בית המלך (בוים) נב

רעק"א או"ח סי' ק"נ הביא בשם מהר"ד ערמאה שכתב דאצל בהכנ"ס הוי האיסור רק מדרבנן מ"מ יש לומר דגם בחצר בהכנ"ס גזרו משום דדמיא ללשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש דאסור מה"ת. ואין לי תשו' מהר"ם שיק לעיין בדבריו אם מיירי דוקא בחצר בהכנ"ס שאין פתוח לחוץ או לא. ובודאי מ"ש המחזה אברהם דאפי' בלשכות הפתוחות לקדש ולחול יש לאסור נטיעת אילנות דבריו צ"ע ואכמ"ל. אולם בעיקר מ"ש דבלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש דיהי' אסור נטיעת אילנות מן התורה. הנה עיין במשל"מ פ"א מהלכות בית הבחירה הלכה ט' במ"ש ולשכה זו דכה"ג אף דנימא שהיתה בעזרת ישראל לא קשה [קושיות הראב"ד דאמאי בנאוהו של עץ.] משום דכ"ע לשכה זו לא נתקדשה בקדושת עזרה שהרי כ"ג הי' ישן בה כל ז' ימים וגמירי דאין ישיבה בעזרה כ"א בעזרת נשים וכמבואר. ואפשר דלשכה זו אף שהיתה בנוי' בקדש לא הי' לה פתח לקדש כ"א לחול וקיי"ל דתוכן חול וכמ"ש רבינו בפ"ו מהלכות אלו וא"כ דין עזרת נשים יש ללשכה זו ומש"ה הותר לעשותה של עץ עכ"ל. והנה בתוס' יומא דף ח' ע"ב ד"ה דאי הביאו בשם יש מפרשים דלשכות כה"ג הי' בנוי' בחול ופתוחה לקדש ע"ש א"כ שוב הדרא לדוכתי' קושיות הראב"ד דלמה עשאוהו של עץ הא איכא לאו דלא תטע לך אשירה לפמ"ש דגם בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש איכא לאו דלא תטע לך אשירה. אך לק"מ דהא היש מפרשים הנ"ל סוברים שם דבלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש מותר גם בישיבה ולא אסור משום אין ישיבה בעזרה. ולכך שפיר ס"ל דלא אסרו משום לא תטע לך אשירה. ואין לדחות דלכך ס"ל דמותר שם בישיבה משום דסוברים דאין ישיבה בעזרה הוא רק מדרבנן עיין תוס' זבחים דט"ז ע"א ובמשל"מ פ"ז מהלכות ביהב"ח ה"ו. זה אינו דהא גם איסור בנין עץ בעזרה הוא רק מדרבנן ורק נטיעת אילנות אסור מדאורייתא אבל בנין עץ אסור מדרבנן כמבואר לקמן בסופ"ו מעכו"ם אעפ"י שהוא בבנין ואינו עץ נטוע הרחקה יתירה היא שנאמר כל עץ וכ"כ הרא"ה ז"ל בספר החינוך מצוה תצ"ב וע"ש במנח"ח וא"כ שפיר סוברים דגם איסור בנין עץ מותר בהני לשכות וז"פ

אך נלפע"ד ראי' גדולה דהרא"ה ז"ל בספר החינוך סובר דבלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש ליכא איסור לא תטע לך אשירה מן התורה דהנה החינוך במצוה תצ"ב שם כתב וז"ל מדיני המצוה מ"ש ז"ל שאין האיסור בנטוע האילן אצל המזבח ממש כפשוטו הכתוב אלא אף הנוטע בכל העזרה לוקה שכל העזרה נקראת אצל המזבח עכ"ל והקשה המנ"ח שם מהא דקאמר בזבחים דף ס' ע"א מזבח שנפגם אין אוכלין בגיני שירי מנחה שנאמר ואכלוה מצות אצל המזבח. וכי אצל המזבח אכלוה אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר ופירש"י בד"ה וכי אצל המזבח אכלוה והלא כל העזרה כשירה לכך דכתיב במנחה מצות תאכל במקום קדוש. ומדמקשה הגמ' וכי אצל המזבח אכלו משמע דמה דכתיב בקרא אצל מזבח משמע דוקא אצל מזבח ממש ולא בכל העזרה דאי ס"ד דבכל העזרה מיקרי ג"כ אצל המזבח מאי פריך. וא"כ מבואר מזה שלא כדברי החינוך דסובר דכל העזרה מיקרי אצל מזבח. וכתב ליישב דהאמת לשון אצל המזבח כולל כל העזרה רק שם מקשה דשינה בלשון כיון דכתיב דהאכילה במקום קדוש היינו עזרה. וכאן שינה וכתב אצל המזבח וגם קרא מיותר דידוע דקק"ד נאכלין בעזרה וע"כ לדרשה אתי בזמן וכו' אבל כאן דאינו נכתב רק זה אצל המזבח הפשט בכל העזרה עכ"ד וזה דוחק מאד כמובן

אכן לפענ"ד נראה פשוט דהא קיי"ל דגם בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש אוכלין שם קדק"ד ושירי מנחה וילפינן מחצר אהל מועד יאכלוה. והלשכות בודאי לא נקראו אצל המזבח כיון שאינם קדושין כעזרה לכל דיניהם. ולכך שפיר פריך וכי אצל המזבח אכלוה. הא קיי"ל דקדק"ד נאכלין גם בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש אע"ג דהם לא נקראו אצל המזבח ובזה מדוייק שם דברי השטה מקובצת אות י"ג מ"ש אדברי רש"י ד"ה וכי אצל המזבח דמייתי קרא דמצות תאכל במקום קדוש והשטמ"ק גרס קרא דחצר אה"מ יאכלוה ומחק גירסא דקרא דמצות תאכל במקום קדוש ע"ש ובודאי דכוונתו למה שכתבתי דעיקר פירכת הגמ' הוא מטעם דאפילו בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש אוכלין שם קק"ד וזה נפק"ל רק מקרא בחצר אהל מועד יאכלוה התורה רבתה חצרות הרבה וז"ב. ולפ"ז א"ש דברי החינוך הנ"ל דבאמת אצל המזבח משמע גם כל העזרה אבל לא משמע גם לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש. ולכך שפיר מותר מה"ת נטיעת אילנות בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש. והא דפריך התם בזבחים. היינו כדכתיבנא דאכילת קדשים מותר אף בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש. ושפיר ראי' נכונה מדברי החינוך דסובר בודאי דבלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש ליכא איסור נטיעת אילנות מן התורה ודו"ק

ובזה אמרתי ליישב מה שהקשה במנ"ח מצוה תצ"ב הנ"ל בשם המשנת חכמים שהקשה על מה שכתב החינוך דאיסור נטיעת אילנות נוהג אף בזמן הזה אם נוטע אילן במקום העזרה חייב מלקות והקשה מהא דקאמר התם בזבחים דמואכלוה מצות אצל מזבח נפקא לן בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר וא"כ ה"נ נימא דמאצל מזבח נלמוד בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר. ומכש"כ בזה"ז דליכא מזבח ע"ש. ולפי דברינו הנ"ל מיושב דרק בקרא דואכלוה חצות אצל המזבח דלא נוכל לומר דאצל המזבח אתי למילף דנאכל בכל העזרה. דהא נאכל גם בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש. שפיר צ"ל דהקרא אתי לאשמעינן בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר אבל בקרא דלא תטע לך אשירה אצל המזבח דאתי ללמוד דאסור לנטוע אילנות בכל העזרה שפיר לא אמרינן דמקרא זה נלמוד בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר דהא קרא זה צריך ללמוד שאסור בכל