בית המלך (בוים) כג

פ"ז דפועל בכרם אסור לאכול אכילה גסה ונפק"ל מקרא שבעך ולא אכילה גסה אי נימא דדוקא אכילה גסה אסור לאכול אבל שלא כדרך אכילתן יהי' מותר לאכול או דגם שלכד"א יהי' אסור לאכול ע"ש, וכתבתי להביא ראי' מהא דקאמר התם בכרם רעך ולא של הקדש וכתבו התוס' שם ד"ה רעך ולא של הקדש דס"ד כי היכא דשרי רחמנא איסור גזל שאוכל משל חבירו ה"נ הו"א דשרי בשל הקדש ע"ש ואי נימא דפועל בכרם מותר לאכול שלכ"ד אכילה א"כ ל"ל קרא רעך לאסור כרם הקדש דאסור לפועל לאכול ממנו הא שפיר לא דמי לגזל דגזל אי אפשר בענין אחר דהא אפילו אם אוכל ממנו שלכד"א ג"כ איכא איסור גזל אבל במעילה דמותר שלכד"א דהא תוס' אזלי לשיטתייהו דסוברים דבמעילה מותר שלכדה"נ מטעם דהוי כאילו כתיב אכילה בגופי' וא"כ ה"נ דמותר שלכד"א וא"כ אפשר לו לאכול שלא כדרך אכילה ושפיר לא צריך קרא לאסור בשל הקדש דהא לא דמי לגזל וע"כ צ"ל דמקרא שבעך ולא אכילה גסה ממעטינן גם שלכ"ד אכילה וא"כ שוב גם בהקדש אי אפשר בענין אחר ושפיר דמי לגזל דהתירה התורה. ויותר נלפע"ד לומר דאי ס"ד דבשלא כדרך אכילתן מותר לפועל לאכול א"כ ל"ל להתוס' למימר דלכך צריך קרא רעך ולא של הקדש דהו"א כי היכא דשרי רחמנא איסור גזל שאוכל משל חבירו ה"נ שרי בשל הקדש בפשיטות הו"ל למימר דקרא אתי לאשמעינן לאסור לפועל לאכול בשל הקדש אפי' שלכ"ד אכילה דהא תוס' סוברים דבמעילה מותר שלא כדרך אכילה וע"כ דבכל פועל בכרם אסור לאכול שלא כד"א ושפיר הוצרכו התוס' לומר מטעם דהו"א כי היכא דשרי איסור גזל ודו"ק

עוד נ"ל ראי' דפועל בכרם אסור לו לאכול שלכד"א מהא דאמרינן בב"מ דף צ"ב ע"א נזיר שאמר תנו לאשתי ולבני אין שומעין וקאמר התם דאי אמרת משלו הוא אוכל אמאי אין שומעין לו ומשני התם משום דלך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב ואי נימא דפועל בכרם מותר לאכול שלא כדרך אכילה א"כ קשה אמאי אין יכול לומר תנו לאשתי ולבני הא קיי"ל דבכל איסורי תורה יכול לאכול מה"ת שלא כדרך אכילה כמ"ש תוס' שבועות דף כ"ב ע"ב ד"ה אהיתרא דשלכד"א באיסור מותר מה"ת וא"כ יכול לאכול שלכד"א ואמאי אין יכול לומר תנו לאשתי ובני. וע"כ ראי' מזה דאכילה שלא כדרך אסור לפועל ודו"ק. ואולי יש לומר דאף דנימא דהפועל מותר לאכול שלא כדרך אכילה מ"מ כיון שכדרך אכילה אסור לו לאכול שפיר אין יכול לזכות לאשתו ולבניו לאכול אותו כדרך אכילה ועתו"ס ע"ז דס"ב ד"ה בדמיהן וב"ח אהע"ז סי' כ"ח ודו"ק. ובזה יש ליישב מה שהקשו התוס' בב"מ שם ד"ה ואי אמרת דמאי פריך הא כיון דהוא אינו יכול לאכול הוי לי' כחולה שאינו יכול ליתן להם ע"ש ולהנ"ל מיושב דלא דמי לחולה דהא חולה אינו יכול לאכול בשום אופן אבל נזיר הא מה"ת יכול לאכול שלא כדרך אכילה ועוד י"ל כיון דנזיר אם ישאל על נזירותו יהי' מותר לו לאכול שפיר לא דמי לחולה דאינו יכול לאכול בשום אופן ודו"ק. שוב אח"כ ראיתי בס' מנחת הבקר לבב"מ דפ"ז ע"ב שכתב לאוקמי' הא דרעך ולא של הקדש באופן שהקדיש הענבים שיחול ההקדש עם תלישתן דאי נימא פועל משל שמים הוא אוכל הו"א דאמרינן דברי הרב וד' התלמיד דברי מי שומעין כהבעייא דתמורה דף כ"ה עכ"ד ולפענ"ד נראה אופנים אחרים ואכ"מ להאריך בזה

פרק ששי הלכה א'. כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה לוקה מן התורה

הנה נשאלתי אם מותר לדבק נייר שקורין פארגאמטנט שהוא כמו זכוכית על אותיות השם אע"פ שמדביקין את הנייר פארגאמענט היטב עד שלא יהיו יכולין ליטול לעולם הנייר פארגאמענט מן הדף מ"מ כיון שרואין את השם מתחתיו אפשר דלא נקרא מחיקה, והנה מתחלה צריכין לברר במדבק נייר סתם שאינו נראה השם מתחתיו אם נקרא מחיקה דהא בפוסקים אינו מפורש רק במוחק את השם היינו שגורר את אותיות השם אבל היכא דאינו גורר את אותיות השם רק שמדבק עליו נייר שלא יהי' יכול לקרות לעולם אפשר דשרי. וכבר נשאל כעין זה בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' מ"ה בבהכנ"ס שהי' בכותל כתב ישן שמות שאינם נמחקין אם מותר לסוד עליהן בסיד והשיב דמותר לסוד באופן שיוכלו לקלוף הסיד בלי גרידות השם והביא ראי' לזה מסוטה דף ל"ה ע"ב דקאמר כיצד כתבו ישראל את התורה ר' יהודה אומר ע"ג אבנים כתבו שנא' וכתבת על אבנים וכו' ואח"כ סדו אותן בסיד ע"ש. מבואר דמותר לסוד בסיד ע"ג שמות שאינן נמחקין דהא כל התורה כתוב שם. וא"כ הי' שם שמות שאין נמחקין. ואפ"ה מותר לסוד והיינו משום שיכול לקולפו כדקאמר התם דבינה יתירה נתן בהם הקב"ה ושגרו נוטירין שלהם וקלפו הסיד ע"ש. ועשו"ת מעיל צדקה סי' כ"ד שהשיב להבעל פנמ"א דאין ראי' כלל מסוטה דשם מיירי שהאותיות היו חקוקים באבנים וממילא אין יכול הסיד למחוק אותן ואח"כ כשגוררין הסיד נשארו האותיות במקומן. אבל היכא דאותיות כתובין בדיו בודאי אסור דטבע הסיד לכלות הדיו ע"ש והובא דבריהם בפתחי תשובה סי' רע"ו סק"ט. וע"ש בפת"ש סק"ו בשם הנובי"ת יו"ד סי' קפ"א בשמות חצובין על אבן דמותר להעביר את השמות בזהב כדי שיהיו נראין ונקראין. דאף שכתב הנימוק"י הובא בב"י סי' רע"ו דכתב האזכרות בזהב פסול משום מוחק, ה"ד התם דדין האותיות שכותבין בדיו ולכך במה שעבר עליהן בזהב פוסל תיבת השם מקדושתו אבל כאן ל"ש זה דמה לי צבע אחר. לזה ואף שלענין שבת קיי"ל דדיו ע"ג סיקרא חייב משום מוחק ומשום