בית המלך (בוים) כב

ובעיקר דברי הירושלמי הנ"ל דקאמר התם עשה כרי והשתחוה לו ומרחו ואח"כ אכלו אם התרו בו משום אוכל טבל אינו לוקה משום אוכל עכו"ם לוקה איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור הנה ראיתי להג' מהר"א ז"ל בס' זרע אברהם סי' י"ח שהעיר ע"ד תוספתא פ"ה דכלאים כלאי הכרם פטורין מן המעשרות והקשה מד' הירושלמי כאן דמשמע דבכרי של ע"ז חל האיסור טבל רק דלמ"ד אין איסור חל על איסור לא חייב מלקות משום טבל אבל איסור טבל יש בו [והנפק"מ לקוברו בין רש"ג כדאמר כה"ג יבמות דף ל"ב] ואע"ג דהכרי אסובה"נ משום ע"ז מ"מ חל האיסור טבל וא"כ אמאי קאמר התוספתא דבכלה"כ פטור מן המעשרות דמשמע דלא חל כלל האיסור טבל והיינו משום דאסובה"נ. וכתב לתרץ דרק כלה"כ דנאסרה במחובר ולא היתה לה שעת הכושר לא חל עלי' איסור טבל אבל כרי של ע"ז דהשתחווה לה בתלוש וכבר היתה לה שעה"כ להפריש ממנה תרומה דהא קיי"ל המפריש תרומה בשבולין הוי תרומה שפיר חל עלי' איסור טבל עכ"ד ובודאי כוונתו הוא עפמ"ש התוס' בכורות דף י"ב ע"ב ד"ה כיון דהיכא שאינו יכול להפריש התרומה מגופה לא חל עלי' כלל איסור טבל ע"ש [וכבר ביארו האחרונים דזה תליא בפלוגתא דרש"י ותוס' יבמות דף פ"ו אי איסור טבל הוא משום דתרומה מעורב בה או לא ע"ש והארכתי במ"א] וז"ד היכא דבשעת שחל עלי' זיקת טבל אינו יכול להפריש ממנה התרומה אז לא מצי לחול עליו זיקת טבל וכהך דעיסת שביעית דבשעת שנילושה שחל עלי' זיקת טבל אז אינו יכול להפריש ממנה החלה. אבל היכא דבשעת שחל עלי' זיקת טבל יכול להפריש ממנה התרומה אפי' אם אח"כ נולד אופן שלא יכול להפריש ממנה התרומה שפיר לא נפקע האיסור טבל. [ואין להקשות לפ"ז בפסחים דף ל"ג דמוקי להא דמפריש תרומת חמץ דלא חל הפרשה דמיירי באחמיץ במחובר ע"ש דא"כ הא לא חל עלי' זיקת טבל כלל ואמאי קאמר דרק הפרשת תרומה לא חל. דלק"מ די"ל דמיירי דאחמיץ במחובר קודם הפסח ונקצרה התבואה ג"כ קודם פסח דחל שפיר עלי' זיקת טבל דהא קודם פסח ליכא כלל עלי' איסור חמץ ואח"כ כשחל הפסח באין האיסור חמץ ואיסור טבל בב"א ולא נפקע האיסור טבל, ובזה מדוייק דברי רש"י פסחים שם ד"ה שהיתה לו שעה"כ שכתב דקודם שחל הפסח הי' מחובר והחמיץ במחובר וכו' ע"ש דלמה הוצרך לומר דקודם הפסח הי' מחובר הא אף אם בפסח הי' מחובר והחמיץ במחובר ג"כ חל האיסור חמץ קודם שהיתה לו שעה"כ ולהנ"ל מיושב דכוונת רש"י לאשמעינן דמיירי שתלש התבואה קודם פסח דחל עלי' זיקת טבל בשעת היתר וז"נ מאד]. אך דיש להעיר עפי"ד רש"י יבמות דף מ"ט ע"ב בהא דקאמר הכל מודים דבסוטה אין הולד ממזר דהא תפסי בה קידושין ופירש"י הטעם משום דאף לאחר שזנתה אין הקידושין נפקעים ממנה ומבואר מזה דאי לא הוי תפסי בה קידושין הוי פקעי מינה קידושין הראשנים וכ"כ באבנ"מ סי' י"ח באורך ע"ש. וא"כ כאן נמי נימא דכיון דאם יהי' חלות איסור טבל לאחר שנאסרה דאין האיסור טבל חל מטעם דאין יכול להפריש ממנה תרומה ה"נ אפי' בשעה שחל עלי' האיסור טבל הי' יכול לחול מ"מ כיון שאח"כ נאסר שוב יפקע האיסור טבל. ולפ"ז יהי' תמוה גם הא דמוקי לה בפסחים הנ"ל דאחמיץ במחובר דהא כשחל פסח צריך להיות נפקע איסור טבל

ולכן נלפע"ד לפרש דהירושלמי דפסחים הנ"ל מיירי בע"ז של עכו"ם דיש לה ביטול ויש לה היתר לאיסורו [וגם בזרע אברהם שם רצה לפרש דמיירי בע"ז של עכו"ם כדי שלא תקשה דהא בעינן שירי' ניכרין ודבריו תמוהין דהא לענין חלות איסור טבל סגי בהיתה לו שעה"כ אף דהשתא אין השירים ניכרין ורק לענין הפרשת תרומה שפיר מסקינן בפסחים שם דאפי' היתה לו שעה"כ לא מהני הפרשת תרומה אבל לענין חלות טבל שפיר י"ל דמהני שעה"כ ואכמ"ל] ולכך שפיר לא נפקע ממנה איסור טבל דהתוס' בכורות הנ"ל לא קאמרי דאם אין יכול להפריש התרומה לא חל איסור טבל רק שלא יהי' יכול להפריש התרומה לעולם אבל כאן כיון שלאחר שיתבטל הע"ז יכול להפריש תרומה שפיר לא נפקע ממנה איסור טבל ושפיר קאמר הירושלמי דבכרי של ע"ז איכא איסור טבל משא"כ בכלאי הכרם דלית לי' היתר לעולם שפיר לא חל עלי' איסור טבל דהא אין יכול להפריש ממנה התרומה וכמ"ש תוס' פסחים דף ל"ג שם דלמ"ד חמץ אסור בהנאה לא מהני הפרשת תרומה משום דבעינן נתינה ע"ש. ובזה מיושב גם הך דפסחים דל"ג שם דמוקי לה באחמיץ במחובר ומשמע דחל עלי' איסור טבל היינו משום דקיי"ל כר"ש דאמר חמץ לאחר פסח מותר וממילא שפיר יהי' מצי להפריש תרומה ממנה לאחר פסח שפיר חל עלי' איסור טבל וז"פ ועשו"ת מהרש"ם ח"ב סימן קי"א בהשמטות שהעיר על הגמ' פסחים דף ל"ו מדברי רש"י יבמות הנ"ל ע"ש ולהנ"ל א"ש בפשיטות ובזה מיושב מה שתמה בז"א שם סי' י"ז מד' הירושלמי פסחים שם דקאמר לענין חלה דאם חמצן קודם שנעשה עיסה דאינו חייב משום טבל מטעם אין איסור חל על איסור ואמאי לא קאמר מטעם דהוי איסור הנאה ואין חל כלל חיוב טבל דהא אין יכול להפריש תרומה והכא הא לא הו"ל שעת הכושר דהא קיי"ל המפריש חלתו קמח אינו חלה. אך לפי דברינו אתי שפיר דהא קיי"ל כר"ש דחמץ לאחר פסח מותר בהנאה ושפיר חל עלי' איסור טבל ודו"ק ובמקו"א נאריך בזה אי"ה ואכ"מ

ובעיקר דברי התוס' פסחים דסוברים דבמעילה מותר שלא כדרך הנאתן והשאג"א סי' ע"ו דחולק ע"ז הנה בחידושי כתבתי ע"ד שנסתפק המנחת חינוך מצוה תקע"ו בהא דקיי"ל בב"מ דף