בית המלך (בוים) מז

ליהנות ניתנו. ולפענ"ד לא ידענא אטו המצוה לשרוף אותו עם עצים. הא אפילו אם מצית בהן האש בגופן ג"כ מקיים בהן מצות שריפה. כמו דקיי"ל בפ"ד דפרה משנה ג' שרפה שלא בעצים. או אפילו בקש ובגבבא דכשרה. והטעם משום דלא כתיב ושרפה בעצים וא"כ ה"נ בכל שריפת קדשים פסולין בודאי כשר מה"ת אפילו אם מצית בהן בגופן. [וע' במנ"ח מצוה קמ"ג מ"ש ע"ד רבינו בפ"ז ממעשה קרבנות שכתב דכל הנשרפין חוץ לעזרה דהיינו פרים ושעירים הנשרפין חוץ לעזרה דכתיב בהו על העצים באש דאתי למעט את הסיד ואת הרמץ דמשמע מד' רבינו דבפסוהמ"ק דלא כתיב עצים באש דכשר אפי' בסיד ורמץ ע"ש וצ"ע לענ"ד דא"כ למה קתני במתני' דפרה הנ"ל שרפה שלא בעצים או בכל עצים אפילו בקש או בגבבא כשירה ע"ש והטעם משום דלא כתיב בעצים רק ושרף סתם הו"ל לאשמעינן רבותא יותר דאפילו בסיד ורמץ ג"כ כשר דפרים ושעירים הנשרפין בחוץ. ס"ל לרבינו דפסול ואכמ"ל.] וא"כ שוב לא הוי העצים המצוה גופי' רק מכשירין דמצות שריפה ובמכשירי מצוה בודאי דכולי עלמא מודים דאמרינן מצות ליהנות ניתנו דרק במצוה גופי' שייך הסברא דעול על צוארינו ניתנו כמ"ש רש"י ר"ה דף כ"ח אבל במכשירין לא שייך הך סברא ושפיר אמרינן דמצות ליהנות ניתנו ודו"ק

אולם מדברי התוס' ישנים יומא דף ל"ט ע"א ד"ה אלא שהקשו לר' יהודה דס"ל מצות ליהנות ניתנו אמאי פריך הגמ'. דאמאי הוי הקלפי של חול ניקדשי'. הא כיון שעושה בשל קדש מצוה שיכול לעשות בשל חול. א"כ יהנה בשל קדש ע"ש ומדנקטו קושיותה רק אליבא דרב יהודה. דמשמע דלדידן דס"ל מצות לאו ליהנות ניתנו לא קשה קושיותם. וכן מפורש בחידושי הריטב"א יומא שם דקושיות הגמ' ניקדשי'. קאי אליבא דמ"ד מצות לאו ליהנות ניתנו ע"ש. וא"כ מבואר דאפילו במכשירי מצוה ג"כ תליא בפלוגתא דר' יהודה ורבא אי אמרינן מצוה ליהנות ניתנו או לא דלרבא אפילו במכשירי מצוה ג"כ אמרינן לאו ליהנות ניתנו. דהא הקלפי הוא רק מכשירי מצוה. דעיקר המצוה הוא רק הגרלה. ואפ"ה אמרינן דלמ"ד מצות לאו ליהנות ניתנו גם הכא הוי לאו ליהנות. וע"כ דאפי' במכשירי מצוה ג"כ אמרינן לאו ליהנות ודו"ק. ובחידושי כתבתי לתמוה מזה על מ"ש הגאון מהרי"ש ז"ל בספר יוסף דעת ליו"ד סי' שס"ד שכתב לחדש להיפך דאפילו למ"ד מצות ליהנות ניתנו היינו רק במצות גופייהו. אבל בהכשר מצוה מודה דלאו ליהנות ניתנו ע"ש. ומדברי התוס' ישנים והריטב"א הנ"ל מפורש להיפך דאפילו בהכשר מצוה ג"כ למ"ד מצות ליהנות ניתנו אמרינן גם כאן ליהנות ניתנו ודו"ק. ועיין בשפת אמת למס' יומא שם שהקשה למאי דקתני במתניתין דף ל"ז דעשאן יהושע בן גמלא לאשכרוע של זאב א"כ שוב הדרא קושיות הגמ' דאמאי לא מקדישין להאשכרוע ע"ש אכן להנ"ל י"ל דהאשכרוע דהן הגורלות מיקרי גוף מצוה ולא מכשירין שפיר' אמרינן בהו מצות ליהנות ניתנו ואכמ"ל

ודע דראיתי בשו"ת בית יצחק או"ח סי' י' שהקשה בהא דפסחים דף כ"ז ע"ב דפריך התם בתנור שהסיקו בעצי הקדש וכי מה בין זו לערלה. א"ל הכי השתא ערלה בטלה במאתים הקדש אפי' באלף לא בטול. אלא אי קשיא הא קשיא והלא מעל המסיק והקשה למ"ד חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין בלא"ה קשה דאיך משכחת מעילה והלא הזיד במעילה באזהרה והוי חייבי מלקיות שוגגין ובמקום שאין קרן אין חומש ואשם ועכצ"ל דהיא מגזה"כ כמש"כ תוס' דף כ"ט. ולפ"ז ז"ד כשאין איסור אחר מעורב בו. אבל כשאיסור אחר מעורב בו כגון בשורף עצי הקדש דחייב מלקות משום ל"ת כן שפיר אינו לוקה ומשלם א"כ אמאי פריך והלא מעל המסיק. ודלמא ס"ל כר"ל דחייבי מלקיות שוגגין פטורין ובמקום שאין קרן אין חומש עכ"ד. ודבריו תמוהין הא בכל הקדש שדרכו ליפגם קיי"ל במעילה דף י"ט דאינו חייב עד שיהנה ויפגם ע"ש ובודאי דמלבד איסור מעילה יהי' הלאו דלא תעשון כן כמ"ש במשנת חכמים הלכות יסודי התורה דחייב גם משום לאו דלא תעשון כן. וכ"כ במנחת חינוך מצוה קמ"ב ואפ"ה חייב גם משום מעילה. וע"כ דהיינו משום דהוא גזרת הכתוב דאינו חייב משום מעילה עד שיהנה ויפגם. ואע"ג דחייב משום ל"ת כן מ"מ חייב גם משום מעילה. וא"כ ה"נ הוי גזה"כ ושפיר חייב משום מעילה וז"פ. שוב ראיתי בשו"ת אחיעזר יו"ד סי' מ"ט שהביא להקשות אליבא דר"ל דס"ל חייבי מלקיות שוגגין פטורין ל"ל קרא דמזיק הקדש פטור הא איכא לאו דלא תעשון כן ואפי' בשוגג יהי' פטור מטעם קלבדר"מ לר"ל. אולם לפ"ד המשנת חכמים הנ"ל דבכל פוגם הקדש עובר משום לא תעשון כן ואפ"ה גלי קרא דחייב משום מעילה וא"כ שפיר הו"א דבכל מזיק להקדש חייב בתשלומין דהא גלי קרא דלאו דלא תעשון כן אינו פוטר מתשלומין. ועיי"ש שהקשה ג"כ מפסחים דף כ"ז וכקושיות הבי"צ הנ"ל שוב עיינתי שם בסוף הסימן וראיתי שהביא ג"כ דברי המשנ"ח הנ"ל. וכוונתו ליישב קושיות הנ"ל

והנה לעיל כתבתי להקשות דאמאי לא משני אביי אהא דפריך הגמ' על הברייתא דקאמר איזה עיקור נועל דלת בפני' והיא מתה מאלי'. דאמאי לא נושר פרסותי' מן ארכובה ולמטה. ומשני אביי משום בזיון קדשים. ואמאי לא משני משום לא תעשון כן. כדמשני אח"כ על פירכא דלישויי' גיסטרא. וכתבתי ליישב דכיון דנושר פרסותי' לא הוי בזיון כל כך כמו נועל דלת בפני' ולכך שפיר עדיף יותר לנשר פרסותי' מלנעול דלת. וליכא משום ל"ת כן כיון דהוא צורך תיקון שלא יבא לידי תקלה ולכך קאמר משום בזיון קדשים אבל לישויי' גיסטרא הוא בזיון יותר מלנעול דלת. ושפיר יותר נכון לנעול דלת מלישויי' גיסטרא. וממילא שפיר בשויי' גיסטרא. איכא איסור דלא תעשון כן. וכעת ראיתי שם באחיעזר