בית המלך (בוים) כו

כגון ע"ג קורות וכלים לא קדוש דלא הוי מקומו אלא ע"ג הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדיש ע"ש מבואר דס"ל דשם שלא במקומו אין יכול לתפוס עליו קדושת השם א"כ צ"ל דהא דקאמר התם בערכין יגוד וישתמש במותר. אע"ג דמבואר בהגהות מיימונית דשם שלא נתכוונו לקדשו ליכא איסור מחיקה מה"ת וכן החליטו הפוסקים דלא כהפרי חדש שכתבו משמו דסובר דאפי' שם שנכתב שלא לשם קדושה איכא איסור מחיקה מה"ת. מ"מ איסור דרבנן למחוק השם איכא אפי' אם אינו קדוש ועיין בש"ך סי' רע"ו ס"ק י"ב דשם שלא נכתב לקדושה מותר למחוק לצורך תיקון דוקא ע"ש. וא"כ יש להעיר דמאי פריך הגמ' לר' יוסי דלמה טובל כדרכו הא איכא איסור גרם מחיקה. הא השם הזה נכתב שלא במקומו ולא חל עליו הקידוש וא"כ כה"ג דלא הוי רק גורם למחוק וגם הוא צורך תיקון טבילה שפיר מותר ואמאי פריך [ועיין בחי' רעק"א ביו"ד שם שכתב דגם הר"א ממיץ בס' יראים ס"ל כדעת רש"י הנ"ל דכתב שם דהא דקיי"ל דהנטפלות לפניהם אינו מקדש הוא דוקא אם נכתב שלא במקומו ע"ש ואכמ"ל] ושו"ר לאחרונים שהקשו ג"כ ע"ד רש"י מסוכה דף נ"ג דדוד כתב שם על חספא ואמר איכא מאן דידע אי מותר לשדות בתהומא ולרש"י דשם שלא במקומו לא חל הקדושה אמאי יהי' אסור. ועיין רש"י סנהדרין דף נ"ו ע"א וצ"ע ואכמ"ל בזה

והנה לפי דברינו דבגרם מחיקה יהי' איסור עשה דאת ה' וכו' תירא יהי' נסתר בזה מה שראיתי להגאון אבד"ק טעלז ז"ל בתשובתו בשד"ח בבאר בשדי שם שכתב ליישב קושיות המעיל צדקה והפוסקים הא דשדו אותו בשיד אע"ג דאיכא איסור מחיקת שמות. די"ל דמיירי שמחקו את השמות ע"י גרם. דמצוה יכולין לקיים ע"י גרם ע"ש ולפ"ד לא משכחת זה דהא עכ"פ יהי' איסור עשה דאת ה' וכו' תירא אפי' ע"י גרם [ואין לומר דכיון דמצוה הוי לשוד בשיד שפיר ליכא איסור עשה הנ"ל ז"א דהא הגאון הנ"ל לא ס"ל התם דעיקר המצוה הי' לשוד בשיד ע"ג הכתב. דהא דחה שם תירוץ המע"צ שכתב דגזרת הכתוב הוי שמותר למחוק ותמה ע"ז הג' הנ"ל מגמ' זבחים דף צ"א דהיכא דאיכא איסור תורה עקרינן לקרא ממשמעותי' ומפרשינן בענין דלא יעברו על איסור וה"נ כיון דאיכא תנא בסוטה שמפרש דסדו בסיד קודם הכתיבה הי"ל לר"י לפרש כהך תנא ולא לפרש באופן שיהי' איסור עכ"ד ע"ש. ונראה דזה דעת הגור ארי' יהודה סימן מ"ט והפנמ"א ולא כמו שתמה עליהם הבית יצחק יו"ד ח"ב סי' ק"ג וכתבתי בזה למעלה ואכמ"ל] ושפיר לא משכחת ע"י גרם ושפיר צריכין לד' המע"צ והפוסקים הנ"ל ודו"ק

ונלפע"ד ראי' לדברינו דעשה דאת ה' וכו' תירא יהי' אפי' ע"י גרמא מהא דאמרינן בע"ז דף י"ג ע"ב במקדיש בהמה בזה"ז דבהמה תיעקר ונועל דלת בפני' והיא מתה מאילי' ופריך ולשוי' גיסטרא ומשני אביי אמר קרא ונתצתם את את מזבחותם ל"ת כן וכו'. ואי נימא דע"י גרמא ליכא שום איסור דל"ת כן א"כ הי' להם עצה לשוי' גיסטרא ע"י עכו"ם דלא עדיף מגרמא דמותר [ואין לומר דהא גם באיסור לאו מיבעיא בגמ' בב"מ דף צ' אי אמרינן אמירה לעכו"ם שבות ואיפשטא שם דהוי שבות וא"כ הא עכ"פ יהי' איסור דרבנן. מ"מ י"ל דלצורך מצוה לא הוי שבות וגם יש להעיר דהא ע"כ הא דנאיד אביי מטעמא דרבא דקאמר הטעם דנראה כמטיל מום הוא לאשמעינן דאיכא גם איסור תורה ולרבא לא יהי' רק איסור דרבנן וא"כ באופן זה דיאמר לעכו"ם שוב הוי ג"כ דרבנן ומ"ט נאיד אביי מטעמא דרבא. בשלמא לרבא דנאיד מטעמי' דאביי כתב החת"ס או"ח סי' ל"ב דאביי ורבא פליגי אם לאו דל"ת כן שייך אפילו אם הוא לצורך תיקון אחר דאביי ס"ל דאפילו אם הוא לצורך תיקון ג"כ איכא לאו דלא תעשון כן ולכך אע"ג דהוא לצורך תיקון שלא יבא לידי תקלה. מ"מ איכא לאו דל"ת כן ורבא ס"ל דלאו דל"ת כן הוא רק בדרך השחתה אבל היכא דהוא לצורך תיקון לא וכדעת רבינו הרמב"ם ז"ל ע"ש אבל הא דלא רצה אביי לתרץ כדרבא עכצ"ל דהוא רצה לאוקמי' שיהי' איסור תורה וא"כ ע"י עכו"ם שוב לא הוי רק מדרבנן והדר"ל קושיותינו לדוכתי'] אך לפמ"ש דעשה דאת ה' וכו' תירא הוא גם ע"י גרמא וא"כ הא זה ברור דהמזיק להקדש עובר משום עשה דומקדשי תיראו וכמ"ש המשנ"ח גבי הנותץ אבן מן העזרה. ויעבור גם ע"י גרמא. וא"כ לפמ"ש החת"ס הנ"ל דלאביי יהי' הלאו דל"ת כן אפי' לצורך תיקון וא"כ בודאי דגם עשה דומקדשי תיראו הוא ג"כ לצורך ושפיר ל"מ לאביי לשוי' גיסטרא דיעבור אעשה דומקדשי תיראו ודו"ק

והנה בחת"ס או"ח סי' ל"ב העיר בהא דכתב רחמנא בבגדי כהונה דהקורע הבגד חייב משום לא יקרע. הא בלא"ה איכא לאו דלא תעשון כן. וכתב דמזה יהי' ראי' לשיטת מהר"ם פאדווה הובא במג"א ס"ס קנ"ב דאיסור נתיצה לא שייך רק במחובר ולא בתלוש ולכך צריך קרא דלא יקרע. וע"ש שדחה זה מסוגיא דמכות דף כ"ב דפריך וליחשוב השורף עצי הקדש. מבואר דאפי' בתלוש איכא איסור דלא תעשון כן ע"ש. ולפענ"ד נראה דנפק"מ בקורע הבגדי כהונה ע"י גרמא ולא ע"י מעשה דמשום לאו דלא תעשון כן ליכא דגרמא פטור כדאמרינן בשבת הנ"ל אבל משום לאו דלא יקרע שפיר יהי' חייב אם יהי' ע"י גורם ולמ"ד לאו שאין בו מעשה חייב מלקות יהי' חייב מלקות ואפי' למ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין מ"מ י"ל דגרמא כגון בהי' שם על בשרו ויורד לטבול מיחשב מעשה לענין מלקות דהחוסם בקול ס"ל לריו"ח דחייב מלקות. ועיין ירושלמי פ"ג דשבועות דנשבע שאוכל היום וזרקה לים דהוי לאו שי"ב מעשה ובתוס' שבועות