בית המלך (בוים) טו

סכנה הא המקום סכנה הוא רק ספק סכנה ומצות כיבוד הוא ודאי ובב"נ הא לא כתוב וחי בהם ולא שימות וגם על הרא"ם שכתב הטעם משום דמוטב לעבור על מצוה אחת כדי לקיים כל מצות קשה דהא בספק סכנה ל"ש זה כמ"ש מד' הגמ' יומא דפ"ה הנ"ל וא"כ כאן בודאי הוי רק ספק סכנה

ואפשר לומר דשאני מצות כיבוד דנצטוו רק בשעת מ"ת ורק משום דיוסף הצדיק קיים כל התורה כולה עד שלא נצטוו ולכך צריך לנהוג בו דין ישראל וז"פ

ועיין בפי' הרע"ב עה"ת פ' שמות שהקשה בהא דקאמר הגמ' ומפני מה נענש מפני שנתעסק במלון תחלה דאמאי הו"ל לענש הא לא הי' יכול לעסוק במילה כיון שהי' מזומן לצאת לדרך וסכנה הוא לתנוק וא"ל דהי' לו לשהות במלון ג' ימים ז"א דהא הקב"ה צווהו שוב למצרים ולמה נענש ותירץ דהי' לו לסמוך אמה דקיי"ל שלוחי מצוה אין ניזקין ולכאורה תמוהין דבריו דהא בשכיח היזקא אמרינן דניזקין והכא הא הוי שכיח היזקא ולהנ"ל מיושב דבאמת קודם מ"ת לא שייך זה דוחי בהם ולא שימות בהם ורק הא דלא הי' מל משום סכנה כתב הנחלת יעקב משום דמצות מילה הוא על האב והסכנה הוא של הבן אין לסכן הבן בשביל מצותו דילי' וא"כ שפיר קאמר דהי' לו לסמוך אהא דשלוחי מצוה אינן נזקין דהא כל עיקר סברא דבשכיח היזקא לא אמרינן כן הוא משום דהוי מקום סכנה וממילא לא הוי מצוה דפיקו"נ דוחה את המצוה אבל כאן הא ל"ש זה דהא קודם מ"ת לא אמרינן הך דוחי בהם ודו"ק

שם הלכה ד'. וכל מי שנא' בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג ה"ז מחלל את השם וכו' ואעפ"כ מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואצ"ל שאין ממיתין אותו ב"ד אפי' הרג באונס וכו' ובעריות הוא אומר ולנערה לא תעשה דבר

עיין דבר חדש בביאור הרדב"ז על הרמב"ם פ"כ מהל' סנהדרין הלכה ב' שכתב ונראה שאם עברו ב"ד והרגוהו אין עליהם עונש הורג נפש מישראל אלא עונש לאו לבד כיון שהי' דינו שיהרג ואל יעבור ולא עשה כן אבל אם הי' דינו שיעבור ואל יהרג הרי הוא כמו שאר ישראל כשרין עכ"ל ודבריו צ"ע דמנ"ל למימר כן דאם עברו ב"ד והרגוהו אין חייבין מיתה אמאי לא נימא כאן דגלי קרא ולנערה לא תעשה דבר דאסור להרוג אותו שוב אהדרי' לאיסורא קמא והוי כהורג ישראל כשר ואמאי יהיו פטורים ממיתה ובלא"ה צ"ע דאמאי מייתי רבינו כאן ובהלכות סנהדרין שם קרא דולנערה לא תעשה דבר הא באשה דעת הפוסקים דאמרינן יעבור ואל יהרג וא"כ הוי אונס גמור אבל בגברא שפיר יש לומר דאם עבר ולא נהרג חייב מיתת ב"ד וצ"ע

ואפשר ליישב עפ"ד הספרי פ' תצא עה"פ כי בשדה מצאה פרצה קוראה לגנב מי גרם לה שתאנס על שיצאתה בשדה וכל כבודה בת מלך פנימה ע"ש. מבואר דגם שם אינה אונס גמורה כ"כ וא"כ אפשר דגם שם אם הרגו אותה ב"ד אין נהרגין ע"ז וצ"ע ועיין בחת"ס נדרים דף כ"ו מה שביאר בד' הספרי דברי הגמ' שם ע"ש ודו"ק. והנה בספר המצות פליגי רבינו והרמב"ן דרבינו ס"ל דקרא דולנערה לא תעשה דבר צריך לאזהרת לאו והרמב"ן ס"ל דאינו לאו רק שליליות דפטרה התורה משום חיוב עונש. וצ"ע להרמב"ן אם עברו הב"ד והרגו אותו אם יהי' מחויב מיתה כשאר רוצחים. דרק אליבא דרבינו שפיר כתב הרדב"ז דאין מחויבין רק מלקות דקרא דולנערה אתי לגלוי דאין עוברין רק בלאו אבל להרמב"ן שפיר סברא דמחויבין מיתה כשאר רוצחין ועיין כאן בספר סדר משנה להגאון מהר"ז באסקאוויץ ז"ל מ"ש בד' רבינו ורמב"ן ואכמ"ל

שם הלכה ח'. אבל שלא כדרך הנאתן וכו' ה"ז מותר ואפי' שלא במקום סכנה חוץ מכלאי הכרם ובב"ח שהן אסורים אפילו שלא כדרך הנאתן

עיין משלמ"ל שנסתפק בכל איסורי הנאה אם נהנה ולא אכלן אם חייב מלקות או רק איסור בעלמא והביא דברי רבינו בפ"ח מהל' מאכלות אסורות שכתב וז"ל כל מאכל שהוא אסור בהנאה אם נהנה ולא אכלן כגון שמכר או נתן לכותים או לכלבים אינו לוקה ומכין אותו מכות מרדות עכ"ד הרי דס"ל דהנאה לחוד בלא אכילה ליכא מלקות. והרמב"ן בספר המצות בהשגותיו בשורש ב' דכתב דאוכל בב"ח והנהנה ממנו לוקין ע"ש

וכתב המל"מ ודע שאף לדעת הרמב"ן שהנהנה מבב"ח לוקה אין לומר שהאוכל בב"ח ילקה ב' אחת משום אוכל ואחת משום נהנה וראי' לדבר מהא דאמרינן במכות דף כ"א המבשל גיה"נ ביו"ט בחלב ואכלו לוקה חמש ואם איתא ילקה שש משום הנאה עכ"ל ולפענ"ד אין ראי' מהתם דהא קיי"ל דעל איסור הנאה אין לוקין בפחות משוה פרוטה וא"כ שפיר מיושב דהא במכות דף כ"ב ע"א הקשו התוס' אהא דקאמר כגון שבשלו בעצי הקדש דליחייב ג"כ משום מעילה ותי' דמילתא דלא מחייב רק בשוה פרוטה לא קחשיב וא"כ שפיר לא חשיב האיסור הנאה דבב"ח דהא אינו חייב רק בשוה פרוטה וז"פ. עוד העיר במל"מ ע"ד רבינו בפ"ח ממאכא"ס דסובר שלא חייב מלקות בנהנה מבב"ח מהא דכריתות דף י"ג יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות טמא שאכל חלב והי' נותר מן המוקדשין ואמאי לא מחייב מלבד איסור אכילה גם קרבן על איסור הנאה