בית המלך (בוים) נה

פטור משום שחוטי חוץ וממילא בודאי יסבור דבשוחט בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש דפטור משום שחוטי חוץ וזה ברור ואכמ"ל. ולענין גג בית הפרוה שהבאתי לעיל בשם התוס' יומא דלכך הי' הגג בית הפרוה קדש משום שהי' הגג שוה לקרקע העזרה הנה בפירוש הראב"ד למס' תמיד והדרך הקדש דף ה' ע"א מייתי לה בשם הגהות רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל למס' תמיד שכתב שם בשם הר' אלחנן בן הר' יצחק אהא דקתני בסוטה דעושין לו בימה של עץ ויושב עלי' ופריך הגמ' עומד מכלל דיושב והאמר מר אין ישיבה בעזרה ומוקי לה בעזרת נשים ומאי קושיא הו"ל למימר כשהי' יושב על הבימה היתה עשוי' כמו גג גבוה הרבה. וקיי"ל גגין ועליות לא נתקדשו ויכול לישב שם

וכתב ליישב וז"ל ולי נראה דבלא"ה ל"ק שאפי' אם תאמר שהוא בנין קבוע אע"פ כן גג הבימה הוא קדוש כשאר קדושות העזרה שאפי' למ"ד גגין ועליות לא נתקדשו היינו אותן שהיו באותה שעה כשנתקדשה העזרה אבל מכאן ואילך כל מה שיעשו באויר העזרה שום דבר הכל קדוש דלאו כל כמיני' ע"י בניינו להפקיע קדושת אויר העזרה שנתקדשה דבשלמא הלשכות שהיו בשעה שנתקדשה העזרה יש לומר שהאויר של מעלה שעל גבה לא נתקדשה מפני שהפסיקה התקרה של לשכה בין האויר שלמעלה לאויר שלמטה. ובשביל כך לא קדשו אלא למטה דמה שלמעלה לא קדשו אבל באותו מקום שהי' חלק בעזרה באותו שעה אותה האויר נתקדש אפי' עד רום רקיעא. שאם לא נפרש כן קשיא לרב דאמר גגות לא נתקדשו מגג בית הפרוה דקיי"ל דהוה קדוש שכ"ג הי' טובל בו ביוה"כ ובקדש הוי והא ליכא למימר שהי' גגה שוה עם קרקע של העזרה שהרי בעזרה היתה עומדת ושם היו מולחין עורות קדשים אלא ע"כ י"ל שאפי' בגגין הי' חילוק דיש מהם שנתקדשו ויש מהם שלא נתקדשו והכל לפי הצורך והשעה שהיו צריכין אז עשו ולאו דוקא קאמר רב כל גגין לא נתקדשו אלא חוץ מגג בית הפרוה לא נתקדשו כולן אז בשעת קידוש העזרה. אבל מכאן ואילך לא אתי שום בנין ומבטל קדושת העזרה וגם בימה של עץ גגו הי' קדש ולא מותבינן עלי' דרב עכ"ל וקצת צ"ע אהא דעל בימה של עץ תירץ דלכך גגה הי' קדש משום דנעשה אחר בנין ביהמ"ק וכבר נתקדש אוירה בקדושת עזרה ואין יכול הגג להפקיע הקדושה מן האויר. ועל גג של בית הפרוה כתב תירוץ אחר דקצת גגים קדשו בקדושת עזרה. ולפ"מ שכתבנו דלשכת בית הפרוה בנאוהו אמגושה אחד וא"כ הא הי' אחר בנין ביהמ"ק וא"כ שפיר גם ע"ז שייך טעם הראשון כיון דכבר נתקדש אוירה ושפיר גם גגה קדוש וקצ"ע בזה ואכמ"ל ועיין במנ"ח מ' שס"ב מ"ש להסביר ג"כ הא דגגין ועליות לא נתקדשו היינו דהב"ד לא רצו לקדש הגגין ועליות ולכאורה קצת קשה אהא דפריך מהחלונת ועובי החומה כלפנים ולפ"ד הראב"ד והרב"צ אשכנזי הנ"ל מאי פריך ואכמ"ל. ומדבריהם ראי' גם למה שכתבנו דשיתין תחת מזבח נתקדשה בקדושת מזבח. ויש לעיין בהא דקאמר בזבחים דנ"ט ע"א מזבח הפנימי שנעקר מקטירין קטרת במקומו אם נעקר הרצפה של היכל אי אמרי' ג"כ דכי קדיש עד ארעא דתהומא. וגם יש להסתפק בכל הרצפה של היכל לעבודות של ההיכל אם נעקרה הרצפה אם כשר לעבודה מי אמרינן גם בהיכל כי קדיש דוד עד ארעא דתהומא קדיש. אך בפסחים שם קאמר אהא דתניא ר' יהודה אומר מחילות שתחת ההיכל חול דמיירי בפתוחות לחול ע"ש והיינו מטעם הנ"ל דאם פתוחות לקדש הוי תוכה קדש משום דכי קדיש דוד עד ארעא דתהומא קדיש וכדברי התוס' פסחים הנ"ל ויש להאריך בזה ואכ"מ

ובעיקר דברי השו"ת הרי"ם או"ח סי' ב' הנ"ל מ"ש לפרש דעת מהר"ם פדווה דס"ל דנתיצה לא אסור רק במחובר ולא בתלוש דה"ד נתיצה דלא נתבער מן העולם ליתא בתלוש אבל שריפה דנתבער מן העולם שפיר אסור אפילו בתלוש יש להביא ראי' לזה מדברי התוס' ע"ז דף י"ג ע"ב ד"ה יוליכם מ"ש לענין מקדיש בזה"ז מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח וכתבו דה"ה לשארי נהרות ע"י שחיקה ע"ש. וכבר נתקשה בזה בשו"ת אחיעזר יו"ד סי' מ"ח דאמאי מותר לשוחקו הא איכא לאו דלא תעשון כן ע"ש. אך עפ"ד מהר"ם פדווה הנ"ל מיושב דרק באם שויי' גיסטרא הלך ממנה החיות שלה ונעשה כעץ בעלמא שפיר נשתנה הבהמה מכל וכל שפיר הוי כשריפה ואיבוד ולכך איכא לאו דלא תעשון כן. וע' חולין דקכ"ט כששימש מעשה עץ שימש. משא"כ שחיקת מעות הוי כנתיצת אבנים דלא נתבער מן העולם ושפיר ליכא איסור דל"ת כן דהא הוי תלוש ודו"ק ובלא"ה לק"מ על התוס' כיון דליכא עצה אחרת שפיר מותר לשוחקה דהא מותר לצורך תיקון

שם הלכה ח'. כתבי הקדש כולן ופירושיהן וביאוריהן אסור לשורפן או לאבדם ביד והמאבדן ביד מכין אותו מכות מרדות, במה דברים אמורים בכתבי קדש שכתבם ישראל בקדושה אבל אפיקורס ישראל שכתב ס"ת שורפין אותו עם האזכרות שבו מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזה כשאר דברים הואיל ודעתו כן לא נתקדש השם, ומצוה לשורפו כדי שלא להניח שם לאפיקורסים ולא למעשיהם, אבל עכו"ם שכתב את השם גונזין אותו, וכן כתבי הקדש שבלו או שכתבן גוי יגגזו

עיין בשו"ת כנסת יחזקאל ובשו"ת שבות יעקב מ"ש בדבר השאלה בכתבי קדש מתלמוד ופירושיהן שבלו ונמחקו אי רשאי לשורפם כי ע"י גניזה באין