בית המלך (בוים) מ

שפיר מוכרח לסבור דהמתנדב יין מנסכו לשיתין דהא בלאו דלא תכבה גם דשא"מ אסור. אמנם שמואל סובר כללא דכל הש"ס ר' יהודה ור' שמעון הלכה כר' יהודה וממילא ס"ל בהך פלוגתא דהתו"כ דר"י מוקי לה ללא תכבה לרבות מסעות ור"ש מוקי לה לנכבה מאיליו דהלכה כר"י וממילא שפיר ס"ל הכא המתנדב יין מזלפו ע"ג האישים. אבל רבינו שפיר פסק כר"ש דהתו"כ כיון דרע"ק ס"ל כוותי' וגם הסתם מתני' דמנחות וממילא שפיר אפי' נימא דדשא"מ מותר מ"מ הכא אף דבר שאין מתכוין אסור כיון דאסרה תורה אפילו בלא מעשה וא"ש דברי רבינו ודו"ק

ובעיקר דברי הרשב"א שבת דף ק"כ הנ"ל שכתב דכאן לא הוי פסיק רישא דאפשר שלא למחוק עיין בסדר משנה כאן מ"ש עליו דנראה בחוש להיפך. ועיין בתשו' הגאבד"ק טעלז ז"ל מ"ש ביאור נפלא בדעת הרשב"א ע"ש. ומ"ש הסדר משנה ליישב עפ"ד רש"י זבחים דף צ"א הנ"ל דלכך לא מיקרי מזלף נסכים ע"ג האישים פסיק רישא משום דאפשר לזלף טיפין קטנות הלכך אפילו מזלף טיפין גדולות ג"כ לא הוי פס"ר. וה"נ כיון דיכול לכרוך עליו גמי ולא ימחוק שוב אפי' אם אינו כורך עליו גמי ג"כ לא הוי פס"ר ע"ש. ובפרט שדבריו צ"ע דהא מסקינן בגמ' דאם כורך גמי ומהדק הו"ל חציצה. שו"ר אח"כ שהעיר ע"ד הגמ' דאמאי הו"ל חציצה הא הוי מיעוט שאינו מקפיד ואינו חוצץ. ויצא לבאר עפ"ד רש"י בכמה דוכתי דבבשר גופי' חוצץ. והאריך בזה וכבר קדמו בחי' הריטב"א בהערה זו. ועוד דלפע"ד אין כוונת רש"י שלכתחילה יהי' מותר לזלף טיפין גדולות רק שאפילו אם אינו נזהר ומזלף שלא בכוונה טיפין גדולות ג"כ לא הוי איסור דהו"ל דבר שאין מתכוין. אולם מכל גדולי מפרשים לא נראה כן בכוונת רש"י. ועיין במרכבת המשנה פ"א מהלכות שבת שכתב בכוונת רש"י דלא כדברינו והביא דגם השלטי גבורים פ' האורג כתב כן ע"ש שהאריך בזה. ועיין בחידושי החת"ס הנדפסים אצל הרמב"ן על קידושין ואכמ"ל ועשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תקצ"ח מ"ש דכאן במחיקה הו"ל פסיק רישא ודו"ק

ואגב אכתוב במה שנשאלתי דאמאי יהי' המתנדב יין אסור לזלף ע"ג האישים משום שמכבה הא מבואר ביומא רכ"א ע"ב דאש של מערכה אוכלת לחין ויבשין. וחפשתי ומצאתי בשפת אמת על יומא הנדמ"ח שהקשה כן ותירץ דבאש שבא מן הדיוט ל"ש זה דאוכלת לחין ויבשין ע"ש ואח"כ ראיתי בשו"ת תשב"ץ חלק ג' סימן ל"ז שכתב שם דאין הפירוש אוכלת לחין ויבשין היינו מים. רק עצים ובשר לחים אבל ע"י מים באמת נכבה האש של שמים. והאריך בזה ע"ש ושו"מ בחי' הריטב"א שכתב ג"כ כד' התשב"ץ ודו"ק

ובעיקר הך דזבחים דף צ"א הנ"ל דהמזלף נסכים ע"ג האישים עובר משום מכבה מצאתי בפירוש הראב"ד עמ"ש תמיד בפרק ה' משנה ה' אהא דקתני נתפזרו ממנו כקב גחלים והי' מכבדן לאמה כתב וז"ל יש מפרשים דלאחר שכבו היו מכבדין מפני שקשה להם אם הי' מכבדין לאמה קודם שכבה הי' חייב אפי' בחול משום מכבה גחלת המזבח ללישנא קמא בטרף בקלפי אליבא דאביי דאמר חייב וכן לר"נ אמר רבה בר אבהו דאמר שם המוריד גחלים מעל המזבח וכבה חייב. ויש שאומר הכא לדברי הכל פטור משום דאיתקצי למצותה וכבר נעשה מצותו בו וא"צ כלל. ונותנין טעם לדבר שכך הוא שאם הי' בהן קדושה הי' צריך להחזירם למזבח כדין גחלת שפקעה מעל המזבח ולא לכבדן לאמה כדאיתא במעילה בפ' חטאת העוף. וגם נראה לומר כל דבר שהוא לצורך גבוה ומכבה אינו עובר משום מכבה שהרי כל אותן גחלים הוא מכבה בשעת החיתוי כדאיתא בכריתות בפ' ספק אכל וא"כ היאך הי' חותה במחתה אלא ש"מ דכל מה שהוא צורך גבוה אין בכך כלום. וה"נ הכא משום נוי העזרה דבעינן זה א' ואנוהו שרי עכ"ל. והנה מ"ש דהיכא דמכבה לצורך גבוה ליכא איסור מכבה לא זכיתי להבין דבריו דהרי הגמרא מפורשת הוא בזבחים דף צ"א הנ"ל דאפילו לזלף נסכים ע"ג האישים יהי' אסור למ"ד דבר שאין מתכוין אסור. ואולי יש לחלק דלזלף נסכים ע"ג האישים לא הוי צורך גבוה כ"כ. רק צורך המתנדב מנחה. אבל נוי העזרה הוי ממש צורך גבוה וצ"ע. גם משמע מדבריו הקדושים דזה א' ואנוהו הוא מה"ת. וכ"כ בשאגת ארי' סימן כ' דזה א' ואנוהו הוא מן התורה אולם בס' משנת חכמים על הלכות יסודי התורה דחה דברי השאג"א והאריך להוכיח דזה א' ואנוהו הוא מדרבנן ע"ש ועיין גם במהרש"א שבת דף ק"ד ע"ב עדהתוס' ד"ה אמר רב חסדא דמבואר ג"כ דזה א' ואנוהו הוא מדרבנן ובגליון הש"ס שבת שלי הארכתי שם ואכמ"ל

שם הלכה ז'. הסותר אפי' אבן אחת דרך השחתה מן המזבח או מן ההיכל או משאר העזרה לוקה וכו'. וכן השורף עצי הקדש דרך השחתה לוקה שנאמר ואשיריהם תשרפון וכתיב לא תעשון כן לה'

עיין משנת חכמים ועוד פוסקים מה שהאריכו מאד בזה בטעם רבינו דס"ל דגבי מחיקת השם אפי' ע"מ לתקן אסור וגבי נתיצה ס"ל דע"מ לתקן מותר. ועיין בזה בשו"ת אבנ"ז יו"ד סי' שס"ג מ"ש בטעם הר"י אכסנדרני דסובר דאפי' בנתיצת מזבח לצורך תיקון אסור רק היכא דאי אפשר בענין אחר ע"ש היטב. והנה ברמ"א או"ח סוסי' קנ"ב כתב בשם המרדכי ואסור לסתור דבר מבהכנ"ס אלא א"כ עושה ע"מ לבנות. וכתב בט"ז שם סי' קנ"א סק"ג פי' שיחזור ויבנה וימלא מקום הנתיצה אבל אם רוצה לנתוץ קצת במקום אחד שיהי' שם גומא אע"פ שהוא לו לצורך אסור. ע"כ יש ליזהר באותם שעושין דף שקורין שטענדיר ומדבקין בכותל ועושין גומא בכותל