בית המלך (בוים) לב

רע"ו על המהר"ם אלשקר שכתב בדעת הראב"ד לקמן הלכה ד' דמותר למחוק צ"ב מצבאות אפי' כשכבר כתב כל השם וכן ש"ד משי"ן דל"ת יו"ד דקשה עליו מגמ' הנ"ל דהא מחיקת השם ג"כ צריך שיעור כל השם ע"ש וקושיא זו לק"מ די"ל דהגמ' פריך ממחיקת שם הוי' דמודה הראב"ד דאסור למחוק ממנו אפי' אות אחת אבל על המהר"ל מפראג ז"ל קשה ומבואר דאפי' מקצת מן האות ג"כ חייב. ועיין בשעה"מ פ"י מה' רוצח ה"ט מ"ש להוכיח מהך דמכות דחורש וזורע בנחל איתן חייב אפי' בכ"ש ע"ש ודו"ק

והנה ראיתי ביד שאול שנשאל אם נמחק ח"ו אות א' משמות הקדושים אם יש קדושה על שאר אותיות שנשארו ואסור למוחקן מה"ת או לא. והשיב דאסור למוחקן מה"ת וחייב מלקות משום ל"ת כן ומה שהביא ראי' לזה מספרי פ' ראה דקאמר מניין למוחק אות א' מן השם שהוא בל"ת שהוא חייב שנא' ואבדתם את שמם ל"ת כן והקשה דהא אות א' הוי רק ח"ש ואמאי יחייב וע"כ דכל אות ואות קדוש בפ"ע ולכך חייב וא"ל דאדרבה כיון דע"י שמחק אות א' נתבטל כל השם לכך חייב. זה לא הוי רק גרמא וגרמא במחיקה מותר עכ"ד. ולא הבנתי דבריו דודאי בפשיטות הטעם דחייב מלקות באות אחת משום דדומיא דבע"ז אם מוחק אפי' אות א' משם הטומאה דמקיים המצוה כיון שע"י זה נתבטל כל השם. ה"נ שפיר מחויב מלקות כיון שע"י זה נתבטל כל השם ולא הוי ח"ש רק שיעור גמור ובפרט למ"ש האור חיים הקדוש פ' ראה שאפי' אותיות הנטפלין ג"כ אסורין מה"ת למוחקן ע"ש ואכמ"ל. שו"ר שזה הדין אי איכא איסור תורה למחוק שאר אותיות הוא מחלוקת בין הפוסקים דהחות יאיר סי' ט"ז סובר דשם שנפסל בטלה קדושתו ומותר למחוק השאר וכן דעת רעק"א ז"ל. אבל בס' בני יונה להגאון בעמח"ס מעיל צדקה כתב דאסור למחוק ונוטה דעתו לחיוב מלקות והובאו דבריהם בס' אומץ יוסף להגאון מברעסלא ז"ל על או"ח סי' מ"ב ע"ש שהביא כל הראיות שהביא הבני יונה לאיסור ודחה אותם ע"ש שהאריך בזה. ועשו"ת אבני נזר יו"ד סי' ש"ס דנראה מדעתו כדעת הבני יונה. ועיין שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ק"ג ובמשנת חכמים ובמנ"ח שנסתפק ג"כ בזה והביא בשם הש"ג דליכא איסור תורה ודו"ק

והנה ראיתי באבנ"ז שם סי' ש"ס שהקשה מהא דקיי"ל דאפי' המוחק אות א' מן השם חייב מלקות על הא דאמרינן בירושלמי פ"ג דסוטה הלכה ג' כמה ימחוק תני ר' חנין ב"ש אומרים אחת וב"ה אומרים שתים א"ר אילא טעמון דב"ה כדי לכתוב י"ק ע"ש והקשה באבנ"ז מאי טעמא דב"ה דמשמע מדבריהם דרק אם נמחק ב' אותיות י"ק אז מערערין אותה הא אפי' המוחק אות אחת מן שם ג"כ חייב משום מוחק א"כ אפי' נמחק אות א' ג"כ צריך לערער אותה לשתות שגרמה להשם שימחק. וכתב ליישב דבאמת צריך להבין אמאי יהי' איסור מחיקת השם במגלת סוטה הא בגמ' בב"ק דף ק"י ע"ב פריך דחטאת שמתו בעלי' דלמיתה אזלא נימא אדעתא דהכי לא אקדיש ומשני דהלכתא גמירי לה וא"כ ה"נ נימא אדעתא שתאמר איני שותה לא אקדיש השמות והו"ל שם שאינו קדוש דליכא איסור מחיקה מה"ת וכתב ליישב עפ"ד התוס' ישנים יומא דף י"ג דקיום תנאי הגט לאחר מיתת האשה לא מהני דעכשיו אין הקיום תנאי על מה לחול. ובודאי דה"ה בביטול תנאי הגט לאחר מיתת האשה דג"כ לא מהני וא"כ ה"נ הא דאמרי' אדעתא דהכי לא אקדיש לא הוי רק תנאי. וכיון דלאחר שנמחקה המגילה נולד הענין שאילו הי' יודע בתחלה לא הי' מקדש השם שפיר אין יכול להתבטל הקידוש השם דאין הביטול על מה לחול. ובזה מיושב הא דב"ה בעי שתי אותיות כיון דאם נמחק רק אות א' ונשארו רוב האותיות כתקונן שפיר אין מערערין אותה דלא גרמה למחיקת השם כלל דעדיין נימא אדעתא דהכי לא אקדיש ואות א' בלבד שכותב לשם קדושה ליכא כלל איסור מחיקה. אבל אם נמחקו ב' אותיות דהיינו י"ק דקיי"ל דאיכא איסור מחיקה שפיר לא מהני לומר אדעתא דהכי. ושפיר סברי ב"ה דבב' אותיות מערערין אותה שתשתה והא דב"ש סוברים דאפי' נמחק אות אחת ג"כ מערערין אותה שתשתה. היינו דאזלי לשיטתייהו דסוברים הקדש בטעות הקדש. וא"כ ל"ש לומר אדעתא דהכי לא אקדיש ושפיר אפי' נמחק רק אות אחת ג"כ מערערין אותה דבמחיקת אות א' ג"כ גרמה לאיסור מחיקת השם עכ"ד והוא דבר נפלא. ובזה אמרתי ליישב דברי הירושלמי סוטה שם פ"ג הלכה ג' אהא דקתני במתני' עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת. וקאמר התם בירושלמי תני מגילתה נגנזת תחת צירו של היכל למה בשביל לשחקה, ופי' הק"ע שיהא נשחק הספר והכתב מעצמו ע"י סביבת הדלת ע"ש. ותמוה מאד כמו שתמה שם השירי קרבן דהא איכא לאו דמחיקת השם. ומ"ש ליישב דהירושלמי ס"ל דליכא איסור במחיקת השם דוחק מאד. אך לפ"ד האבנ"ז א"ש מאד דכיון דעדיין לא נמחק המגילה שפיר שייך לומר אדעתא דהכי לא אקדיש ושפיר ליכא איסור מחיקת השם. ולכך שפיר נגנזת תחת צירו של היכל ודו"ק

והנה ראיתי בשו"ת בית אפרים יו"ד סימן ס"א שכתב ליישב דמה שנותנין אותה תחת צירו של היכל לא הוי רק גרמא במחיקת השם וגרמא במחיקת השם מותר ע"ש. ודבריו צ"ע דהא אם סובבים את הדלת הרי הוא מוחק את השמות בידים ולא הוי גרמא, וגם הא כ"כ לעיל דמחיקת השם ע"י גרמא יהי' איסור תורה מחמת עשה דאת ה' וכו' תירא. ובזה מיושב מה שהקשה שם בב"א אהא דאמר בשבת דקט"ו ע"ב במעשה בא' בצידון שנטל טימוס של ברכות ושקען בספל של מים ואמר לי' רבי ישמעאל גדול עונש האחרון יותר מן הראשון והקשה דהא לא הוי רק גרמא. ולהנ"ל מיושב דהא