בית המלך (בוים) כה

והנה בספרי פ' ראה איתא שם מנין לנותץ אבן אחד מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות שהוא בל"ת שנא' ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן וכו' ר' ישמעאל אומר מנין למוחק אות אחת מן השם וכו' שנא' ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' ע"ש. וכתב הרמב"ן עה"ת דרי"ש אינו חולק על ת"ק ומודה דנותן מזבח חייב משום ל"ת כן. והר"א מזרחי כתב דרי"ש חולק באמת על ת"ק שאי אפשר שיהי' אזהרה על נותץ דבשלמא על מוחק שפיר צריך קרא היכא דלא כיוון למחוק דרך השחתה אלא מפני שנכתב שלא במקומו או שלא בכבודו ומחק אותו כדי לכתבו במקומו ובמקום כבוד. אלא הנותץ הא אינו מוזהר רק בדרך השחתה שפיר לא צריך קרא לאסור וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין מזבחות. ועכצ"ל דעיקר קרא דל"ת כן אתי למוחק ע"ש. וראיתי בס' הקובץ כאן שהעיר ע"ד הרא"ם דאמאי ס"ל לרי"ש דקרא לא אתי לנותץ והיינו משום דלא צריך. הא אכתי צריך למלקות דממוחק את השם לא ידעינן לי' דאין מזהירין מן הדין ואף אם נאמר כסברת הה"מ פ"ב מה' מאכלות אסורות דהיכא דאיכא עשה מפורש מזהירין מה"ד וכאן הוי עשה דשם תעלה עולותיך ולא תתוץ זה אינו דאין במשמעות זה לאו הבא מכלל עשה ועוד אם נאמר כן א"כ מאי קאמר הרא"ם שם דהלכה כת"ק מהך דמכות דף כ"ב הא גם לרי"ש לקי עלי' ועיקר אזהרתי' מקו"ח דהאי קרא דלא תעשון וצ"ע עכ"ד

והנה מ"ש מעשה דשם תעלה עולותיך בודאי אין זה אזהרה לנתיצה דהא קיי"ל מקריבין אע"פ שאין בית עיין שבועות דף ט"ז ומגילה דף י' ורק דמזבח צריך להיות ואם ינתוץ המזבח תו לית לי' מקום להקריב עלי' קרבן וא"כ לדבריו מנ"ל לרי"ש הנותץ מן כותל עזרה לחיוב מלקות דע"ז לא שייך העשה דשם תעלה עולותיך דהא מקריבין אע"פ שאין בית. ואולי רי"ש אזיל לטעמי' דס"ל בזבחים דף ס' ומכות די"ט דקדושה ראשונה לא קדשה לע"ל אבל מ"מ היכא דנותץ מקצת מן הכותל דלא נפסל להקריב קרבנות וכן במזבח למאי דקאמר בחולין די"ח בסידא טפח ע"ש ברש"י משכחת בנותץ פחות מטפח דלא נפסל המזבח מנ"ל דיהי' חייב משום ל"ת כן וע"כ דבודאי אין זה אזהרה לנתיצה. אבל תמיהני עליו שלא הביא דברי המשנת חכמים שכתב דבנותץ העזרה מלבד הלאו דל"ת כן איכא גם עשה דמקדשי תיראו ע"ש וא"כ שפיר איכא חיוב מלקות לרי"ש דנפק"ל לנותץ העזרה קו"ח ממוחק את השם וכדברי הה"מ הנ"ל דהיכא דאיכא בלא"ה איסור עשה כו"ע מודי דמזהירין מה"ד. וע' במנ"ח מ' תל"ז שכתב דגם במוחק את השם איכא עשה דאת ה' וכו' תירא ע"ש [ומ"ש ראי' מסנהדרין דנ"ז ואימא דמיברז שם מיירי לענין מוציא ש"ש לבטלה ועב"ס יד רמ"ה שם. וע' בתמורה דף ד'] ובגליון מו"ר הגזצ"ל על המנ"ח העיר מחולין דף קמ"א ע"א דהא דקאמר התם גדול השלום משמע ג"כ דמחיקת השם איכא ג"כ איסור עשה דאי לא הוי רק ל"ת א"כ מאי ראי' מעשה דשלום דלמא רק ל"ת דמחיקה דוחה משום דעשה דוחה ל"ת אבל עשה דשילוח הקן אינו דוחה דמאי אלימא האי עשה מהאי עשה. וע"כ מבואר דבמחיקה איכא ג"כ עשה עכ"ד ואכמ"ל

ובעיקר קושיות הרא"ם אהא דמקשה רי"ש וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין מזבחות ולא מקשה אמחיקת השם נראה דמזה יהי' ראי' למ"ש לעיל בשם הפוסקים דבמחיקת השם אפי' אם אינו גורר את האותיות רק שמדבק עליהן דבק באופן שלא יוכלו לראות השם לעולם ג"כ איכא לאו דמוחק את השם וא"כ שפיר לא קשה וכי תעלה על דעתך שישראל מוחקין שמות דשפיר הו"א דבהאי גוונא שאינו גורר את האות ליכא ביזוי להשם שפיר צריך קרא. אבל בנתיצת העזרה שפיר קאמר דלא צריך קרא דבכל אופנים שייך ביזוי ודו"ק. ויש לעיין במדבק דבק על השם אע"ג דאיסור לאו דל"ת כן איכא. אפשר דעשה דאת ה' וכו' תירא ליכא דביזוי השם לא שייך רק במגרר את האותיות אבל בכה"ג לא וכה"ג כתב המנ"ח שם דאפי' לדעת הרא"ם הנ"ל דבמחיקת השם חייב אפי' אינו בדרך השחתה מ"מ עשה דאת ה' וכו' תירא ל"ש רק בדרך השחתה ע"ש וא"כ ה"נ י"ל כן וצ"ע

ודע דיש להעיר בהא דאמרינן בשבת דף ק"כ ע"ב דבאיסור ואבדתם את שמם ל"ת כן עשיי' הוא דאסור אבל גרמא שרי. דמ"מ יהי' איסור דאת ה' וכו' תירא. דודאי משמע מהך פסוק לאסור מוציא ש"ש לבטלה אפי' ע"י גרמא וכן אם מוחק את השם ע"י גרמא בודאי דעובר על עשה דאת ה' וכו' תירא. והא דמשני בשבת שם הברייתא דתניא הרי שהי' שם כתוב לו על בשרו וכו' נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי ויורד וטובל ר' יוסי אומר לעולם יורד וטובל כדרכו ופריך מדר' יוסי דגבי מחיקה ס"ל גרם מחיקה מותר וגבי כיבוי דאיסור שבת ס"ל גרם כיבוי אסור ומשני על זה דשאני מחיקה דאמר קרא ל"ת כן עשיי' הוא דאסור גרמא מותר הרי מבואר דאפי' עשה דאת ה' וכו' תירא ליכא דאל"כ יהי' אסור לר"י לטבול כדרכו מחמת עשה דאת ה' וכו' תירא. לא קשה מידי דהא היכא דמוחק השם לצורך תיקון אחר. כתבתי לעיל בסמוך בשם המנ"ח דליכא איסור דאת ה' וכו' תירא דלא שייך ביזוי להשם כיון שהוא עושה לצורך תיקון אחר ורק דאסור משום לאו דל"ת כן וא"כ הא התם מחויב טבילה ובזה שיורד לטבול מוחק את השם שפיר הוי המחיקה לצורך תיקון מצוה דטבילה וליכא איסור דאת ה' וכו' תירא ולכך קאמר שפיר דע"י גרמא מותר לכתחלה. אבל בעלמא דגורם לימחק השם בדרך השחתה שפיר איכא איסור עשה דאת ה' וכו' תירא ודו"ק

ובאמת לשיטת רש"י ערכין דף ו' ע"א ד"ה שם שלא במקומו בלשון השני. דשם שלא במקומו