בית המלך (בוים) כ

משום בל יחל דא"כ בכור אמאי אסובה"נ שוב הראוני בספר אחי עזר להגאון מהרח"ע שליט"א מווילנא סי' י"ח שעמד בזה ובאמת י"ל לפמ"ש בטורי אבן ר"ה דף ד' דהא דעובר בבל תאחר על בכור אע"ג דבכור אינו קדוש מחמת פיו דמאיליו הוא קדוש מ"מ כיון דקיי"ל דמצוה להקדישו חשוב כהקדש מחמת פיו ע"ש א"כ שפיר י"ל לענין בל יחל דעובר ג"כ על בכור משום דמצוה להקדישו וכ"כ רבינו בספר המצות סי' צ"ד דמאחר נדרו ג' רגלים עובר ג"כ על בל יחל ועיין בחת"ס ריש נדרים טעם נכון ע"ז ואכמ"ל

ובעיקר דברי השאג"א דסובר דעל איסור מעילה חייב אפילו שלכדה"נ הנה בשו"ת עמק יהושע להגאון מסלאנים ז"ל סי' י' האריך לחלוק עליו. והנה מה שהביא ראי' מכריתות דף כ"ג ע"ב דאמרינן התם תדע שכן הוא [דבקדשים כו"ע מודים דאמרינן איסור חל על איסור] דהא רבי ס"ל איסור חל על איסור וה"מ איסור חמור על איסור קל אבל איסור קל על איסור חמור לא חייל ובקדשים שמעינן לי' דאמר איסור קל חל על איסור חמור דהא איסור מעילה קל הוא מיתה ואיסור קדשים איסור חמור כרת ואתי איסור מיתה וחייל על איסור כרת דתניא רבי אומר כל חלב לד' לרבות אימורי קדק"ל למעילה ומעילה איסור מיתה וקא חייל אחלב דאיסור כרת. ואי נימא כדברי השאג"א דעל הקדש חייב אפילו שלכדה"נ א"כ מאי מייתי הגמ' ראי' מרבי דבקדשים איסור חל על איסור דמעילה חל על חלב דלמא חל משום דהוי מוסיף דמוסיף לאסור שלא כדה"נ וביבמות דף ל"ג כתבו התוס' דבאיסור מוסיף ס"ל לר' יוסי דאפילו קל על חמור נמי חייל. וע"כ מוכח דאפי' בקדשים שלא כדה"נ מותר ושפיר לא הוי מוסיף עכ"ד. ולפענ"ד נראה בזה דבר נפלא בס"ד דהנה בעיקר דברי התוס' יבמות דסוברים דאיסור מוסיף חל אפי' קל על חמור ראיתי זה כביר בספר אחד שהעיר דדבריהם תליא בפלוגתא דלפ"מ דקיי"ל כר' מאיר דס"ל דאין איסור חל על איסור רק או בכולל או במוסיף או בב"א אבל באיסור חמור לבד לא חייל שפיר לית לי' לאיסור חמור שום חשיבות ולכך יכול לחול איסור מוסיף אפי' בקל על חמור. אבל לר' יהודה דס"ל בחולין דף ק' ע"ב דלכך גיד נוהג בטמאה מטעם דהוי איסור חמור שכן נוהג בב"נ הרי דס"ל דאמרינן איסור חל על איסור באיסור חמור בודאי דיסבור דאיסור מוסיף בקל על חמור לא חייל דהא אף דאיסור השני הוא איסור מוסיף מ"מ הא האיסור הראשון יש לו חשיבות דהוא איסור חמור וכהך דחולין דק"א מאן לימא לן דטומאת הגוף חמורה דלמא טומאת בשר חמורה דלית לי' טהרה במקוה. ושפיר לא חל מוסיף בקל על חמור עכ"ד ולפענ"ד דבריו מפורשין בגמ' כריתות הנ"ל שהרי לכאורה אינו מובן דברי הגמ' דקאמר תדע שכן הוא דהא רבי ס"ל איסור חל על איסור וה"מ איסור חמור על איסור קל אבל איסור קל על איסור חמור לא חייל, ותמוה מאד דהא הגמ' רצה להוכיח דאפי' מאן דס"ל בעלמא אין איסור חע"א מ"מ בקדשים מודה. ואם כן אמאי קאמר דרבי סבירא לי' בעלמא איסור חל על איסור אדרבה הו"ל למימר דרבי ס"ל בעלמא אין איסור חל על איסור ואפ"ה בקדשים מודה דאמרינן אחע"א ואמאי הוצרך הגמ' להוסיף דרבי ס"ל בעלמא איסור חל על איסור וה"מ איסור חמור על איסור קל. אך לפי הנ"ל א"ש מאד דאדרבה מכח זה דס"ל לרבי בעלמא דאיסור חל על איסור חמור על קל מזה ראי' דהא דס"ל לרבי מכל חלב לד' דאיסור מעילה חל איסור חלב לאו מטעם מוסיף הוא כמ"ש השאג"א דמוסיף שלכדה"נ דהא רבי דס"ל דאיסור חל על איסור באיסור חמור שוב לדידי' חמור חשוב כמו מוסיף וא"כ שפיר אי אפשר לומר מטעם מוסיף דהא איסור חלב חמור מן איסור מעילה. ולדידי' אין חל איסור מוסיף בקל על חמור וע"כ שפיר צ"ל דהוא מטעם דבקדשים גזה"כ הוא דאיסור חל על איסור וא"כ מדוייק מאד מה דהוצרך להקדים דרבי ס"ל בעלמא איסור חל על איסור בחמור על קל וזה פירוש נפלא לענ"ד וראי' מזה להשאג"א ועחי' הרמב"ן יבמות דף ל"ג מה שהקשה ע"ד התוס' דס"ל דמוסיף בקל על חמור חייל מהך דכאן דמייתי ראי' מרבי דס"ל דאיסור מעילה חל על איסור חלב אע"ג דהוי קל על חמור דלמא היינו טעמא משום דמעילה על חלב הוי איסור מוסיף הנאה דחלב מותר בהנאה ואקדשי' נאסרה בהנאה והוכיח מזה שלא כד' התוס' דמוסיף לא חל בקל על חמור ע"ש ולפי דברינו הנ"ל מיושב מאד ובלא"ה הא שיטת התוס' חולין דף ק"א דאיסוה"נ לא מיקרי מוסיף רק חמור ובמקו"א הארכתי ואכמ"ל

עוד כתב המשל"מ בשם תוס' פסחים דף כ"ו שכתבו וז"ל והא דאסר בפ' כל הצלמים לישב תחת אשירה משום דאשירה לצל עשוי' והוא דרך הנאה, ועוד דגבי ע"ז לא כתיב אכילה עכ"ד דמבואר מדבריהם דמספקא להו אם לוקין בע"ז שלא כדרך הנאתן כיון דלא כתיב אכילה אם לא וכן מבואר בתוס' ע"ז דף י"ב ע"ב ד"ה אלא בורד ע"ש והביא גם מתוס' ע"ז דף מ"ג ע"ב ד"ה אמרו לו שנסתפקו ג"כ בזה ע"ש במשל"מ שהאריך בזה. ולפענד"נ להעיר מגמ' ע"ז מ"ג ע"ב דתניא אמר להם ר' יוסי והלא כבר נאמר ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי וכו' ואכות אותו טחון היטב וכו' ואשליך את עפרו אל הנחל ע"ש ואי נימא דשלכדה"נ בע"ז מותר מה"ת מאי מייתי ראי' מקרא דמותר לזרותו לרוח ולא חיישינן לזבל הא התוס' שם כתבו דהנאה בזבל הוי שלא כדרך הנאתן וא"כ שפיר כיון דמה"ת מותר ליהנות מע"ז שלכדה"נ שפיר מותר לזרותו אבל מדרבנן דאסור בע"ז שלכדה"נ שפיר י"ל דאסרו גם לזרותו וכן קשה מהא דמייתי ר"י ראי' מקרא דדברי הימים וקרא דנחש הנחושת ועוד פסוקים. הא מה"ת מותר שלכדה"נ ושפיר ליכא איסור לזרותי. וע"כ