בית המלך (בוים) לט

למקצת גחלת ע"ש ואכמ"ל. ודע דזה ברור דרק האיסור שלא יכבו הכהנים האש מן המזבח זה אסור גם לישראלים וכמ"ש הרא"ה ז"ל בס' החינוך מ' קל"ג וע"ש במנ"ח. אבל המצוה שיהי' אש תמיד תוקד ע"ג מזבח ויראו שלא יתכבה מאיליו זה בודאי ליכא איסור רק על הכהנים אבל לא על הישראלים דרק מי שמצווה שיראה שיהי' אש תמיד תוקד על המזבח הוא מצווה שיראה שלא יתכבה. אבל ישראלים שאינם מצווין שיראו שיהי' אש תמיד על מזבח שפיר אינם מצווים שיראו שלא יתכבה ואדרבה וכי תעלה על דעתך שהזר קרב על גבי מזבח לראות שלא יתכבה האש מן המזבח. וגם בהרמב"ן שם נקט רק כהנים וז"ב. [ועיין בס' עזרת כהנים על התו"כ פ' צו פרק ב' ברייתא ז' מ"ש מסברא דנפשי' דאפי' לא כיבה בידים. אלא ראה האש כבה מאיליו ולא הבעירו עובר בלאו דלא תכבה. ופלא עליו שלא זכר שר שכבר כתב כן הרמב"ן ז"ל וע"ש מ"ש ע"ד הקרבן אהרן שכ' דלשון לא תכבה הוא ציווי שלא יעשה בידים ע"ש ואכמ"ל]

ובעיקר קושיות הגאבד"ק קונצק הנ"ל עלה בדעתי דהנה ראיתי להגאון מהר"ם שיק בספרו על תרי"ג מצות קל"ד שכתב דמ"ש הרמב"ן דאם נתעצלו הכהנים ונכבה האש מאיליו עוברין בלאו. זה לא יהי' שייך לדעת רבי יהודה בתו"כ פ' צו פרק ב' ברייתא י' דתניא התם לא תכבה אף במסעות מה עושין לה כופין עלי' פסכתר דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר אף בשבת ובמסעות מדשנין אותה שנאמר ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן עכ"ל הברייתא. ולפ"ז לר"י דצריך קרא לא תכבה לאשמעינן דאף במסעות הי' אסור לכבותה שוב לא ידעינן דאם נתעצלו הכהנים ונכבה מאיליו דעוברין על לאו ע"ש. אכן מ"ש שם דגם אליבא דר"ש לא יהי' שייך דברי הרמב"ן דר' שמעון נפקא לי' מלא תכבה לאשמעינן דאף בשבת מסדרין המערכות ואסור לכבות. דבריו תמוהין כמו שהרגיש הוא גופי' ז"ל שם דהא לרבות שבת כבר נפק"ל מתמיד ואפי' בשבת ולמה צריך עוד לאו. ואף שכתב שם ליישב די"ל אליבא דר"ש דתמיד בא כמו שדרשו רז"ל ביומא דף מ"ה ע"ב על האש דמנורה. מ"מ דוחק הוא לפרש כן ובס' עזרת כהנים על התו"כ פירש שם דר"ש הכי קאמר אף בשבת מודינא לך שאף בו מסדרין המערכה כדכתיב תמיד. אבל מה דאמרת דגם במסעות מסדרין המערכה בזה לא מודינא לך וסבירא לי שבמסעות מדשנין אותה והא דכתיב לא תכבה ב' פעמים הוא לתרי לאוין ע"ש ולפ"ז נראה דבדברי הרמב"ן אי נתעצלו הכהנים ונכבה האש מאיליו עובר בלאו. פליגי רבי יהודה ור' שמעון דלר' יהודה דס"ל דקרא לא תכבה אתי לרבות דאף בשעת מסעות אסור לכבות. יסבור דאם נכבה מאיליו ליכא איסור כיון דליכא קרא ע"ז לרבותו. אבל לר"ש דס"ל דקרא לא תכבה מיותר שפיר מוקמינן הך קרא להיכא דנכבה מאיליו ולפ"ז מיושב קושיות הגאון מקונצק הנ"ל דאע"ג דמשני התם דשמואל ס"ל כר' שמעון דדבר שאין מתכוין מותר. מ"מ יש לומר דדריש קרא דלא תכבה לרבות אף במסעות כר' יהודה. וממילא ליכא לאו על נכבה מאיליו ושפיר נכבה מאיליו מותר וממילא שפיר ס"ל כאן בלאו דלא תכבה דדבר שאין מתכוין מותר וא"ש

ובזה נבא ליישב דברי רבינו בפרק ט"ז ממעשה קרבנות הלכה י"ד שכתב דהמתנדב יין מביא ומנסכו על גבי שיתין וכבר תמהו כולם עליו דהא רבינו סובר דדבר שאין מתכוין מותר וא"כ אמאי לא סבירא לי' כשמואל דמזלפו ע"ג האישים דהא קשיא הלכתא אהלכתא וע"ש בכס"מ מש"ש [ודע דזה לא כביר ראיתי דבר חדש בס' יבין דעת להגאון מקוטנא ז"ל הנדמ"ח על יו"ד סימן פ"ז שכתב ליישב דברי רבינו דבאמת הקשה רש"י ז"ל אהא דמשני הא ר"ש דס"ל דבר שאין מתכוין מותר הא הוי פסיק רישא דא"א שלא יכבה ותי' דכיון דאפשר לזלף טיפין קטנות מאד שלא יכבה גם אפי' אם מזלף טיפין גדולות ג"כ לא הוי פסיק רישא. והנה במנחות דט"ז ע"ב פליגי אמוראי אי הקטיר שומשום הוי דרך הקטרה בכך ורבינו פסק בפט"ז מפסולי המוקדשין ה"ט כמ"ד דאין דרך הקטרה בכך. ולפ"ז למ"ד דהקטיר שומשום לא הוי דרך הקטרה בכך גם במולף בטיפין קטנות ג"כ לא הוי דרך הקטרה. ושמואל דס"ל דמזלף ע"ג האישים ס"ל כמ"ד בהקטיר שומשום דרך הקטרה בכך אבל רבינו דס"ל דהקטיר שומשום לא הוי דרך הקטרה שפיר גם מזלף טיפין קטנות לא הוי דרך הקטרה. וממילא שפיר לא יוכל לזלף טיפין קטנות רק טיפין גדולות ובטיפין גדולות שוב הוי פסיק רישא ולכך שפיר הוכרח רבינו לפסוק דמנסכו לשיתין דלא כשמואל עכ"ד וזה דבר חדש מאד. ויש לי בעזהשי"ת לפלפל בדבריו ואין כאן מקומו.] אכן עפ"י דרכינו יהי' אתי שפיר דהנה הקשו בתוס' בזבחים שם אהא דתניא יין כדברי ר' עקיבא לספלים שמן כדברי ר' טרפון לאישים והא ר' עקיבא ס"ל בב"ק דף קי"ג דדבר שאין מתכוין מותר וא"כ אמאי יסבור רע"ק לספלים ולא לאישים. אך נראה דרע"ק ס"ל כר' שמעון דהתו"כ הנ"ל דבשעת מסעות לא היו מסדרין המערכה וממילא שפיר מיותר לדידי' קרא דלא תכבה ומוקמינן לי' להזהיר לכהנים שיראו שלא יכבה מאיליו וא"כ מיושב קושיות התוס' הנ"ל דאע"ג דרע"ק ס"ל דבר שאין מתכוין מותר מ"מ שפיר ס"ל דאזיל לספלים דהא כאן אפי' דבר שאין מתכוין אסור. כדברי המקור חיים הנ"ל דהיכא דאפי' לאו שאין בו מעשה אסור גם דבר שאין מתכוין אסור. ובזה מיושב סתמא דמתני' במנחות דף ע"ד ע"ב דקתני בזה יפה כח מזבח מכח כהנים. ופריך הגמ' והא איכא נסכים ומשני לשיתין אזלי, ומאי בזו לאפוקי מדשמואל דאמר שמואל המתנדב יין מביאו ומזלפו ע"ג האישים. קמ"ל דלשיתין אזלי ע"ש. והיינו דהא קיי"ל דכולהו סתימתאה הוא אליבא דר' עקיבא. ורע"ק הא ס"ל דקרא לא תכבה אתי, להזהיר שלא יכבה האש מאיליו. וממילא