בית המלך (בוים) כז

דף ד' ע"א מבואר להיפך ועיין פנ"י בשבועות שכתב דרבינו ס"ל דזרק ככר לים הוי לאו שיש בו מעשה ודלא כתוס' ועחי' ראש יוסף חולין דף פ"ג מ"ש ע"ד רבינו פי"ח מפסולי המוקדשין הלכה ט' ובחי' להל' שבועות פ"א הל' ג' כתבתי בזה ואכמ"ל. ועיין בלח"מ לקמן הלכות עכו"ם פ"ד ה"ט ושם נאריך אי"ה

וא"כ שפיר צריך קרא דלא יקרע לחייב מלקות על קורע בגדי כהונה אפי' ע"י גרמא. ולפ"ד הקרבן חגיגה בפ"ט מהלכות כלי המקדש ה"ג דבשאר בגד"כ אין לוקה רק בדרך השחתה ורק במעיל דכתיב גבי' לא יקרע חייב אפילו שלא בדרך השחתה ע"ש וכוונתו דרק הקורע פי מעיל חייב משום לא יקרע אבל בשאר בגד"כ אין חייב רק משום ל"ת כן. ולכך אין חיוב רק בדרך השחתה ולפ"ז יהי' חילוק בין מעיל לשאר בגדי כהונה דבמעיל יהי' חייב על קריעה אפי' ע"י גרמא אבל בשאר בגד"כ דהחיוב הוא משום ל"ת כן אינו חייב רק ע"י מעשה. וערש"י עה"ת פ' בא כל מלאכה לא יעשה בהם אפי' ע"י אחרים וע"ש ברמב"ן. וה"נ דכתיב לא יקרע שייך ג"כ סברא לדרוש לאסור אפי' ע"י אחרים. וע' ברמב"ן עה"ת פ' צו ואכמ"ל

ובחידושי כתבתי להעיר בהא דקיי"ל בבגדי כהונה שבלו דמפקיעין אותן לפתילות היינו משום דיצאה מהם קדושת בגדים לאחר שבלו וליכא בהם איסור קריעה ועתו"ס שבת דף כ"א ע"א ומשל"מ פ"ח מכלי מקדש הלכה ו'. וזה דוקא בבגדי כה"ד אבל בגדי כהן גדול מבואר ברמב"ם פ"ח מהל' כלי מקדש הלכה ה' דבגדי כהן גדול שבלו גונזין אותן. ומה שהקשה שם במשל"מ דלהריטב"א דס"ל דבגדי כהונה אין עליהם קדושת הגוף רק קדושת דמים א"כ אמאי גונזן אותם הא מהני להו פדיי' כיון דאין עליהם קדוה"ג. עיין בשעה"מ פ"א מהלכות מעילה שתירץ דבגדי כ"ג יש עליהן קדוה"ג דהא גלי קרא והניחם שם דטעונין גניזה ומבואר דיש עליהן קדוה"ג ע"ש. [ובמקום אחר הארכתי בדברי השעה"מ שדבריו תמוהין ואכמ"ל]. וא"כ מבואר דבגדי כה"ג אין הקדושה נפקעת מהם. ולפ"ז יש לעיין לענין איסור קריעה אם איכא ג"כ לאו דלא יקרע אפילו בבלה ואף דמצינו במטיל מום בבע"מ דפטור משום דאינו מפסיד להקדש מידי. וא"כ ה"נ יש לומר לענין לאו דלא תעשון כן דהיכא דבלא"ה נשחת הדבר ליכא לאו דלא תעשון כן. מ"מ י"ל דזה דוקא לענין לאו דלא תעשון כן דהוא מחמת איבוד הקדש שפיר לא שייך הלאו היכא דנשחת הדבר. אבל לענין לאו דלא יקרע דכתב הקרבן חגיגה הנ"ל דאיסור קריעה אינו משום השחתה דאפי' אינו קורעו דרך השחתה ג"כ חייב א"כ שפיר י"ל דאפי' אם אינה ראוי' לעבודה כגון שבלה או שנתעגלו דקיי"ל בפ"ח מכלהמ"ק ה"ה דאין מכבסין אותן דמ"מ יהי' הלאו דלא יקרע. ובזה מיושב קושיות החת"ס הנ"ל דל"ל קרא לא יקרע הא בלא"ה איכא לאו דל"ת כן ולהנ"ל מיושב דשפיר נפק"מ היכא דבלה דבלא"ה אינה ראוי' לגבוה ודו"ק

ובענין זה אמרתי ליישב הא דאמרינן בזבחים דף צ"ה אמר ר"ל מעיל שנטמא מכניסו פחות מג' על ג' ומכבסו משום שנאמר לא יקרע. וכ"כ רבינו בפ"ט ממעשה קרבנות הלכה כ' והקשה הקרבן חגיגה דלמה נקט דוקא מעיל ולא שאר בגד"כ הא בכל בגדי כהונה איכא איסור דלא יקרע. ונ"ל דהנה ראיתי בהר"ש לתו"כ פ' צו פרשה ג' פרק ו' ברייתא ח' שהקשה אהא דפריך הגמ' בזבחים שם והא בעי שבעה סמנים וא' מהם מי רגלים ותניא אלא שאין מכניסין מ"ר לעזרה ופירש הר"ש שם דדוקא על ר"ל פריך ולא אמתני' [והוא כפי' התוס' ושלא כדעת רש"י ע"ש]. משום דבמעיל בעינן בצפון וצפון מעבר צבעא והתם כתיב כליל תכלת שאין לו להעביר את הצבע וכתב וז"ל ואם תאמר ויעביר והלא אין ראוי עוד לבגד"כ דאמרינן בפ' המזבח מקדש בגדי כהונה שנתעגלו אין מכבסין אותן. וי"ל התם מדרבנן כדאמרינן טעמא שאין עניות במקום עשירות אבל בגד"כ שהותז עליהם מי חטאת מצוה לכבסן והם כשרים ודאי אפי' מדרבנן לא נפסול אותם הלכך גבי מעיל מכבסינן לי' בדבר שלא יעביר את הצבע. ושמא גם הי' עובר בעשה אם הי' מעבירו משום כליל תכלת וכשיכבסו כהוגן ודאי הוא ראוי לעבודה עכ"ל וכוונת הר"ש בקושיותו הוא דכיון דקיי"ל אין עניות במקום עשירות וא"כ בודאי אין ראוי לכהן שיעבוד בבגד שנתכבס דלא הוי לכבוד ולתפארת וא"כ שוב אין ראוי לעבודה ואמאי יהי' איסור להעביר הצבע תכלת מן המעיל הא בלא"ה לא יהי' ראוי לעבודה. וע"ז תירץ דהא דאין עניות במקום עשירות הוא רק מדרבנן ורבנן לא גזרו רק בשב ואל תעשה שלא יכבסו אותן לכתחלה. אבל אם כבסו אותן בדיעבד לא גזרו חכמים ומותר ללבוש אותן לעבודה וא"כ הכא כיון דמצוה מה"ת לכבס אותן שפיר מותר אפי' לכתחלה לעבודה זה כוונת הר"ש ז"ל. [ואף דיש גם לומר דהר"ש ז"ל סובר דרבנן גזרו לכל בגדים דאין מכבסין אותן דאפי' אם כבסו אותן בדיעבד ג"כ פסול והוא משום דכבר גזרו שלא יכבס אותן ולכך אפי' כבסו אותן ג"כ פסול לעבודה אבל הכא במעיל לא יכלו חז"ל לגזור שלא יכבס אותן דהא מצוה מה"ת לכבס אותן ולכך אם כבס אותן שפיר ראוי לעבודה. מ"מ פשוט יותר כמו שכתבתי לעיל]

והנה על עיקר דין דר"ל דאמר מכניסו בפחות מגע"ג ומכבסו משום שנאמר לא יקרע יש ג"כ להקשות אי נימא דלאו דלא יקרע הוא רק בשעת שהבגד ראוי לעבודה ולא אם נפסל לעבודה שייך ג"כ קושיות הר"ש דאמאי אסור לקרוע אותו הא אינו ראוי לעבודה וצריכין לומר כתירוצו דהא דבגד"כ שנתעגלו אין מכבסין אותן הוא רק מדרבנן והיכא דהוא מצוה לכבס אותן לא גזרו. ולפ"ז מיושב דקדוק הנ"ל דלמה נקט דוקא מעיל. דהנה בזבחים