בית המלך (בוים) לז

הרי דחשיב מכבה אע"ג דסופו מבעיר עכ"ד. ועיין בערוך לנר יבמות דף ל"ג ובתשובותיו שם סימן ו' מ"ש אי מפוח הוי מכבה או מבעיר ע"ש. ולפ"ז שפיר מיושב קושיות הגאבד"ק קונצק ז"ל דזה ברור דהיכא שאינו מכבה לגמרי רק תחלתו מכבה וסופו מבעיר דבודאי אם נתעצלו הכהנים ונכבה באופן זה. דלא עברו הכהנים שום איסור כיון דלא הוי כביי' לגמרי, [ועי' מנחות דצ"ט אי תדיר הוי דוקא ואין זה שייך לענינינו]. אבל על הלאו דלא תכבה בידים עובר אפי' באופן זה ולכך שפיר החילוק בין הלאו דלא תכבה בידים ובין הלאו דלא תכבה ממילא. וא"כ א"ש בפשיטות קושיותו דבאופן הנ"ל דתחלתו מכבה וסופו מבעיר שפיר דבר שאין מתכוין מותר כיון דמחמת האיסור דלא תכבה ממילא ליכא. ורק משום האיסור דלא תכבה בידים לכך שפיר דשא"מ מותר ודו"ק

ועוד נלע"ד ליישב קושיותו דזה ברור דהרמב"ן דקאמר דאם נתעצלו הכהנים וכבתה האש דעוברים על לאו היינו דוקא אם נכבה כל האש מן המזבח לגמרי דמקרא דאש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה הכי משמע דיהי' אש תמיד על מזבח ואין נפק"מ אם הוא זה האש או לא. אבל יהי' תמיד אש על מזבח ולא יכבה לגמרי. אבל במכבה בידים דהוא מוזהר מהלאו ואש על מזבח תוקד בו לא תכבה שפיר אסרה תורה אפי' המכבה מקצת אש מן המזבח. וא"כ מיושב קושיותו בפשיטות דהא התם אינו מכבה רק מקצת אש. וממילא שפיר ליכא איסור דנכבה ממילא רק איסור דמכבה בידים ולכך שפיר דבר שאין מתכוין מותר. שו"מ תירוץ זה בס' כלי חמדה פ' צו אות ב' ונהנתי, ובעיקר מה שכתבתי לדמות דברי המקור חיים הנ"ל להך דגרם כיבוי ומחיקה. לאחר העיון יש לפקפק בזה דרק באיסור דבל יראה ובל ימצא דהתורה אסרה בפירוש בלי מעשה שאינו מבער החמץ שפיר אפי' אם אינו מתכוין לזה ג"כ אסור משא"כ הכא במלאכת שבת ובמחיקת השם דהתורה לא חייבה אותו אם נעשה המלאכה מאיליו או אם נמחק השם מאיליו ורק דבעינן עכ"פ גרמא ואף דלא הוי מעשה רבא מ"מ מעשה גורם בעינן, אבל אם נעשה מאיליו ליכא איסור שפיר אין סברא שיאסר גם דבר שאין מתכוין דהוי כאילו נעשית ממילא. וראי' לזה דהא בבכורות דף ל"ג ע"ב בבכור שאחזו דם אמר התם ר"ש יקיז אע"פ שהוא עושה בו מום ופירש"י משום דס"ל דבר שאין מתכוין מותר ואע"ג דבאיסור הטלת מים בבכור קיי"ל התם בבכורות דף ל"ד דאפי' הגורם להטלת מום ג"כ חייב דנפק"ל מכל מום עיי"ש וכן בהא דקאמר התם שמואל הלכה כר"ש ופריך אילימא ר"ש דמתני' עד השתא לא שמעינן שמואל דבר שאין מתכוין מותר והא ר"ח בר אשי אמר רב הלכה כר"י ור' חנין בר אשי אמר שמואל הלכה כר' שמעון, ואי נימא דיש חילוק בין היכא דאפי' ע"י גורם אסור דיהי' דבר שאין מתכוין אסור א"כ מאי פריך דלמא שפיר הוי אמינא דבהטלת מום בבכור מודה שמואל דדבר שאין מתכוין אסור משום דגם גורם אסור. וע"כ זה ודאי דדבר שאין מתכוין עדיף מגורם והוי כאילו נעשית האיסור ממילא דזה ליכא איסור אפי' בהטלת מום דהרי מה"ת מותר לומר לגוי שיטיל מום ולא אסור רק משום אמירה לנכרי שבות. וא"כ י"ל דגם לענין כיבוי ומחיקת השם דאפי' נימא דגרמא אסור מ"מ דבר שאין מתכוין יהי' מותר וכנ"ל ודו"ק. מיהו יש לעיין דמחמת איסור עשה דאת ה' וכו' תירא דיהי' אסור אפי' יהי' ממילא וע"י עצלותו שלא יראה שלא ימחוק יהי' עובר על איסור עשה דאת ה' תירא. וממילא אפי' דבר שאין מתכוין יהי' אסור מה"ת במחיקה כדברי המקור חיים הנ"ל. ובזה מיושב דברי רש"י יומא דף ח' דכתב הטעם דלא ירחץ הוא משום מחיקת השם והקשה הריטב"א דהא הו"ל דבר שאין מתכוין. ולהנ"ל מיושב כיון דזה אינו צורך מצוה שפיר אסור גם דבר שאין מתכוין מה"ת ודו"ק

והנה מדי עיוני שם בכלי חמדה פ' צו הנ"ל ראיתי שהעיר אהא דקאמר הגמ' בזבחים דף צ"א הנ"ל אמר שמואל המתנדב יין מביא ומזלפו ע"ג האישים ופריך והא קא מכבי ומשני כיבוי במקצת ל"ש כיבוי. והדר פריך איני והאמר ר' נחמן אמר רבה בר אבהו המוריד גחלת מע"ג מזבח וכיבה חייב ומשני דליכא אלא האי ואיבעית אימא כיבוי דמצוה שאני ע"ש והעיר בכל"ח הנ"ל דע"כ פירושו דכיבוי דמצוה הוא משום דעשה דנסכים דוחה לל"ת דמכבה וא"כ לפמ"ש תוס' בגיטין דף מ"א דלכך ל"ש עדל"ת בפו"ר שידחה ללאו דלא יהי' קדש הוא משום דבדידה ליכא העשה. מבואר מזה דהיכא דצריך שני אנשים לעבור על האיסור כדי שיקיים אחד מצוה לא אמרינן עשה דוחה ל"ת. ולפ"ז אמאי אמרי' הכא בנסכים דעדל"ת הא הכא כיון דכתיב לא תכבה גם גרמא יהי' אסור. וא"כ גם הבעלים שמתנדבים נסכים ומביאין אותן לכהנים לזלף על האישים עוברין בלאו דלא תכבה דהא עכ"פ גרמא הוי דהכהן מוכרח על ידו לכבות את האש ע"ג מזבח. וא"כ איכא האיסור דלא תכבה גם בבעלים. אמנם המצות עשה דנסכים ל"ש רק בבעלים. וא"כ העדל"ת ל"ש רק בבעלים ולא בכהנים. וא"כ מאי שייך כאן עדל"ת עכ"ד. וע"ש שכתב לפרש בזה הא דמשני התם אח"כ לא קשיא הא ר' יהודה הא ר"ש ע"ש ולפענ"ד דבריו תמוהין מ"ש דבכהנים ליכא מצות נסכים הא בכהן איכא מצות הקרבת נסכים דבכל הקרבה שמקריב מקיים מצוה, וצריך לברך ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לעבוד עבודה זו. כמבואר במשנה למלך ריש הלכות מעשה קרבנות. ועיין ברש"י עירובין דף נ' ע"א ושם הארכתי בעזהשי"ת. [ואף שיש להעיר דמצ"ע דהקרבת נסכים לא מקיים רק במקריב כל נסכים. או אפי' נימא דמקיים בהקרבת כזית כדקיי"ל דאין הקטרה פחות מכזית. ואיסור לאו דלא תכבה עובר בשעה שנותן מקצת יין על מזבח ומכבה האש