בית המלך (בוים) לה

סתם ולא כתבן בפירוש לשמן כמבואר במרדכי הובא בב"י סי' רע"ד ובט"ז ונקה"כ סי' רע"ו ע"ש. וא"כ שפיר י"ל דבגוונא דכתב סתם גם ר"י מודה דלא מהני העברת קולמוס משום דבזה שמעביר הקולמוס מבטל כתב הקודם והוי מוחק. ובודאי להתוס' גיטין דף י"ט ע"א ד"ה דיו דמעביר קולמוס בשבת לשמו יחייב לר' יהודה משום כותב ומשום מוחק וא"כ שפיר גם ר"י מודה דאסור להעביר קולמוס ולקדשו ואח"כ ראיתי במשנת חכמים שהקשה כן ותירץ כיון דזה הוי מוחק ע"מ לתקן לכתוב אחר במקומו לא הוי איסור ע"ש אולם להנ"ל שוב משכחת עצה לשאול על השם לחכם דאם קדוש הוא מסתמא יפקע ממנו הקדושה וממילא שפיר יהי' כשם הכתוב בפירוש שלא לשמה ויהי' מותר לימחק ועיין ברא"ש גיטין שם בהחילוק י"א של ענין נאמנות באיסורין וע"ש בקרבן נתנאל מ"ש בשם חי' הרשב"א דיש בידו לקדור האזכרות ועיין בתוס' רי"ד לגיטין הנדפס בש"ס דפוס ווילנא ויש להאריך בכל זה וגם בד' המרדכי שהבאתי ואכ"מ. ועשו"ת בי"צ יו"ד ח"א ודו"ק. ומה שהעיר דאם ישאל על השם שוב מבטל ממנו הקדושה והוי כמו מוחק. י"ל דזה לא הוי רק גרמא, וגם מ"ש בשם האבנ"מ דמבטל התרומה עובר משום עשה דמשמרת כתבתי במקו"א באורך ודו"ק. שו"ר גם בכלי חמדה פ' נשא אריכות בענין זה ואכמ"ל. ובעיקר דברי הירושלמי סוטה בהא דקאמר מגילתה נגנזת תחת צירו של היכל עיין בספר עין התכלת למרן אדמו"ר זצ"ל דף מ' ע"ב שכתב לפרש דמה דקאמר הירושלמי למה בשביל לשחקה קושיא הוא. וכוונת הירושלמי דודאי יהי' נמחק והיאך מותר לגרום להשם הקדוש שימחק. וע"ז משני התם לול קטן הי' שם כלומר שהי' מניח את המגילה בהלול קטן שהי' שם ולא הי' נמחק עכ"ד והוא נכון ופשוט וא"ש כל הקושיות ודו"ק

ובעיקר מ"ש לעיל דמחיקת השם ע"י גרמא יהי' אסור מה"ת משום דאת ה' וכו' תירא שוב נזכרתי מדברי שו"ת נוב"י תנינא חאו"ח סי' י"ז שכתב ג"כ דלא שרי גרמא אלא לטבילה של מצוה אבל לדבר רשות אפילו גרמא אסור משום בזיון השם דאין בזיון גדול יותר מגרם מחיקת השם. והביא ראי' לדבר דבברייתא קתני התם לא ירחוץ ולא יסוך סתם ולא פליג ר"י וא"כ מבואר דסתם לרחוץ גם ר"י מודה דאיכא איסור גרם מחיקת השם משום בזיון ורק לטבול פליג ר"י. ובזה ביאר דברי רש"י יומא דף ח' ע"א ד"ה לא ירחץ שכ' טעמא משום מחיקת השם ע"ש. ומש"ש לדחות ראי' הנ"ל די"ל דהא דלא פליג ר' יוסי אהא דקאמר תנא לא ירחוץ הוא משום שאסור לעמוד לפני השם ערום כדמסקינן התם בגמ' ע"ש. מ"מ יש להביא ראי' מהסלקא דעתין דהתם דלא ידעינן עוד הא דרבא בר רב שילא דקאמר משום דאסור לעמוד בפני השם ערום והי' סובר דטעמא דת"ק דאסור לירד ולטבול הוא משום גרם מחיקה שפיר ראי' מדלא פליג ר"י ע"כ דמודה היכא דלא הוי צורך מצוה דאסור גרם מחיקה. אך יש גם זה לדחות דיש לומר דגם בסלקא דעתין ידעינן הא דאסור לעמוד בפני השם ערום. ורק דהו"א דרק בצורך רשות אסור אבל לצורך מצוה כו"ע מודים דמותר. ולכך קאמר דפליגי בגרם מחיקה ולזה אשמעינן רבא ב"ר שילא דגם בלצורך מצוה פליגי אי אסור לעמוד בפני שם ערום. ובזה יש ליישב קושיות תוס' שם שהקשו אהא דקאמר אי הכי קשיא דרבנן אדרבנן דאמאי קאמר אי הכי. הא בלא"ה הוי קשיא דרבנן אדרבנן ע"ש ולהנ"ל מיושב דהגמרא פריך על המקשן דמקשה דר' יוסי אדר' יוסי ולא ניח"ל לאוקמי' פלוגתייהו דר"י ורבנן באסור לעמוד בפני השם ערום א"כ שפיר פריך אי הכי קשיא דרבנן אדרבנן. אבל בלאו הכי לא קשיא דרבנן אדרבנן דיש לומר טעמא דרבנן משום אסור לעמוד בפני השם ערום אפי' במקום מצוה ודו"ק. וע"ש שתמה על הטור וש"ע דלא הביאו הך דינא אם מותר לגרום מחיקת השם וכתב דס"ל להני פוסקים כיון דאמרינן במגילה דף כ"ו ס"ת שבלה גונזין אותו בקבר ת"ח בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים משמע דאסור לגרום מחיקת שם. אך כתב שם שזה דוחק ע"ש. אולם לפי מה שכתוב למעלה בהלכה א' ראי' דגרמא אסור מן התורה מגמ' ע"ז דף י"ג ועוד ראיות. בלא"ה יש לומר דלכך לא פסקי טור וש"ע דגרמא מותר דסומכים על הראיות הנ"ל ודו"ק. ועיין בתשו' הגאון מהר"א אבד"ק טעלז ז"ל הנדפס בס' שדי חמד בענין מחיקת השם מה שהביא ראי' להשמטת הטוש"ע הא דגרם מחיקה מותר מסנהדרין דף קי"ג ע"א דקיי"ל כל עיר שיש בו אפי' מזוזה אחת אינה נעשית עיהנ"ד משום דכתיב לא תעשון כן הא יכול להתחיל להדליק במקום רחוק מן המזוזה דלריש לקיש דס"ל אשו משום ממונו ובפרט להמהרש"א בסנהדרין דף ע"ז ע"א שכתב דאפי' לר' יוחנן דס"ל אשו משום חציו מ"מ לא מחייב מיתה אם המית את האדם ע"י אש שלא במקום גחלת אלא במקום שהאש הולך מעצמו אף בלא רוח מצו'. אבל במקום שאין האש יכול לילך מעצמו בלא רוח מצו' גם לר' יוחנן פטור דהוי כמו כח כחו ע"ש. וא"כ גם לריו"ח משכחת שיהי' רק גורם דיתחיל להדליק במקום רחוק שאין האש יכול לילך רק ע"י רוח מצוי' שוב לא הוי רק גורם ובגורם ליכא איסור דלא תעשון כן. וע"כ מבואר דגם בגורם איכא איסור דלא תעשון כן עכ"ד. ולפענ"ד עדיין לא יתיישב קושיותו דהא טעמא בגרמא אסור מה"ת הוא מחמת בזיון השם והוא מחמת עשה דאת ה' וכו' תירא וכבר כתבנו דהיכא דהוא צורך מצוה ליכא איסור דאת ה' וכו' תירא וצ"ע. וע"ש שהביא ד' הלבוש יו"ד סי' רפ"ב סעיף י' שכתב הטעם דצריך לקבור ס"ת בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים משום כדי שלא ירקב במהרה והוי כאילו מחקנו אותו בידים ע"ש. והגאון ז"ל כתב לבאר דבריו עפ"ד הרמב"ן בב"ב בדיני דגרמי ע"ש.