים את אוכלין דתרומה אצל ספר ואמרו האי קדש והאי קדש כיון דחזי דאתי לידי פסידא גזרו בי' טומאה. והיינו משום שהיו באין עכברים וקורעין הספרים והוי בזיון לכתבי קדש וערמב"ם פ"ט מהלכות אבות הטומאות ה"ה. וכן כ' הנוב"י או"ח סי' י"ז דגרמא במחיקת השם אסור משום בזיון. ועיין מ"ש לעיל בפירקין הלכה ב' בעזהשי"ת ולפ"ז אתי שפיר דברי השבות יעקב דיותר טוב לעבור פעם אחת באיסור לאו דלא תעשון כן כדי שלא יהי' לעולם הכתבי קדש בבזיון. ובכל פעם ופעם שהוא בבזיון איכא איסור עשה דאת ה' וכו' תירא על כל אות ואות משמות הקדושים וגם בכל כתבי קדש כתב החסד לאברהם שם דנראה מדברי רבינו דסובר דאסור מן התורה ע"ש. ועיין עירובין דף צ"ח ע"א דפריך אהא דקאמר הופכו על הכתב והתניא כותבי סת"ם לא התירו להן להפך יריעה על פניו אלא פורס עלי' את הבגד. ומשני התם אפשר הכא לא אפשר ואי לא אפיך איכא בזיון כתבי הקדש טפי ע"ש וע' יבמות דף ע"ט מוטב שתעקר אות אחת ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא

ועיין בהר"ן יומא בפ' יוהכ"פ שכתב דלכך חולה שיבס"כ שצריך לבשר נותנין לישראל לשחוט בהמה ואין נותנין לעכו"ם לנחור אותה ויהי' רק איסור נבלה דהוא לאו ולא איסור חילול שבת דהוא בסקילה. ותירץ משום דנבלה דצריך לאכול כמה זתים בכל כזית וכזית יעבור על איסור נבלה אבל באיסור חילול שבת לא יעבור רק פעם אחת. ולכך עדיף איסור חמור אחד מאיסורין קלים הרבה ע"ש ועשו"ת חת"ס או"ח סי' פ"ב בזה. וא"כ מבואר מד' הר"ן הנ"ל כדברינו כיון דבלא"ה גם בזיון שמות וכתבי קדש אסור מה"ת אף דלא הוי חמור כמו המוחק את השם דאיכא לאו דלא תעשון כן מ"מ שפיר עדיף לבטל פעם אחת הלאו דלא תעשון כן יותר משינוחו השמות וכתבי קדש בבזיון זמן רב ובכל פעם ופעם שמונחים בבזיון עוברין על איסור בזיון כתבי קדש דהוא מה"ת ודו"ק. ובזה נסתר גם מ"ש שם בחסד לאברהם להביא ראי' לדבריו מהא דאמרינן בפרק ח' דתרומות משנה ט' תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו והיינו משום דאם נטמא מאליו ליכא איסור משא"כ במטמא אותה בידים ע"ש. ולהנ"ל אינה ראי' כלל דהא אם נטמא ממילא ליכא איסור. וגם אם נטמא פעם אחת שוב לא שייך גבי' עוד איסור טומאה דפעם אחד תוכל להיטמאת ולא שני פעמים משא"כ הכא דבזיון כתבי קדש ושמות הקדושים דבכל פעם ופעם שמונח בבזיון איכא איסור תורה שפיר ס"ל להשבו"י דיותר עדיף לשורפו בידים משיהיו מוטלין בבזיון זמן רב ודו"ק

ומה שכתב שם בחסל"א ע"ד היש"ש פ"ח דבב"ק סי' נ"ט שכ' טעמו של שאול שידע שאם יבא ח"ו לידם יתעללו בו ויענו אותו וישראל לא יעמדו על נפשם ויפלו רבבות מישראל והקשה ע"ד היש"ש מירושלמי פ"ח דתרומות הלכה ד' דקאמר סיעת בנ"א שהיו מהלכין בדרך ופגעו בהם עכו"ם ואמרו תנו לנו אחד ונהרגנו ואם לאו אנו הורגים את כולכם אפי' כולם נהרגין לא ימסרו נפש אחת מישראל יחדו להם א' מהם כשבע בן בכרי ימסרו אותו ואל יהרגו כולם אמר ר"ל והוא שחייב מיתה כשבע בן בכרי ורי"א אפי' אינו חייב מיתה כשב"ב וקשה לר"ל דס"ל דאינו חייב מיתה כשב"ב יהרגו כולם ואל ימסרו נפש אחת מישראל איך עשה שאול עובדי' בנפשי' למסור את עצמו בשביל הצלת ישראל. ותירץ דאף דאין אדם רשאי להציל א"ע ואף נפשות הרבה מישראל ע"י מסירת א' מהן להריגה אף שיחדוהו מ"מ אותו שיחדוהו רשאי למסור א"ע להריגה בכדי להציל נפשות כיון דבלא"ה יהרג הוא וגם כל ישראל עמו. ולא שייך בזה וחי בהם ולא שימות בהם עכ"ד. יש להביא ראי' לדבריו ממעשה דתענית דף י"ח ע"ב בלולינוס ופפוס אחיו שנהרגו בלוד וע"ש רש"י דנהרגו על בתו של מלך שנמצאת הרוגה ואמרו היהודים הרגום וגזרו גזירה על שונאיהן של ישראל ועמדו אלו ופדו את ישראל ואמרו אנו הרגנו אותה והרג המלך לאלו