בית המלך (בוים) מה

וע"ש ברש"י. וקשה דאמאי לא משני אביי תיכף משום דאיכא לאו דלא תעשון כן. דהא מנשר פרסותי' מן ארכובה ולמטה הוי דרך בזיון. ואמאי המתין אביי לתרץ משום לא תעשון כן. עד דפריך ולישוויי' גיסטרא

לכן נראה לומר דאביי ס"ל דבאמת היכא דהשחתה הוא לצורך תיקון אחר. אע"ג שאינו ממלא מקום הנתיצה ג"כ מותר. דכה"ג דהוא לצורך תיקון ליכא איסור דלא תעשון כן. והא דס"ל דאסור לישוויו' גיסטרא משום לאו דלא תעשון כן היינו כיון דהכא אנו הולכין לתקן האדם שלא יבא לידי תקלה. וכיון דבמה שנועל דלת בפני' והיא מתה מאילי'. ג"כ לא יבא לידי תקלה שפיר ס"ל דאסור לעשות לה בזיון גדול כ"כ כמו דעושה אותה גיסטרא כדי שיהי' תיקון שלא יבא לידי תקלה. כיון דבלא"ה איכא עצה יותר טובה לנעול דלת בפני' והיא מתה מאילי' שג"כ לא יבא לידי תקלה. ולכך שפיר קאמר דאיכא איסור לא תעשון כן כיון דלא הוי תיקון כ"כ וגם הוי בזיון גדול. אבל בהפירכות הקודמות דפריך ונשחטי' מישחט, וגם מה דפריך דאמאי לא מנשר פרסותי' מן הארכובה ולמטה. כיון דלא הוי בזיון כל כך בהשחיטה. וגם במה שמנשר פרסותי' מן הארכובה ולמטה לא הוי גם כן בזיון כל כך. וגם לא יהי' להבהמה צער בעלי חיים כל כך. כמו אם נועל דלת בפני' ולא יתן לה מזונות והיא מתה מאלי'. לכך שפיר לא משני אביי משום לאו דלא תעשון כן דכיון דיותר טוב להבהמה לשחוט אותה דלא הוי בזיון, וגם לנשר פרסותי' מן ארכובה ולמטה יותר מאם נועל דלת בפני'. שפיר ליכא איסור דלא תעשון כן. כיון דהוא צורך תיקון שלא יבא לידי תקלה. ולכך שפיר הוצרך אביי לתרץ תירוצים אחרים משום בזיון קדשים ומשום דאתי בהו לידי תקלה. וא"כ שפיר לא יהי' ראי' מכאן לדברי הטו"ז הנ"ל. ודו"ק

ועיין זבחים דף ע"ו ע"ב התינח אשם לוג מאי איכא למימר דאמר לוג זה יהא נדבה. ודלמא לאו מצורע ובעי מיקמץ. דמיקמץ ודלמא מצורע הוא ובעי מתן שבע דיהיב והא חסר לי' דמייתי פורתא ומלי לי' דתנן חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו. והא בעי הקטרה. דאקטר לי'. ופריך אימתי אי בתר מתנות שבע הוי להו שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה ואין מקטירין את הקומץ עליהן. אי קודם מתנות שבע כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו. וכתבו שם התוס' דהגמ' פריך מהקטרת הקומץ דאמאי מותר להקטיר הקומץ קודם שנותן מתן שבע הא מקטיר מלוג שמן של מצורע חייב כר' עקיבא דס"ל במנחות דף נ"ח דאמרינן כל ששמו קרבן. ור"א פליג עלי'. ואע"ג דהך סוגיא כר' אליעזר כדמשני דמסיק לשם עצים. באידך לא מסתברא כר' אליעזר דשמותי הוא אלא כרע"ק ע"ש. ולדברי הט"ז הנ"ל דאפי' לצורך תיקון אחר. איכא איסור דלא תעשון כן. א"כ למה צריך למיפרך מטעם לאו דכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו דהוא רק אליבא דרע"ק הו"ל למיפרך מטעם דדלמא הוא לוג שמן של מצורע. וא"כ הוי לי' מאבד קדשים ועובר על לאו דלא תעשון כן. ואע"ג דהוא צורך תיקון אחר דהוא תיקונא דגברא מ"מ אסור לדעת הט"ז. וע"כ מבואר מזה דהיכא דהוא צורך תיקון אחר ליכא איסור דלא תעשון כן. ולכך כתב שם רש"י ז"ל בזבחים דף ע"ז ע"א ד"ה איפסל לי' וז"ל, ואיכא לאקשויי כל הני ליעבד ברישא כל צורכי מצורע והדר נימלייהו וניקמוץ וניקטר ולא בעי למיפרקי'. איכא לתרוצי מאחר שהקדישו למזבח אין יכול לשנותו לצורכי מצורע שמא אינו מצורע. והלוג של מזבח. נמצא מאבד קדשי מזבח בידים. הלכך קומץ ברישא לצורך גבוה. וא"נ מצורע הוא לא מפסיד מידי. דהדר ממלי לי' עכ"ל. והיינו דכיון דיש עצה אחרת לעשות כאופן דקאמר הגמ'. שפיר אם עושה באופן זה דהיינו דעביד ברישא כל צורכי מצורע והדר ממלא וקומץ. שפיר לא הוי צורך תיקון דהא לשם תיקון אפשר לעשות כדקאמר הגמרא. ולכך שפיר כתב רש"י דאיכא איסור מאבד קדשים בידים. אבל בגמרא שפיר פריך מטעם לאו דכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו ולא משום לאו דלא תעשון כן. משום דאי אפשר לעשות בענין אחר. ולכך מיקרי שפיר צורך תיקון ודו"ק

ודע דבהא דקאמר רבא בע"ז דף י"ג ע"ב אהא דפריך ולישוי' גיסטרא. ומשני רבא מפני שנראה כמטיל מום בקדשים היינו דס"ל דהוא רק איסור דרבנן ולא ס"ל דאסור מדאורייתא מטעם לאו דלא תעשון כן כאביי, היינו משום דס"ל דלצורך תיקון מותר כמ"ש החת"ס או"ח סי' ל"ג והבאתי דבריו למעלה. או דיש לומר דגם אביי ס"ל דלצורך תיקון מותר ורק הכא ס"ל דאסור כיון דאיכא עצה לנעול דלת בפני' והיא מתה מאילי' דבזה ג"כ לא יבא לידי תקלה. ורבא ס"ל דאפי' אם יש לו עצה אחרת לעשות באופן שאינו משחית, מ"מ כיון דמה שמשחית הוא לצורך תיקון ליכא איסור דלא תעשון כן. וכבר כתבנו בזה לעיל, וקשיא אצלי דאכתי אמאי לא קאמר רבא דלכך אסור לישוי' גיסטרא דהא מבואר במהר"ם לובלין קדושין דף נ"ז ע"ב דקדשים שמתו אע"ג דיצאו מידי מעילה מ"מ איסור תורה איכא גבייהו משום הקדש וכמ"ש רש"י שם דכיון דצריך זריקת דם להתירן. וכיון דמתו ליכא זריקת הדם להתירן. וא"כ אם יעשה אותה גיסטרא וישכח שהוא קדשים ויסבור שהוא נבילת חולין ויהנה ממנה. וא"כ יבא לידי תקלה ולכך שפיר אסור לעשות אותה משום שמא יבא לידי תקלה. בשלמא לאביי דקאמר משום לאו דלא תעשון כן ולא קאמר משום שמא יבא לידי תקלה. לא קשה מידי דהא חשש שמא יבא לידי תקלה הוא רק מדרבנן ואביי רוצה לתרץ דהוא איסור דאורייתא אבל לרבא דמשני משום שנראה כמטיל מום בבע"מ וא"כ סובר דהוא רק מדרבנן הו"ל לתרץ משום שמא יבא לידי תקלה דזה שייך גם על פירכא דונשחטי' מישחט. וגם על המקשן דפריך ונישוי'