בית המלך (בוים) לד

רק יו"ד משם הוי' ג"כ אינו נמחק ע"ש]. וב"ה סוברים דרק אם כתב ב' אותיות משם הוי' ומחק אותן ואפי' אחת מהן אז חייב משום מוחק את השם. אבל אם לא כתב רק אות א' אינו חייב והכי קיי"ל וזה ברור בכוונת הירושלמי. ולפ"ז א"צ למ"ש האבנ"ז דלכך סברי הב"ש דאפי' נמחק רק אות אחת ג"כ מערערין אותה ומשקין אותה בע"כ דהוא מטעם דאזלי לשיטתייהו דאמרינן הקדש בטעות הקדש. וממילא לא אמרינן אדעתא דהכי לא אקדיש. ולכך לא נפקע הקדושה מן השמות. רק דאפי' אם יסברו הקדש בטעות אינו הקדש ג"כ ל"ש גבייהו לומר אדעתא דהכי לא אקדיש. דאזלי לשיטתייהו דסברו דאפילו הכותב רק אות אחת משם הוי' ומחקו עובר משום לא תעשון כן. וממילא כיון שנמחק אות אחת שפיר לא נפקע ממנו הקדושה מחמת מה דאמרינן אדעתא דהכי לא אקדיש. דהא אינו בעולם ואין התנאי על מה לחול כמ"ש התוס' ישנים הנ"ל. וא"כ אפי' נימא דנפקע הקדושה משאר האותיות מחמת דאמרינן אדעתא דהכי לא אקדיש. מ"מ לא נפקע הקדושה מאות יו"ד שנמחק ושפיר חייב משום מחיקת השם לב"ש מחמת אות זה ולכך שפיר סברי דמערערין אותה ודו"ק

והנה עיין בקרית ספר להמבי"ט שכתב דאם כתב י"ק מהוי' ואל"ף למ"ד מא' ולא גמר את השם נראה דאין איסור מחיקתו מדאורייתא כיון שאינו שם בפני עצמו במקום ההוא עכ"ל. וכן יש להוכיח מלשון רבינו לקמן הלכה ד' דכתב אינו נמחק משמע ג"כ דליכא איסור מוחק מה"ת לחיוב מלקות. וכן הוא ל' הגמ' שבועות וכ"ה בירושלמי פ"א דמגילה ה"ט. אולם מדברי הירושלמי סוטה הנ"ל. ולפ"מ שביארנו בדבריו מבואר דבכתב רק ב' אותיות משם הוי' איכא איסור מחיקה מה"ת וחייב מלקות. ולב"ש יהי' חייב מלקות אפי' לא כתב רק אות אחת ודו"ק. והנה לפ"ד הקרית ספר דזה אינו רק מדרבנן נ"ל ליישב מה שהעיר המנ"ח בכל כותב שם הוי' ב"ה דכותב יו"ד וה"א והוי שם. ואח"כ כותב הוא"ו. ובאותו רגע הוי קלקול כי אין זה שם אלא אח"כ כשגומר הה"א האחרונה אז נגמר השם וא"כ הו"ל כמוחק את השם ואף דהוא ע"מ לתקן מ"מ לשיטות הסוברים דשם שלא כסדרן כשר הו"ל לתקן שיכתוב שלא כסדרן כדי שלא יהי' חשש מחיקת השם ע"ש ולהנ"ל א"ש כיון דאם מחק היו"ד והה"א ג"כ אינו רק מדרבנן שפיר בזה שמוסיף הוא"ו לא גזרו שיהי' איסור מחיקת השם כיון דלכתחלה צריך להיות כסדרן כמו שהביאו בשם הזוהר וגם דהא זה לא הוי רק גרמא דבמה שכותב הוא"ו גורם שיתבטל השם והיכא דאפי' אם מחק בידים ליכא רק איסור דרבנן אפשר דעל גרמא לא גזרו ודו"ק

שוב אח"ז מצאתי בס' כלי חמדה להג' מאסטרוב ז"ל פ' ראה שהאריך בענין זה והביא בשם הג' עין יצחק ליישב ד' הירושלמי דקאמר מגילתה נגנזת תחת צירה של היכל. כמו שכתבתי מטעם דאמרינן אדעתא דהכי לא אקדיש. והמחבר דחה זה דרק בנמחקה המגילה דאיכא אומדנא גדולה דלא רצה למחוק את השם בחנם שייך לומר אדעתא דהכי לא אקדיש. משא"כ היכא דלא נמחקה המגילה שפיר ל"ש לומר אדעתא דהכי עכ"ד. ולפענ"ד נראה דלק"מ דהא גם בכתיבת שם שלא לצורך איכא איסור. ועי' ברמ"א יו"ד סוס"י רע"ו. ובפרט שהוא ז"ל גופי' הביא שם דברי רעק"א ז"ל סי' כ"ט שהעיר דלמ"ד כתיבה כדבור. א"כ אמאי מותר לכתוב את השם הוי' הא הו"ל היג,ה את השם באותיותיו ותירצו האחרונים משום דמצותו בכך והרי השי"ת צוה לכתוב סת"ם ע"ש. וא"כ ז"ד אם כותב לצורך. אבל אם כותב השם שלא לצורך שוב איכא איסור דהוגה את השם באותיותיו וממילא שפיר שייך לומר אדעתא דהכי ודו"ק. ואולי אפשר לצדד ולומר דאמרינן הואיל ואישתרי אישתרי עיין זבחים דף ל"ב. וזה כביר ראיתי לגדול א' שיחי' שכתב ליישב על מה שאין העולם נזהרין בד' החת"ס שכתב דאם כותב ד"ת שלא לש"ש עוברין על איסור דדברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרן בכתב דרק משום עת לעשות לה' התירו אבל של"ש לא התירו ע"ש והרב הנ"ל כתב לצדד דאמרינן הואיל ואישתרי אישתרי ואכמ"ל. ויש להעיר מסוטה דף ז' ע"ב כאן קודם שנמחקה המגילה וברש"י שם ואכמ"ל]. וע"ש שהביא גם דברי האבני נזר שהבאתי. ועל מ"ש דב"ש לשיטתייהו אזלי דסברי דהקדש בטעות הקדש. תמה עליו דאכתי יכולין לקדש השמות על תנאי דגם לב"ש מהני. וכתב ליישב עפ"ד רעק"א בפסקים סי' ב' דבכה"ג אמרינן אין ברירה ע"ש. אולם לפמ"ש דב"ש לטעמייהו דס"ל דאפי' הכותב אות א' ומוחקו עובר משום ל"ת כן. א"ש גם קושיותו דיקדש על תנאי דמ"מ לא מהני וז"פ. וגם מה שהביא דברי הפנ"מ בירושלמי פ"ב דסוטה. והבין דהפנ"מ ר"ל דלב"ה אין חייב המוחק רק ב' אותיות. ולכן תמה עליו דהא קיי"ל המוחק אפי' אות א' חייב. אבל באמת כוונת הפני משה הוא כמו שכתבתי דב"ש וב"ה לא פליגי אם המוחק אות א' חייב רק אם הכותב אות אחת חייב. דלב"ש אפילו הכותב אות א' ג"כ חייב ולב"ה בעינן שיכתוב ב' אותיות וא"ש

גם מ"ש שם להסתפק אי בקדושת השם מהני שאלה לחכם. יש להעיר מגיטין דף נ"ד ע"ב דפריך וליעבר עלייהו קולמוס ולקדשו כמאן נימא דלא כר' יהודה דתנן הרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי ר' יהודה והקשתי לפמ"ש קצת פוסקים דהא דשם שנכתב שלא לשם קדושה מותר לימחק זה דוקא בנכתב בפירוש שלא לשם קדושה כגון שרצה לכתוב יהודה אבל אם כתב סתם אמרינן דסתם שם לשמו עומד. ועשו"ת פנים מאירות סי' מ"ה ובחוות יאיר ובפנ"י גיטין דף כ' שכתב ג"כ כן. א"כ מאי פריך הגמ' כאן דליעבר עליו הקולמוס הא הכא מיירי שכתב השמות