בית המלך (בוים) מד

ירושלים עכ"ל וכתב הכס"מ שם דאפשר לומר דמאי יצא דקאמר היינו יצא חוץ לחומת ירושלים ע"ש ותמה עליו הלח"מ דהיאך כשר הבשר חוץ לירושלים. ואינו כן כפי מ"ש רבינו ז"ל בסוף פרק זה דאין הבשר כשר אלא הזבח כשר וזריקה אינו מועלת ליוצא אלא לשורפו ולא לאוכלו עכ"ד, וכוונתו הוא על מ"ש לקמן הלכה ל"ב בשר קדק"ל שיצא חוץ לעזרה קודם זריקת דמים וכו' והזריקה מועלת ליוצא לשורפו אבל לא לאוכלו וכתב שם הכס"מ לפרש דרבינו מיירי ביצא חוץ לירושלים ונפסל הבשר לאכילה דהזריקה אינה מועלת לאכלו ע"ש וע"ז הקשה דאמאי כתב הכס"מ כאן דיצא חוץ לירושלים מותר באכילה דהא סותר לדבריו דלקמן הלכה ל"ב הנ"ל דסובר דאסור באכילה אולם עפ"י דברי הקרן אורה הנ"ל יהי' אתי שפיר דברי הכס"מ. דהא עפ"ד הקרן אורה יהי' הדין דבשר קדשים קלים שיצאו קודם זריקה אפילו אם יצאו חוץ לירושלים ג"כ כשר. דהא כיון דהפסול יוצא אינו נקבע אלא בזריקה. שוב אפילו אם יצאו חוץ לירושלים קודם זריקה יהי' כשר

ולפי"ז א"ש דהא שם לקמן הלכה ל"ב מיירי שהבשר הי' חוץ לירושלים בשעת הזריקה. א"כ אפילו נימא דבשר קדק"ל שיצא חוץ לירושלים קודם זריקה לא נפסל משום דבשר קדק"ל לא נתקדש ליפסל ביוצא חוץ לירושלים רק בזריקה. מ"מ זה דוקא אם נכנס אח"כ אל העזרה קודם זריקה. אבל אם גם בשעת הזריקה הי' חוץ לירושלים שפיר נפסל דהא קיי"ל דהזריקה מקדשו ליפסל ביוצא חוץ לירושלים. וא"כ שפיר קאמר רבינו לקמן דאם הי' הבשר בשעת הזריקה חוץ לירושלים אין הזריקה מתירו לאכילה אבל כאן בהלכה ט"ו דמחזיר רגלה לפנים קודם זריקה שפיר כשר הבשר. דאין בשר קדק"ל פסול ביוצא חוץ לירושלים קודם הזריקה דרק הזריקה מקדשו ליפסל ביוצא חוץ לירושלים. וא"ש מאד דברי הכס"מ ודו"ק אך בעיקר מה שכתבתי דבבשר קדק"ל שיצא חוץ לירושלים קודם זריקה יהי' כשר יש סתירות רבות בש"ס. וגם דברי רבינו שם בפ"א מפסוהמ"ק הלכה ל"ג צ"ע לפ"ז. והארכתי מזה בחידושי להלכות פסולי המוקדשין. ולהיות שאין מקום הענין זה כאן רק בפסוהמ"ק. לכן קצרתי בזה וכתבתי רק ראשי פרקים ועיין בלב ארי' למס' חולין דף ס"ח ע"ב שכתב דרבינו ס"ל הא דבשר קדק"ל שיצא חוץ לעזרה קודם זריקה דכשר הוא רק מטעם דהואיל וסופו לצאת. והערני לזה ח"א ואין לי הספר לב ארי' כעת לעיין בדבריו מ"ש שם ואכמ"ל

ובדבר מה שכתבתי למעלה דבלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש ליכא בהו פסול יוצא שוב נזכרתי דברי השפת אמת למס' זבחים דף י"ד ע"א על דברי התוס' שם ד"ה תוך עזרה שכתבו ויש לומר דמשכחת דירדו ללשכה. וכתב שם וז"ל ויש לדקדק למה פשיטא להו דלשכה לא הוי כעזרה לענין זה כיון דע"כ מיירי בפתוחות לקדש דאי לאו הכי נפסל ביוצא. וא"כ יש לומר כיון דתוכן קדש יש להם דין עזרה ממש. [היינו דגם רצפה שלהן מקדשת כמזבח כמו רצפת העזרה] מיהו לכמה דברים מצינו דלשכה אפילו פתוחה לקדש לא הוי כעזרה ממש ע"ש לקמן דף נ"ו ע"א. ותו דהכא אפילו אולם לא הוי כרצפה דהכא עכ"ל. והנה מדלא מפרש השפת אמת דהתוס' מיירי בלשכות הבנויות בקדש ופתוחות לקדש. מבואר דסובר ז"ל דבאמת בלשכות הבנויות בקדש. בודאי דלר"י ג"כ רצפה שלהם מקדשות כמזבח דרצפה שלהם דינו כעזרה. ובאמת במקום אחר נסתפקתי בזה אם לר"י דרצפה מקדשות כמזבח אם גם בלשכות הבנויות בקדש מקדשות ג"כ כמזבח. דהא יש לומר דשלמה דמקדש הרצפה כמזבח להקטיר שם קרבנות, לא הי' מקדש רק רצפת העזרה. אבל רצפת שאר לשכות אף דהם בנוים בקדש מ"מ לא מקדש כמזבח. אולם מדברי השפת אמת מבואר דבלשכות הבנויות בקדש בודאי דמקדש כמזבח, וגם מבואר מד' השפת אמת דבלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש אפי' אם יצא הדם או הבשר קודם זריקה דכשר ולא נפסל ביוצא וכדברינו הנ"ל. ועיין בתוס' רי"ד למס' יומא דף ח' מ"ש דהא דישיבה בעזרה אסור הוא דוקא בעזרה גופי' אבל בלשכות הבנויות בקדש דלא הוי להדיא לפני אהל מועד ליכא איסור דישיבה בעזרה ע"ש והוא קצת דומה לדברינו וגם יש ליתן קצת הסבר לזה וע' ברש"י שבת דף י"ט ע"ב ובמהרש"ל מ"ש שם ואכ"מ להאריך עוד בזה

ובעיקר דברי הט"ז או"ח הנ"ל דהיכא דאין הבנין ממלא מקום הנתיצה לא הוי תיקון ואיכא איסור דלא תעשון כן, ועיין בחבצלת השרון סי' א' הנ"ל שכתב דהט"ז הוכיח מהא דע"ז דף י"ג ע"ב דפריך שם ונשחטי' מישחט. ומשני דלמא אתי לידי תקלה והדר פריך ונישוויי' גיסטרא. ומשני אמר אביי אמר קרא לא תעשון כן. ואמאי לא משני לעיל אפירכא דנשחטי' מישחט דאמר קרא לא תעשון כן לה' דהא לא תהי' מותרת לאכילה בזה השחיטה. וא"כ איכא לאו דלא תעשון כן. ועכצ"ל דהיכא שעושה מעשה שאינו נראה כדרך השחתה דליכא איסור משום לא תעשון כן דרק היכא שעושה מעשה דהוא דרך השחתה כגון לישוויי' גיסטרא דאע"ג דהוא צורך תיקון אחר. מ"מ שפיר איכא איסור לא תעשון כן. אבל היכא דהמעשה גופי' אינו נראה כדרך השחתה כגון הך שחיטה דאע"ג דאינו מתיר הבהמה וא"כ הפועל היוצא מזה הוי כהשחתה. מ"מ כיון דהמעשה בעצם לא הוי כדרך השחתה שפיר ליכא איסור דלא תעשון כן. ובזה מפרש הט"ז מ"ש רבינו כאן דרך השחתה היינו שהעצם המעשה יהי' בדרך השחתה אף דהפועל היוצא הוא לתיקון אחר מ"מ מיקרי דרך השחתה עכ"ד. ולפי דבריו עדיין קשה אהא דפריך התם לעיל מהברייתא דקתני הנושא והנותן ביום אידם דבהמה תיעקר ואיזהו עיקור מנשר פרסותי' מן ארכובה ולמטה. והכא בהמקדיש בהמה בזמן הזה קתני. דבהמה תיעקר. ואיזהו עיקור נועל דלת בפני' והוא מתה מאילי'. ומשני אמר אביי התם משום בזיון קדשים