בית המלך (בוים) מח

סימן הנ"ל שהביא בשם התורת חיים עמ"ס ע"ז שהקשה כקושיותי. ותירץ דבהקדש בזה"ז דלא חזי להקרבה לא החמירו משום לא תעשון בעיקור פרסות ורק בשויי' גיסטרא החמירו עכ"ד ומשמע מד' התו"ח דסובר דהא דאסרו משום לא תעשון כן הוא רק איסור דרבנן וכ"כ שם באחיעזר בדעת התו"ח. והגאון בעל אחיעזר כתב שם לחדש דאפילו בהקדש דזמן הבית ג"כ ליכא בעיקור פרסות דלא הוי בזיון כ"כ רק בשויי' גיסטרא איכא איסור. ודבריו צ"ע ואכמ"ל

ובעיקר קושיא הנ"ל דלא משני אביי על קושיא ראשונה משום לא תעשון כן. נראה דמזה יהי' ראי' לדברי השו"ת הרי"מ ז"ל שהבאתי למעלה שכתב לפרש דעת מהר"ם פדווה דס"ל דבתלוש ליכא איסור נתיצה דהיינו רק היכא דנותץ ואינו מאבד ההקדש מן העולם. שפיר נלמד מקרא דונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן ולכך אינו אסור רק ממחובר. אבל אם מאבד ההקדש מן עולם זה לא צריכין ללמוד מקרא דונתצתם את מזבחותם רק מקרא ואבדתם את שמם דמיני' ילפינן כל מיני איבוד. ושפיר אסור אף דבר תלוש ע"ש. ולפ"ז א"ש דרק בהא דפריך ולישווי' גיסטרא דממית להבהמה ומוציא חיותה מן העולם שפיר קאמר אביי דאיכא איסור לא תעשון כן כיון דזה שמבטל ממנה חיותה הוי כשורפה דאחר מיתה הוי הבהמה כדבר אחר. אבל בהא דפריך דיהי' נושר פרסותי' מארכובה ולמטה היינו דהוי רק כנוחץ מן עזרה דלא נתבטל שם כותל עזרה ממה שנתץ אבן ממנה האבן. וה"נ לא נתבטל מן הבהמה שם קרבן במה שעקר פרסותי'. ולכך שפיר לא ילפי' זה רק מונתצתם את מזבחותם. וזה לא שייך רק במחובר ולא בתלוש ושפיר לא מצי אביי לשנויי על פירכא קמייתא משום לא תעשון כן וא"ש וברור. שוב אח"כ ראיתי בשו"ת מחזה אברהם להגאב"ד בראד ז"ל או"ח סי' כ"ו שהעיר בקצת דברינו הנ"ל והביא גם בשם החת"ס עמ"ס ע"ז שכ' ג"כ כד' התו"ח הנ"ל והמחבר תמה עליו דהא הלאו דלא תעשון כן הוא איסור דאורייתא ולמה לא שייך זה אף בנושר פרסותי'. אבל באמת לק"מ דהחת"ס סובר כיון דבזה"ז לא חזי להקרבה והיא הולכת בלאו הכי לאיבוד ליכא הלאו דלא תעשון כן מן התורה דלכך קאמר רבא הטעם דאסור לישויי' גיסטרא מפני שנראה כמטיל מום ופריך הגמ' והא מום מעליא הוא ומשני ה"מ בזמן שבהמ"ק קיים דחזי להקרבה השתא דלא חזי להקרבה לית לן בה. ופריך וליהוי כמטיל מום בבע"מ. ומשני בע"מ נהי דלא חזי לגופי' מ"מ לדמי חזי לאפוקי הכא דלא לגופי' חזי ולא לדמי חזי ע"ש. וא"כ כיון שלא יהי' הנאה להקדש בשום אופן שפיר לא שייך גבה לאו דלא תעשון כן מן התורה דלא עדיף מאיסור מטיל מום דליכא גבה. ועיין במנחות דף נ' ע"ב במאי דפריך התם בשלמא ראשון דאיחזי להקרבה אלא שני למה לי' עיבור צורה מעיקרא לאיבוד קא אתי ע"ש וא"כ שפיר כתב החת"ס כיון דהוא רק מדרבנן שפיר לא החמירו רק בשויי' גיסטרא אבל בנושר פרסותי' מן ארכובה ולמטה דלא הוי בזיון כל כך שפיר לא גזרו חכמים משום לאו דלא תעשון כן וכמש"כ התורת חיים הנ"ל. ובזה נסתר מ"ש החבצלת השרון הנ"ל אהא דלא משני אביי אהא דפריך ונשחטי' מישחט משום לא תעשון כן דהיינו מטעם דהמעשה אינו בדרך השחתה. ולהנ"ל אין ראי' די"ל שפיר כיון דעומד בלא"ה לאיבוד וליכא בזיון כ"כ. שפיר ליכא לאו דלא תעשון כן מה"ת וגם חכמים לא החמירו בזה משום לא תעשון כן. וגם יש לפרש הא דמשני הגמ' אתי לידי תקלה היינו כיון דמה דפריך ונישחטי' מישחט הוא כדי שלא יבא לידי תקלה ליהנות ממנה וע"ז שפיר משני דבלא"ה לא מתקן מידי דבלא"ה אתי לידי תקלה ליהנות ממנה לאחר שחיטה. וממילא לא מתקן מידי בזה. ושפיר יהי' בשחיטה לאו דלא תעשון כן דרק לצורך תיקון יש להתיר שחיטה כיון דאינו דרך בזיון אבל שלא לצורך שום תיקון שפיר אסור משום לא תעשון כן ודו"ק. וע"ש במחזה אברהם שחולק ג"כ ע"ד המנ"ח הנ"ל דסובר דבקדשים קלים ליכא לאו דלא תעשון כן וגם דחה ראייתו מתוס' מכות הנ"ל כמו שכתבנו ואכמ"ל

ועיין פרמ"ג או"ח סי' קנ"ב שנסתפק בנותץ אבן מבית הכנסת אי איכא איסורא דאורייתא ולוקה או דלא הוי רק מדרבנן ועבשו"ת מחזה אברהם סי' הנ"ל שכתב דמדברי מהרי"ק סימן קס"א משמע דהא דאסור לנתוץ דבר מביהכנ"ס הוא מה"ת ע"ש. ובאמת לפמ"ש רבינו כאן הסותר אפי' אבן אחת וכו' מן המזבח או מן ההיכל או משאר העזרה לוקה ומשמע מדבריו דרק הנותץ מן העזרה דהוא עזרת כהנים אז חייב מה"ת משום ל"ת כן אבל מהר הבית אע"ג דהר הבית ג"כ באה מן שירי לשכה ליכא לאו דנתיצה מה"ת וכ"כ המנחת חינוך במצוה תל"ז שם. וע' בכס"מ פ"א מבית הבחירה הלכה י"ז שכתב על מ"ש רבינו הנותץ אבן אחת מן המזבח או מכל ההיכל או מבין האולם ולמזבח לוקה דאין לתמוה על רבינו דמשמע דוקא הני אבל עזרות לא שסמך על מ"ש בפ"ו מה' יסוה"ת דנקט ג"כ עזרות ע"ש. ועכ"פ מבואר מד' רבינו דדוקא עזרה אבל הר הבית ליכא הלאו דלא תעשון כן מה"ת וא"כ מכש"כ בבהכנ"ס דליכא הלאו מה"ת [ועיין בקרית ספר להמבי"ט פ"א מהלכות ביהב"ח אזהרה קצ"ט מ"ש או מבין האולם ולמזבח כל שהוא לפנים מן המזבח לוקה עכ"ל ומדנקט כל שהוא לפנים מן המזבח משמע מדבריו דסובר דרבינו ס"ל דרק מן המזבח לפנים איכא לאו דלא תעשון כן מה"ת וצ"ע]

אולם י"ל דאי נימא דקדושת ביהכנ"ס הוא מה"ת כמ"ש היראים להר"א ממיץ מצוה שצ"ד והביאו בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' י'. וע"ש שהביא דברי תו"כ פ' בחוקותי והשימותי את מקדשיכם מקדש מקדשי מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות והאריך הרבה בזה יש ע"ש לומר דעדיף מקדושת הר